במהלך העשורים האחרונים היו מספר תערוכות דיוקן מתקופת הרנסנס משני צדי האוקיינוס האטלנטי, אך החודש מוזיאון הרייקסמוזיאון באמסטרדם יעלה את מה שמבטיח להיות דוגמה בולטת עם תערוכת Remember Me: Portraits from Dürer to Sofonisba ("זכור אותי: פורטרטים מדירר לסופוניסבה"), שילוב חדש של ממצאים מלומדים והשאלות ברמת שוברי קופות.
דיוקנאות רנסנס, המצוירים בדרך כלל על לוח, הם נדירים ושבירים, ולעתים קרובות מוזיאונים צריכים למלא כמה עשרות ציורים במדליונים, קמאות ומטבעות על מנת להצדיק מופע שלם. תערוכת "זכור אותי" תהיה ללא ריפוד - כמעט 90 מתוך 118 העבודות בתערוכה הן ציורים, כולל יצירות מופת כמו Titian’s Portrait("דיוקנו של טיטיאן") של רנוצ'יו פרנזה. זוהי יצירה עשירה וזהירה מראשית שנות ה-40 של המאה ה-15, בהשאלה מהגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה, המציגה את התאומים של משפחת פאפל לבושים בדמות אביר ממלטה מבוגר מדי למראה.
Gemäldegalerie ברלין שלח את "Portrait of a Young Woman" (בסביבות 1470), מאת פטרוס כריסטוס. יצירה סמלית של הרנסאנס הצפוני שיצאה מברלין רק פעם אחת ב-60 השנים האחרונות.
פולין שלחה שתי עבודות של סופוניסבה אנגויסולה, הציירת מלומברדיה הנחשבת יותר ויותר לאחת הנשים המובילות ברנסנס האיטלקי.
"דיוקן של אישה צעירה" של פטרוס כריסטוס (בערך 1470)
© כריסטוף שמידט, SMB PK GG
הרייקסמוזיאון ניצל את התערוכה כדי לשחזר את הדיוקן הקבוצתי משנת 1529,Seventeen Guardsmen of the Amsterdam Kloveniersdoelen ("שבעה עשר השומרים של אמסטרדם קלובנירדואלן"), מאת דירק ג'ייקובס ההולנדי.
"הטיפול, שארך 18 חודשים והושלם באוגוסט האחרון, חשף ציור חדש לגמרי", אומר מטיאס אובל, שותף אוצר התוכנית, והצביע על הרקע הכחול החדש ופרטים חדשים בכובעי היושבים. לדבריו, הטיפול שכנע כעת את המוזיאון כי, הדמות המחזיקה במכחול בצד ימין למעלה חייבת להיות דיוקן עצמי של האמן.
"זכור אותי", שארגן אובל עם שרה ואן דייק, אוצרת טקסטיל במוזיאון, מציעה גם מספר תיאוריות חדשות על דיוקנאות הרנסנס הגרמני. בפורטרט של ברטל בהאם Portrait of Hans Urmiller and his Son("הנס אורמילר ובנו") (1525), בהשאלה ממוזיאון שטדל בפרנקפורט, הסיקו האוצרים, שמוצאו של אורמילר פחות מרשים משחשבו וזאת על סמך הניתוח הקרוב של ואן דייק של החדר של הדוכס וויליאם הרביעי מבוואריה ושל פרווה שמרפדת את צווארונו וכובעו. "הוא לובש פרווה מהבטן ומהגרון של נמיה", אומר אובל, על היצור הקטן דמוי החמוס, "בעוד שהפרווה מגב החיה שמורה לאצולה". זו אולי "הבחנה קלה מאוד, אבל עכשיו הצופים שמים לב לכך", הוא אומר.
אובל מסתמך על מחקר ארכיוני שנערך לאחרונה כדי לטעון למעמדו הצנוע של הדוגמן המפואר בפורטרטו של הנס הולביין Portrait of Robert Cheseman "פורטרט של רוברט צ'זמן" (1533), בהשאלה מ-Mauritshuis בהאג. אף שהוא נראה מחזיק בז, ומתפקד בחצר האנגלית של הנרי השמיני, צ'זמן לא היה אציל ואולי גם לא מאלף בזים, כפי שטענו חוקרים, אומר אובל. "צ'סמן מציג את עצמו כאציל, אבל הוא היה בן מעמד הביניים ותו לא".
• זכור אותי: דיוקנאות מדויר לסופוניסבה, רייקסמוזיאום, אמסטרדם, 1 באוקטובר -16 בינואר 2022