יש שיגידו שישנן הקבלות רבות בין דרמת ההישרדות הקוריאנית (תרתי משמע) משחק הדיונון, שבו המתחרים חייבים לחסל זה את זה בניסיון לקבל פרס כספי גדול להפליא, לבין שוק האמנות שבו "אדם לאדם זאב", אבל ההתייחסויות האמנותיות שלו עמוקות יותר מזה.
מההתחלה, יוצרי התוכנית, שהגיעה ל-111 מיליון צפיות ב-28 הימים הראשונים שלה, מה שהפך אותה לסדרה הפופולרית ביותר של נטפליקס אי פעם, כללו מחוות לכמה מיצירות האמנות המוכרות ביותר בכל הזמנים.
ראשון הוא יצירת המופת המלנכולית של אדוארד מונק משנת 1893 "הצעקה", שקיבל חיקוי בפרק הפתיחה כאשר שחקן 250 נורה במהלך המשחק "דג מלוח", דמו ניתז על פניה של שחקנית אחרת, שמוציאה צרחה מאובנת כשהיא מרימה את ידיה אל פניה המזועזעים.
ואז, בפרק השביעי, שמתחבר לתומכי ה-VIP העשירים של משחק הדיונון הקטלני, הצופים ציינו קווי דמיון בין מסכות הזהב שכל ה-VIP's לובשים לבין התלבושות המעוצבות של סלבדור דאלי שלבשו אורחי העילית של הנשף הסוריאליסטי ב-1972, בהנחיית הברונית מארי הלן דה רוטשילד בשאטו דה פריז. אורחת אחת לבשה תפוח מול פניה, מחווה ליצירה של רנה מגריט "בנו של האדם" ואילו אחר לבש קולאז' קצוץ של המונה ליזה.
בסצנת ארוחת הערב האחרונה בדרמה הקוריאנית, שלושת המתמודדים הנותרים יושבים ליד שולחן משולש, שאין לטעות בהתייחסות שלו ל-The Dinner Party של ג'ודי שיקגו. היצירה מהשנים 1974-79, המורכבת משולחן בצורת משולש המסודר עם 39 מסגרות המשלבות אוסף קרמיקה בצורת פות, היה מחווה של שיקגו לנשים שהאמן נחשב עבורן המשפיע ביותר אך לא התעלם מהן בהיסטוריה המערבית, מסאפו ועד וירג'יניה וולף, לג'ורג'יה אוקיף.
באופן דומה, המתמודדת היחידה שנותרה במשחק דיונון מושלכת בצד לטובת שני הגברים שנותרו.
אחת ההשאלות הברורות ביותר, ואחת שבה הודה הבמאי הוואנג דונג-היוק - היא מהדפס האשליה האופטית Relativity (1953) של מאוריץ קורנליס אֶשֶר המהווה את הבסיס לסדרת גרמי המדרגות דרכם מובלים המתמודדים בין המשחקים.
ההתייחסויות האמנותיות של להיט הדרמה צצות גם בדרכים אחרות. בפרק השני, כשהבלש, הוואנג ג'ון-הו, מחפש רמזים בחדר השינה של אחיו הנעדר, יש מספר מונוגרפיות אמנותיות על השולחן של אמנים ובהם פיקאסו, מונה, ואן גוך ומגריט.
תורת התשוקה מאת הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן מופיעה גם היא - רמז לנושא הבסיסי של התוכנית שבו זוגות משתוקקים למוות או חומדים לו.