רוצה לרכוש יצירה של צייר צעיר ולוהט? ובכן, ייתכן שתצטרך לקנות שתיים - ולתת אחת.
טרנד "קנה אחד-תן אחד מתנה" הולך וגדל. כך זה עובד: אתה אספן שרוצה לקנות יצירה של אמן מבוקש, סביר להניח צייר, כנראה צעיר. אבל התחרות קשה והגלריה מגששת בין האספנים המחויבים ביותר, מתעקשת שיקנו שניים - ויתרמו אחד למוזיאון. אולי אפילו לא תצליחו לבחור את היצירה שאתם קונים, וגם לא את המוזיאון שאליו היא תיתרם.
"זו מגמה שגדלה בעקבות הקורונה", אומרת יועצת האמנות בלונדון אמילי צינגו, הרואה בה תופעה שצומחת בעיקר בארה"ב כי, "באמריקה הרבה יותר קל לתרום יצירה למוזיאון ואתה מקבל הטבות מס עצומות כמו אספן, שברור שאינם קיימות באירופה”.
היועצת מניו יורק ליסה שיף מודעת למגמה זו מאז 2015: "כמעט כולם עושים את זה (לאמנים עם רשימת המתנה). אבל זה הואץ עכשיו, ובמיוחד עבור אמנים צעירים כל כך. זה לא הגיוני".
זה יקרה ב-Frieze?
"כן", היא אומרת. "זה קורה כל הזמן: בביאנלה בוונציה, בירידים, בגלריות".
אבל שיף מדגישה שזה לאו דווקא פרקטיקה רעה והיא יכולה לשמש כדרך להניא "הופכים" (אלה שקונים יצירות של אמן כדי להרוויח כסף מהיר בשוק המכירות הפומביות המשניות).
“אמנים וגלריות חייבים, באופן כלשהו, לתמרן את המערכת בחזרה, כדי לשמור על האמן מאושר ולבנות את הקריירה שלו. אבל יש משהו מצחיק בכמות האנשים שעושים את זה עכשיו. האם מוזיאונים בכלל רוצים את העבודה הזאת?".
שיף אומרת כי לפעמים היוזמה היא של האספן, "אני מסתכלת עליהם ואומרת, מה יהיה אם נקנה שניים? ואז הדלת נפתחת".
שיף נזכרת במצב עם האמן האמריקאי מארק ברדפורד, המיוצג על ידי "האוזר אנד וירט". אספנים התבקשו לקנות לעצמם יצירה, ולאחר מכן יצירה שטרם בוצעה על פי בחירה של הגלריה והאמן במחיר שווה, שיגיע למוזיאון לפי בחירת הגלריה. היא אומרת: "זו לא ביקורת על הגלריה או האמן. זה היה בסביבות 2017-18 כשהעבודה של מארק החלה להגיע למיליון, ואז כמה מיליונים. אז כדי לקנות שתיים, היית צריך להוריד בערך שלושה מיליון דולר". אבל אספנים עמדו בתור, למרות שלא הייתה להם בחירה אילו עבודות הם קיבלו".
בתגובה, אומר איוואן וירט, מייסד ונשיא חברת "האוזר אנד וירט":
הסוחר הלונדוני תומאס דיין, המציג ב-Frieze לונדון, אומר כי המגמה עלתה בחמש השנים האחרונות. "יש את הטירוף הזה לאמנים מסוימים כרגע, והגלריות אכן צריכות להחליט למי למכור יצירות. אבל זה צריך להיות דיון מורכב יותר". הוא חושב שהתהליך "צריך להיות מונחה על ידי המוסדות, כדרך למצוא פתרון לרכישת אמן שאת עבודתו הם רוצים לרכוש. אם זה מובל יותר מדי על ידי הגלריה המסחרית, אז זו בעיה. קנה אחת, תן אחת מתנה, הפכה נפוצה מדי, "ואני חושב שניתן לעשות בה שימוש לרעה", אומר דיין.
מריאן בוסקי, מניו יורק, מציגה נוספת בFrieze- לונדון, אומרת שזה לא משהו שהגלריה שלה הציעה מעולם: "אני חושבת נחרצות שמוזיאונים צריכים לרצות את היצירה לפני שהיא נלווית עליהם. אוצרים צריכים לבחור את העבודות שנכנסות לאוסף שלהם ולא לבחור זאת עבורם”.
אך האם אספנים מציעים לקנות שתיים ולתת אחת בעת ניסיון לרכוש עבודה?
"כל היום! מה שאני אומרת הוא: 'נפלא, אבל תן לאוצר לפנות אלינו קודם ולבחור את העבודה'". גלריות אחרות, אומרת בוסקי, "יזמו את זה - אומרים שאתה יכול לקבל יצירה רק אם אתה נותן אותה במתנה - אבל לפעמים, מוזיאונים אפילו לא מודעים לקיומו של אמן, למרות שיש רשימת המתנה ליצירות שלהם".
צינגו אומרת, "זו לא דרך טובה לסנן מיהו אספן טוב או לא - זה רק יביא לך את האספנים שיכולים להרשות לעצמם לקנות שני חלקים". היא מוסיפה:
קישוט קריירה
גלריסט אחד בלונדון, שביקש להישאר בעילום שם, רואה בנוהג זה פגיעה בתפקיד האוצר. "לכמה מוזיאונים מוצעות עבודות שאינן ברשימת המשאלות שלהם; זוהי שחיקה נוספת בתפקידו של האוצר. למוזיאונים יש מעט כספים פנימיים לרכישה, והם מקבלים עבודות שאולי אין להם עניין בהן". הם מוסיפים: "החברים שלי במוזיאונים אומרים שהם מקבלים שיחות כל יום על תרומות שלא ביקשו. זה רק מייפה את הקריירה של אמן - אלה עסקאות שעוסקות בבניית קריירות שווא. כל עניין ההצלחה בעניין הזה מפוברק לעתים קרובות, זה בית קלפים".
עם זאת, אלכס גרטנפלד, המנהל האמנותי של המכון לאמנות עכשווית, מיאמי, חולק על כך: "אנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם כמה אספנים מבריקים ומובילים בתחום. אם יש להם רעיון מצוין, אנו מתייחסים אליו ברצינות. אבל האוצרים ואני, המנהלים מאגר נתונים של האמנים והיצירות, הם בראש סדר העדיפויות של האוסף שלנו. כאשר יצירה נהדרת תהיה זמינה, אנו מפעילים את בסיס התורמים שהוקם".
האם המוזיאון דוחה עבודות?
"כמובן," הוא אומר, "יש לנו בחירות קשות לעשות. על ידי שיתוף פעולה עם אספנים בנושא רכישות ממוקדות, המוזיאון יכול לרכוש עבודות שאחרת לא היה יכול להרשות לעצמו. תקציב הרכישות לפי שיקול הדעת שלנו הוא בששת הספרות הנמוכות; החודש, ציור אחד של אמן מתפתח, שרכשנו עם אספן, עלה מיליון דולר".
האם רכישת אחד-מתנה אחד, עולה? גרטנפלד אומר כי הוא "רואה גידול בשנתיים האחרונות", והוסיף כי, "זה משקף את תנאי השוק ואת התחרות ההולכת וגוברת. מנקודת מבט מוסדית, זה אומר להיות קפדני ביותר לגבי העבודה שאליה אנו מצטרפים".
למרות שליסה אוסטין, יועצת ממיאמי, לא אוהבת את הנוהג, בנימה חיובית יותר, לפחות "האמנים המבוקשים קובעים את החוקים". אוסטין רואה בכך גם התפתחות שנובעת מהקצה העליון של שוק האמנות והופכת ל"שוק מסחר, לא לשוק איסוף". היא אומרת: "מסוף שנות השמונים הפכה האמנות למצרך סחיר בדרכים שוול סטריט יכלה להבין. זה הרגיז את המסלול הרגיל והלינארי של קריירות האמנים. עכשיו זה לגמרי מתהווה, ואתה מקבל עבודות של אמן בן 25 שפתאום עולות מ-20,000 $ ל-300,000 $ במכירה פומבית".
לאדם הממוצע, רכישה מרצון של שתי יצירות רק בכדי לתת אחת יכולה להיראות כמו טירוף. אבל, כדברי הגלריסט האנונימי: "אני חושב שהרבה אנשים עם כסף נהנים ש'מתעללים' בהם - זה כמו 'אם אתה רוצה להיכנס למועדון שלנו, אנחנו נגיד לך מה לעשות'".