בשנת 1968, הצייר נחום גוטמן עבר ניתוח בעיניו ולא יכול היה לצייר. הוא חיפש תחום יצירה שלא יאמץ את עיניו, והחל ליצור פסלונים בחומר. הפיסול משך את ליבו ולזמן מה הפך לאפיק היצירה המרכזי שלו, גם לאחר שראייתו שבה.
הקשר הצורני בין הכד לדמות האדם עתיק כימי הכד הראשון. הגם שגוטמן הרבה לתאר בציוריו דמויות בטניות, שורשיות, מחוברות לאדמה – הפיסול בחומר העצים קשר זה בשל מקורו באדמה המקומית, ובשל סגנון הפיסול של גוטמן המדגיש את נפחיות הגוף ומתאר דמויות גשמיות ואורגניות, כאשר הראשים הקטומים, והחללים שפער בחומר מאזכרים גם הם צורניות של כד.
האורחים באירוע נחשפו ליותר מ-50 פסלים ייחודים מאוסף המוזיאון שלא הוצגו עשרות שנים,
מעשה ידיו של האמן נחום גוטמן. פסלים אלה הוצגו לראשונה בשנת 1973 במוזיאון ארץ ישראל.