שהותו של אוסף פריק בבניין המודרניסטי ברוייר בשדרות מדיסון נתנה למבקרים הזדמנות לגלות מחדש את המאסטרים הישנים של המוזיאון באור חדש. זה גם נתן לאוצרים הזדמנות לנסות דברים חדשים, כולל הופעה מפתיעה ומיצב עם אמנית הרחוב הצרפתית JR והשחקן טימותי חלמת.
הניסויים הפרוגרמטיים של המוזיאון ממשיכים השבוע עם סדרת התצוגה המוקפצת Living Histories: Views queer and Masters Old, שבה יתלו ציורים עכשוויים לצד יצירות מופת של ורמיר, הולביין ורמברנדט.
"בטח שמתם לב שחלל Breuer הוא מעט מטבח ניסויים, נכון?", אומרת האוצרת איימי נג, שארגנה את הסדרה החדשה יחד עם סגן הבמאי חאווייר פ. סלומון. "זה מאפשר לאמנים נוספים להציג את עצמם, ולנו לנסות דברים בדרכים שפשוט לא היו ברורות או קלות לביצוע באחוזה".
"זה עלול להפחיד אנשים שחושבים על הפריק כמוסד הרבה יותר עמיד", היא אומרת. למרות שזה עשוי להישמע "קצת רומנטי, כל הפרויקטים שאנו כן צריכים להרגיש שהם יוצאים באופן טבעי מהפריק בדרך כלשהי", היא מוסיפה.
פרויקט זה נבע מהצורך הפשוט ביותר למלא חללים ריקים על הקיר מכיוון שכמה עבודות מפתח נשלחות בהשאלה לתערוכות גדולות, כמו גם לבנות שיחות עם "המספר העצום של אמנים בני זמננו שהגיעו לפריק מדיסון ומדברים על זה", אומר נג. "היכולת שלנו פתאום יותר התרחבה".
כאשר "סר תומאס קרומוול' של הנס הולביין הצעיר מגיע למוזיאון ג'יי פאול גטי בלוס אנג'לס, ו"ילדה שנקטעה במוזיקה שלה" של יוהנס ורמיר מושאלת בסמיכות השנה ל-Gemäldegalerie Alte Meister של דרזדן, נג' וסלומון החליטו כי במקום לשלוף עבודה פחות ידועה מאחסון, הם יזמינו אמנים ש"מושקעים עמוק באדונים הישנים בשיטות שלהם" ליצור ציורים חדשים.
דורון לנגברג, "מאהב" (2021). באדיבות האמן וויקטוריה מירו
© דורון לנגברג
ביום חמישי יותקנו שתי עבודות אלה בגלריות. "מאהב" של דורון לנגברג האמן יליד ישראל, שחי בברוקלין, יתפוס את מקומו של תומאס קרומוול, מול "סר תומאס מור", וציוריו של האמן הפקיסטני סלמאן תור יהיו תלויים לצד "המאהבת והעוזרת" ו"הקצינה והנערה הצוחקת" של ורמיר. שתי העבודות יישארו בתצוגה עד ינואר 2022, ובעקבותיה יופיעו ציורים חדשים של ג'נה גריבון ילידת ארה"ב בפברואר וטוין אוג'יה אודוטולה יליד ניגריה באפריל.
בנוסף להזרקת נקודת מבט עכשווית למצגת של הפריק, מטרת סדרת ההיסטוריות החיות היא להראות עד כמה האוסף ההיסטורי יכול להיות רלוונטי עבור אמנים ומבקרים רבים. "לנגברג באמת רצה להדגיש שמדובר בחפצים שאינם מתים", אומר נג'. "הם יצורים חיים שממשיכים לייצר שיחות חדשות איתו ועם אחרים, וזה נראה לי מאוד כמי שעובד היסטורית - לפעמים בגלריה עכשווית אני מרגיש ממש לא במקום ומאוד לא מגניב. הרעיון שלדברים שאנו מטפלים בהם בפריק יש תהודה כזו לאנשים שמייצרים עבודות כרגע הוא מדהים בעינינו".
עבור לנגברג, ניתן לראות את התהודה הזו בתיאורו האינטימי והמתחשב של צעיר שקורא מה שיכול להיות עיתון או חבילה של מסמכים רשמיים. כאשר "מאהב" נראה לצד "תומאס מור", "מה שמתברר מאוד הוא האינטרס הזה שיש הן של הולביין והן של דורון בתיאור המציאות - המראה הטבעי של הדברים, אך בדרכים שונות לגמרי", אומר נג. "שניהם מפעילים את הקנבס או הפנלים שלהם בצורה כל כך תוססת אך אחרת".
ציור השמן האלגורי של תור על ציור "מוזיאון הבנים", בינתיים, "הוא ציור להיסטוריונים לאמנות", אומר האוצר, מלא בהתייחסויות ליצירות, אמנים ותרבויות בולטות אחרות, כגון מזרקת דושאן. "יש גישה מרובדת", אומר נג. "לא כולם יודעים שסלמן היה צייר מסורתי מאוד בשנותיו המעצבות והסגנון שהוא בונה כעת על ידי לימוד ציורים כמו של ורמיר".
בשתי ההתערבויות הבאות, גריבון ייצר עבודה שתתפוס את מקומו של "תומאס מור" של הולביין, הנוסע לספריית מורגן, ואוחיה אודוטולה עושה עבודות תיקון עבור "הרוכב הפולני" של רמברנדט, שבדרך כלל תלוי ליד דיוקן עצמי של האמן ודיוקנו של ניקולאס רוטס. "כבר ראיתי קצת ממה שהיא מרכיבה וזה עוצר לב", אומרנג. "מה שהיה כל כך נחמד זה לא רק להכיר ארבעה אמנים שונים מאוד", אומר האוצר על העבודה של הסדרות העכשוויות. "אני לומד יותר על הולביין, ורמיר ורמברנדט רק באמצעות שיחות איתם."