אז זה רשמי: הרוכשים באסיה הם המבלים הגדולים ביותר במכירות פומביות, על פי כריסטי'ס, שמעבירה את מטה הונג קונג למגדל שתוכנן על ידי זהה חדיד ושאמור להיפתח בשנת 2024.
בכריסטי'ס אומרים כי לקוחות מאסיה הוציאו יותר ממיליארד דולר במחצית הראשונה של 2021, שיא של 39% ממחזור המחצית הראשונה שלה. בשנים האחרונות כריסטי'ס מספרת כי קונים אמריקאים, אירופיים ואסיאתיים ייצרו כל אחד כשליש ממכירותיו.
פיליפס נענה גם לדרישה הגואה מאסיה, בשיתוף פעולה עם "פולי מכירות פומביות", בית המכירות הפומביות בבעלות סין, כדי להחזיק במכירות בהונג קונג. סותבי'ס העבירה את אלכס ברנצ'יק, ראש אגף האמנות העכשווית שלה בלונדון, ואת מקס מור, מומחה מניו יורק בעל מומחיות ב-NFT, להונג קונג כדי להגדיל את המכירות.
בינתיים, הכלכלנית קלייר מקאנדרו שפרסמה זה עתה דו"ח בארט באזל ו-UBS מדווחת על עמידות במגזר הסוחרים ומצאה כי לסוחרי האמנות באסיה יש את השיפור הגדול ביותר במכירות במחצית הראשונה של השנה, עם עלייה ממוצעת של 18% במשך 12 חודשים, כולל עלייה של 6% לעסקים בסין הגדולה. בהשוואה לסוחרים באירופה שדיווחו על ירידה של 7% בממוצע.
מקאנדרו גם מצאה כי לאספנים בהונג קונג יש את שיעור האמנים החיים הגדול ביותר באוסף שלהם (57%), וכי 54% מהם העדיפו לרכוש באינטרנט דרך אתר גלריה או OVR ולא באופן אישי.
מגבלות נסיעות הקשורות למגפה הפחיתו את מספר האספנים האסיאתיים הצפויים בארט באזל השנה (נדרש עד שלושה שבועות הסגר עם החזרה ליבשת סין או להונג קונג). עם זאת, דובר ארט באזל אומר, "קיבלנו אישור של כמה אספנים גדולים מרחבי אסיה שמתכננים במקרים רבים שהות ממושכות באירופה", והוסיף כי הקליטה בהיצע ה-VIP הדיגיטלי על ידי אספנים אסייתים הייתה "נלהבת".
"סין החליפה את יפן ככלכלה השנייה בגודלה בעולם. מתי היא תחליף את אמריקה?", שואל הגלריסט הלונדוני בן בראון, שפתח סניף בהונג קונג בשנת 2009.
במרץ היו 626 מיליארדרים בסין, גידול של 62% לעומת 2020, על פי דו"ח המיליארדרים של פורבס 2021. היו עוד 71 בהונג קונג, מה שהביא את סך המיליארדרים בסין הגדולה ל-26 פחות בלבד מאשר בארה"ב. ואז, כמובן, יש את דרום קוריאה (43), טייוואן (47), סינגפור (27) ויפן (49). הבנק העולמי מעריך שהתוצר של סין יגדל ב-8.5% בשנת 2021.
אז אם יש שינוי טקטוני בשוק האמנות ממערב למזרח, שהינו מהותי כמו השינוי מעבר לאוקיינוס האטלנטי בתחילת המאה ה-20, מה יהיה שונה הפעם? בתור התחלה, כאשר "הברונים השודדים" של אמריקה קנו אמנות לפני 100 שנה, הם הוציאו את רובם על ציורים ישנים. חוסר ביטחון במעמד גרם למגה העושר של ה"נובו" לשלם סכומי עתק על דיוקנאות אריסטוקרטים אנגלים מהמאה ה-18, שנפלו מזמן מאופנת האיסוף.
9.3 מיליון ליש"ט ששילמה לאחרונה הגלריה הלאומית של לונדון עבור דיוקנו של תומאס לורנס משנת 1825 "הנער האדום", מרגיש כמו הנהון נוסטלגי למחירים המופקעים של הסוחר האגדי ג'וזף דובן שהתרחק מאספנים אמריקאים כמו הנרי הנטינגטון, איל הרכבת.
הנטינגטון רכש את "הכחול הכחול' של גיינסבורו בשנת 1921 במחיר המדהים אז של 620 אלף דולר (בסביבות 8.9 מיליון דולר בכסף של היום).
למרות שבתי המכירות הפומביות מנסים לעניין אספנים אסיאתיים עם אמנות מערבית היסטורית, הם נוטים להתעניין יותר באמנות עכשווית בינלאומית, במיוחד ביצירות של כוכבים עולים. הצעות מחיר כגון 1.1 מיליון דולר לדיוקן מ- 2018 של אמואקו בואפו מגאנה הוכיחו את הנקודה בהונג קונג השנה.
מדוע מציעים אסייתים משלמים יותר מפי עשר ממחיר הגלריה עבור עבודות כאלה?
"יש רצון לרכוש אורח חיים מערבי. יש הרבה אנשים שרוצים את זה ורוצים את זה עכשיו. אם הם מספיק עשירים, למה שהם יכנסו לרשימות ההמתנה של הגלריות המערביות?".
בראון אומר ומוסיף כי מחירים אלה משקפים יתרון גבוה במכירות פומביות בהונג קונג. "יש יותר תרבות הימורים ספקולטיבית באסיה... הם רוצים להרוויח כסף מאמנות".
אספנים אסיאתיים אלה גם נוטים להיות צעירים יותר מעמיתיהם המערביים. "הם בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, לפעמים אפילו בשנות ה-20 לחייהם", אומר יוקי טרה, ראש אמנות עכשווית לשעבר של סותבי באסיה.
עבור Terase, הגל החדש הזה של אספנים אסיאתיים מתחלק לשתי קטגוריות עיקריות: "האחת היא תוצרת עצמית ויזמית, כמו מיליארדרים IT, השנייה היא עושר דור שני או שלישי. אמנות היא גביע שהם חולקים בפלטפורמות המדיה החברתית שלהם. הם מחפשים שמות חדשים יותר. הם רוצים למצב את עצמם כמי שמגלה כישרון צעיר".
באופן מכריע, גביעים אלה מתגלים, קונים ומשותפים על ידי אספנים אסייתים בטלפונים שלהם. יצירות אמנות בעלות ערך גבוה נקנות באופן שגרתי ממכירות פומביות בשידור חי ובאונליין בלבד, כמו גם מתערוכות סוחרים ואינסטגרם. Terase אומר כי, "מה שקרה במהלך קוביד תאם באמת את מה שכבר עשו לקוחות אסיאתיות". הצורך הפוחת לכאורה של אספנים בעלי חוש דיגיטלי לעסוק פיזית באמנות עשוי להשפיע באופן עמוק על העסקים המסורתיים ביותר ובסופו של דבר על האמנות עצמה.
אם אמנות היא רק jpeg להראות בטלפון, אז מה הטעם בגלריות ובתי המכירות הפומביות היקרות? NFTs, למשל, מתאימים באופן מושלם לתרבות איסוף שבה נתפס הקיום הפיזי של האספנות כאי נוחות.
הפופולריות של "חוויות" דיגיטליות סוחפות כגון ואן גוך אלייב, שגררה מבקרים לאירוע בגני קנזינגטון בלונדון, ומשכה שמונה מיליון מבקרים ברחבי העולם, מצביעה על שינוי תרבותי. למה לטרוח להסתכל על ואן גוך אמיתי כשאפשר לחטוף אותך לישיבה בחדר השינה של ואן גוך ואז להעלות את זה לאינסטגרם עם התמונה הזו בטלפון שלך?
שחר של צרכני תרבות דיגיטליים
"אספנים אסיאתיים מאמצים קריפטו חזק, ומכאן הזיקה שלהם לאמנות דיגיטלית ול-NFTs", אומר דניאל לנגר, פרופסור לאסטרטגיית יוקרה באוניברסיטת פפרדין במאליבו, קליפורניה. "זה מתאים למגמת יוקרה רחבה יותר של Gen Z לקראת אוספים והשקעות. אמנות דיגיטלית קלה לאחסון ואף קל לסחור בה".
עבור בתי מכירות פומביות וגלריות, אין כמעט מה לאהוב בשוק העצום שהוא אסיה, במיוחד סין - כל עוד הם חושבים על הכנסות מוגדלות יותר מאשר על דמוקרטיה, זכויות אדם והשימוש של סין בקפיטליזם "מפריע".
"לסין, או לאסיה בכלל, יש מסורת ארוכה הרבה יותר של אוסף אמנות מאשר במערב. איסוף אמנות היתה ועדיין דרך להפגין עושר ולצבור עושר... שמעמד הביניים החדש בסין זקוק לו בדחיפות "
אומר האמן איי ווייוויי, מבקר חסר פחד של המשטר הסמכותי בסין. "סין, ככוח שאין לו תחליף ובלתי ניתן לעצירה, חדרה לכל ההיבטים במערב בימינו, כולל פוליטיקה, כלכלה, תרבות, מחקר מדעי ושוק האמנות", הוא אומר. "אי אפשר לנתק אסתטיקה מהאתיקה והפילוסופיה, ואתיקה ופילוסופיה במערב יירדו, בסופו של דבר הם יירדו לתהום האפלה".
עד אז, הבה נעודד את עצמנו במחשבה על הנרי הנטינגטון. כפי שמספר SN בהרמן בביוגרפיה שלו על דווין, הנטינגטון קיבל את ההחלטה לרכוש את "הילד הכחול" של גיינסבורו במהלך שיחת טלפון מפריז. דובין, שהיה בלונדון, גבה ממנו 20 אלף דולר עבור השיחה והוסיף אותה לחשבון של 600 אלף דולר.
לו רק היה יכול לסגור את העסקה ב-WeChat.