עמיתים של אחד הגופים המלומדים המוערכים ביותר באיטליה, ה-Istituto Veneto delle Scienze, Lettere ed Arti, המורכב ממדענים, היסטוריונים וסופרים, פנו למריו דראגי, ראש ממשלת איטליה, כדי ליצור ארגון חדש להגנה על ונציה מעליית פני הים. הם בהחלט עשויים לקבל אזן קשבת כי דראגי כבר הביע בפומבי את הדאגה שלו לוונציה ועל העובדה ש-12.6% מהאיטלקים חיים באזורים בסיכון גבוה להצפות.
מכיוון שלא רק ונציה, אלא איטליה כולה איננה מוכנה וללא כל אסטרטגיה לאומית להתמודדות עם עליית פני הים, בעוד שהולנד, בריטניה ומדינות רבות אחרות, אזורים ואפילו ערים מתכננים לטווח הארוך את ההתמודדות שלהם עם הסכנה הצפויה, חלקם אפילו למאה הבאה.
כבר עשר שנים לפחות, מדענים יודעים שגובה פני הים התיכון יעלה בקצב זהה יחסית לזה של האוקיינוסים, ובשנת 2011 אמרו המדענים של CNR-ISMAR, מכון המחקר הימי המוביל האיטלקי, כי אין ספק שהים יעלה בסופו של דבר במידה שלא תשאיר סיכוי עבור הלגונה של ונציה והעיר.
זיהום לגונה לא בר-קיימא
עכשיו אנחנו יודעים שזה בהחלט עלול לקרות במהלך חייהם של נכדינו אם לא יינקטו צעדים כדי למנוע זאת. התחזיות האזוריות של IPCC 2021 חוזות עלייה בגובה פני הים עד סוף המאה של בין 28 ס"מ ל-55 ס"מ בהערכתם האופטימית ביותר להתחממות כדור הארץ; ובין 63 ס"מ ל- 101ס"מ בהערכתם הפסימית ביותר, ובהערכת הביניים - הנחשבת לסבירה יותר - עלייה בגובה פני הים בגובה של בין 44-76 ס"מ, עקב עלייה צפויה בטמפרטורה של 2.1 - 3.5 מעלות.
במקרה של ונציה, כל התרחיש יוחמר בגלל שקיעה בלתי נמנעת, בסביבות 2 מ"מ בשנה, של הפלטפורמה הגיאולוגית שעליה יושבת ונציה. תרחיש הביניים יגרום לכך שהמחסומים הניידים הידועים בדרך כלל כ-Mose יצטרכו להיסגר יותר מ-260 פעמים בשנה, דבר שיגרום נזק למערכת האקולוגית של הלגונה ושל העיר.
אחת הסיבות לכך שהתעלמו מהאזהרות המוקדמות יותר על עליית מפלס הים מחוץ למעגלים המדעיים היא המחלוקות הפוליטיות. השחיתות והממשל המעוות סיבכו את תהליך התכנון והבנייה של המחסומים וגרמו לפוליטיקאים להסס מלהסתכל שוב על נושא ההגנה של ונציה מהים.
הסיבה הנוספת היא שעדיין קיים בלבול מהותי בחוגי הממשלה ובציבור בין אירועי ההצפות הזמניים כמו ה'אקווה אלטה' הקשה של 12 בנובמבר 2019, לבין העלייה המתמדת והבלתי נמנעת של גובה פני הים. אפשר לעשות הקבלה למחלה, שבה אירועי ההצפות הם השלבים האקוטיים שגורמים לסבל רב, אבל העלייה בגובה פני הים, המצב הכרוני, היא שתתברר קטלנית.
בתמונה זו של הריאלטו בוונציה מסביבות 1900, שש מדרגות נקיות מהמים
צילום: Osvaldo Böhm
נקודת מפנה
המרקם העירוני כבר מותקף על ידי המים כי המפלס היום גבוה ממה שהיה אי פעם בתולדות העיר. אם לא נעשה דבר כדי לשלוט על מפלס המים, נגיע לנקודת אל חזור ויהיו נפגעים רבים בין בנייניה, ולכן חיוני שניתן יהיה לנהל את מפלס המים בלגונה כך שלא יעלה הרבה יותר, ממה שהוא עכשיו.
יוזמי הפנייה הנוכחית, הנשיאים לשעבר והנוכחים של ה-Istituto Veneto, Gherardo Ortalli ,אנדריאה רינלדו וכותבת המאמר הזה, הציעו לדראגי שיש לנקוט גישה רדיקלית וחדשה באופן המחקר ובקבלת ההחלטות בכל מה שנוגע בהגנה על העיר ונציה והלגונה שלה, מכיוון שכרגע יש "מגדל בבל" של רשויות וסמכויות סותרות שמכשילות את העיר ביחד ולחוד.
הפנייה מבקשת מדראגי ליצור רשות חדשה שניחנה בסמכויות מלאות ומואצלות שתגן עליה מפני התלבטויות פוליטיות מקומיות ותאפשר לה להנדס את ונציה כמערכת אקולוגית ברת קיימא במשך מאות שנים קדימה.
הם מצביעים על תוכנית הדלתא של הולנד כמודל ארגוני לחיקוי והיא מגובה על ידי מספר עמיתים של Istituto Veneto, שכולם התבקשו לחוות את דעתם על איך ייראה הארגון החדש, רבים מהם חושבים שהעניין חייב להיות בינלאומי, כנראה בהשתתפות האיחוד האירופי.
תקדים נוצר להתערבות כזו בענייניה הלאומיים של איטליה. תחת הנהגתו של דראגי, איטליה נמצאת בתהליך של ביצוע רפורמות גדולות במערכת המשפט והממשל שלה, שהן התנאי שהציב האיחוד האירופי לקרן הבראה של הקורונה בסך 209 מיליארד יורו.
• אנה סומרס קוקס הייתה יו"ר 'קרן ונציה בסכנה' בשנים 1999-2012, היא עמיתת ה-Istituto Veneto delle Scienze, Lettere ed Arti, והעורכת המייסדת של The Art Newspaper