"התאבדות ללא ספק" היה פסק הדין, בדוח רפואי שוויצרי מיום 16 ביוני 1938, על מותו של ארנסט לודוויג קירשנר בשתי יריות לחזה. אך יותר מ-80 שנה לאחר מותו, מספר מומחי נשק אומרים כי אין זה סביר כי הוא ירה בעצמו באקדח פעמיים.
האקדח של קירשנר, FN בראונינג. מס' 96151, תוצרת בבלגיה, הוצג בתערוכה במוזיאון הגרמני הלאומי בנירנברג, "אירופה בריפוי: ארנסט לודוויג קירשנר, תומאס מאן ומיתוס דאבוס" עד ה-3 באוקטובר. קירשנר ברח לאתר הנופש ההררי דאבוס בשנת 1917 כדי להימלט ממלחמת העולם הראשונה והיגר לשם בשנת 1918 כדי להתחיל מחדש.
האקדח מצויד במתקן בטיחות שמשמעותו שניתן לירות איתו רק ביד לחוצה בחוזקה. "בהתחשב ברתע של הנשק מהירי הראשון והפציעה שהכדור היה גורם, ספק אם קירשנר יכול היה לירות בפעם השנייה", אומר אנדראס הארטל, מומחה לאקדחים.
ראיות סותרות
למרות שזה אפשרי שקירשנר ירה בעצמו פעם אחת, "זה יותר נפוץ שאנשים שמתאבדים יורים לעצמם בראש", אומר הארטל. בהתחשב במתקן הבטיחות של בראונינג, "יהיה עליך להחזיק את האקדח באופן מוזר מאוד כדי לכוון אל החזה שלך".
הרטל גם אומר כי בטווח קרוב כל כך, שחרור הגז היה שורף עור ובגדים. אבל הדו"ח הרפואי - המכיל סתירות אחרות - תיאר רק שני חורים קטנים בין צלעותיו של קירשנר, מה שמרמז שמישהו ירה בו מרחוק, אומר הארטל.
עוד נכתב בדו"ח הרפואי כי שני עדים שמעו ירייה (לא שתי יריות) וראו את קירשנר נופל ארצה. הוא הסיק כי, "המהומה הפנימית שחווה קירשנר היא שגרמה לו לייאוש".
קירשנר, ממייסדי הקבוצה האקספרסיוניסטית Die Brücke (1905-1913), היה ללא ספק במצב נפשי גרוע. החיים הפשוטים והמסודרים שהאמן השתוקק למצוא בשווייץ, חמקו ממנו. הוא הגיע חולה וכחוש ותלוי בסמים ובאלכוהול.
עד 1932, הוא התמכר שוב לסמים - הפעם Eudokal, נגזרת מורפיום שנקבעה על ידי הרופא שלו. עליית הנאצים במדינת מולדתו תרמה ככל הנראה לדיכאון ולהפרעות שינה שהטרידו אותו: 32 מיצירותיו הוצגו בתערוכת האמנות המנוונת של 1937, איתה ביקשו הנאצים ללעוג ולהעליב אמנים מודרניים. הוא הודח גם מהאקדמיה לאמנים בברלין.
חיים ירדו מהפסים
התמכרותו לסמים החמירה ובמאי 1938 שוב סבל מדיכאון. חבר דיווח כי הרס פסלים ורישומים והשתמש בכמה מציוריו כאימון קליעה למטרה. ב-12 ביוני הוא משך את הצעת הנישואין שלו לארנה שילינג, שעברה מברלין לדאבוס כדי לגור איתו. הוא מת ב-15 ביוני.
הקטלוג של המוזיאון הלאומי הגרמני מציין את הפערים בדוח הרפואי ואת הספקות של מומחים מודרניים לגבי הגרסה הרשמית של האירועים. אבל מצב הרוח שלו היה ללא ספק אובדני, אומר הקטלוג.
"חייו התדרדרו לחלוטין: דיכאון, מחלות, מחשבות על מוות וניסיונות לגמילה מסמים וההחלטה המפתיעה לחלוטין לחזור בו מהצעת הנישואין שלו היו כולם סימני אזהרה ברורים", נכתב.
מי יכול היה להיות הרוצח הפוטנציאלי נשאר בגדר תעלומה?