ככל שעולם האמנות יוצא מהמגיפה במצבה ההיברידי החדש, צצות פלטפורמות דיגיטליות רבות, שחלקן שואלות שאלות מהותיות בנוגע לשוויון הכלכלי, הנגישות, הקיימות וההשפעה הסביבתית של התעשייה.
בין הרצים המובילים ניתן למנות את "גרטרוד", פלטפורמת הלוואת אמנות הקרויה על שם האספן והפילנתרופ המשפיע גרטרוד שטיין, המציעה למנויים הזדמנות לשכור יצירות אמנות תמורת 50 ליש"ט בלבד בחודש עם אופציה לרכישה בכל עת (שכר הדירה הוא מופחת ממחיר הרכישה הסופי). שווי היצירות כולן נע בין 2,000 ל-12,000 ליש"ט.
זהו פרי מוחם של מייסדי גלריית The Sunday Painter של לונדון, שמשתפים פעולה עם גלריות אחרות כולל Guts, Seventeen ו-Castor כדי לשלוח עבודות, כמו גם לעבוד ישירות עם אמנים ללא ייצוג.
באופן מכריע, ישלמו לאמנים 30 ליש"ט בחודש עבור כל יצירה שנבחרה להשכרה (המספר המרבי של יצירות שכל אמן יכול לשלוח לאתר הוא עשרה), מה שאולי יזכה אותם בקצבה מקסימלית של 300 ליש"ט לחודש. "אנו מאמינים שזה יכול להיות משהו ממש משתנה עבור אמנים, שיכול לכסות את עלות האולפן ולאפשר קיימות אמיתית של התרגול שלהם", אומר וויל ג'רוויס, מייסד שותף של גלריית The Sunday Painter ומנהל ההכנסות הראשי של "גרטרוד".
ניסיון מעל החפצה
הפוטנציאל לשבש את המודל הנוכחי הוא אולי אפילו יותר מרחיק לכת, כאשר גרטרוד מעביר את המיקוד מכלכלה מבוססת אובייקטים לכלכלה חווייתית. "הערכים זהים בהרבה מובנים, אבל זוהי דרך אחרת לצרוך אמנות", מסביר ג'רוויס. "אנחנו רוצים להתרחק מהרעיון הזה של אמנות כפרוקסי לתצוגת עושר תלויה על הקיר". מטרה נוספת היא להגדיר מחדש את הערך בשוק מעבר למעטים המיוחסים, "אם השוק הוא כמו זינוק עם רוב הכסף בנקודה החדה, אנחנו רוצים לפתוח אותו כך שהוא יופץ הרבה יותר באופן שווה".
עם זאת, אחת ממטרות התוכנית היא שהאספנים יוכלו לרכוש את העבודות שהם משכירים. "ההבדל הוא שזה יאפשר לאנשים להגיע להחלטה הזו בקצב שלהם", אומר ג'רוויס. "עולם האמנות לא רק מתנכר בגלל הצד הפיננסי, הוא גם די מנוכר אלא אם כן אתה מסתייג מההתעסקויות שלו".
"גרטרוד" גם תאפשר ניסויים מבחינת מה שהאמנים בוחרים ליצור. הציירת האמריקאית סינתיה דייגנו, המייצרת יצירות במיוחד עבור "גרטרוד" שתצא בשנה הבאה, אומרת שבכוונתה לחקור "רעיונות של פיזור" ביצירותיה החדשות. "מה זאת אומרת שכירות? איך נראית הפיזור? מה המשמעות של להחזיק משהו בהמונים, או לעבודה להיכנס למספר בתים בבת אחת?", היא שואלת.
הזרמת עולם האמנות
האמן מבצע השוואה עם שירותי סטרימינג כגון Netflix או Apple TV. "סרטים או סדרות טלוויזיה הם כמו יצירות אמנות שנכנסות לכל בתינו, הן יצירות שלכולנו יש חלק בהן, שאנו משלמים עליהן מנוי", היא מציינת. "אז חשבתי על הרעיון הזה של איך ציור יכול להתייחס רעיונית לקולנוע ולטלוויזיה". גם מבחינה כלכלית, שירותי מנוי כגון Patreon ו-Twitch מספקים ליוצרים זרמי הכנסה קבועים.
עם זאת, יצירות פיזיות חשופות לבלאי והתדרדרות בדרכים, בהן אמנות דיגיטלית, לא. ציורים, למשל, עלולים להיפגע בקלות מעשן ואדים וכן מאור UV אבל Daignault אומר, "אם אתה עושה משהו בידיעה שהוא עלול להיהרס או להיעשות מחדש, אז אתה לא מתלבט לגבי הביטוח".
האמן מציע שפלטפורמות דוגמת "גרטרוד" יכולות לשנות באופן קיצוני את התפיסה כיצד האמנות מתפקדת ומטופלת בבית. "אולי אתה מתחיל לעצב עבודות שיכולות להתלכלך, או לסבול סדקים ושברים, וזה חלק מהעבודה, כמו פטינה שמצטברת כשהיא עוברת בבתים של אנשים שונים", היא אומרת.
למרות שסביר להניח שזה יועיל מאוד לאמנים בשלבים המוקדמים של הקריירה שלהם, דייגנו אומרת שהיא תרוויח פחות כסף מ"גרטרוד" מאשר אם תשחרר יצירה דרך הגלריה שלה. האמן הדרום אפריקאי המבוסס אנסל קרוט מסכים. קרוט הוציא חמישה דיפטישים על נייר ב"גרטרוד", במחיר של 2,500 ליש"ט כל אחד.
קרוט, המתאר אותם כ"האיקוס של עבודתי", אומר שהפלטפורמה החדשה אפשרה לו לפתח דרכי עבודה חדשות ולהציג את אמנותו. "גרטרוד נתנה לי הזדמנות לנער את הסיפון", הוא אומר ומציין כי מעורבות פעילה בהיבט האוצרותי של אופן התצוגה של עבודתו הייתה משחררת. "'גרטרוד' פועלת בערך באמצע החלל ההוא בין הסטודיו לעולם הגלריה", הוא מוסיף.
אז האם זה יכול לשנות את מערכת היחסים בין האמן לאספן? קרוט חושב כך. "בהחלט במקרה שלי, זה הופך את מערכת היחסים ביני לבין הרוכש לאישית יותר", הוא אומר. "זה מרגיש כמו אינטראקציה אחרת, זו לא רק עסקה".