כשסוחר הציורים האמריקאי והצייר של בית הספר הדסון ריבר, ג'ון פ. דריסקול, מת מקורונה בשנה שעברה בגיל 70, הוא הותיר אחריו בסטודיו אוסף עצום של כלי קרמיקה - דריסקול, הבעלים של גלריות באבקוק בניו יורק, עמד לפרוש וקטלוג הסירים הזה היה אמור להיות פרויקט הפרישה שלו.
במקום זאת, בן וויליאמס, יועץ הקרמיקה הבינלאומי של פיליפס, ומרי וארל-ג'ונס, המנהלת של Maak Contemporary Ceramics, שיתפו פעולה כדי לקטלג ולמכור את האוסף העצום של למעלה מ-1,600 פריטים.
במכירה בשם The Art of Fire: Selections from the Collection of Dr. John P Driscoll, פיליפס תציע כ-160 מהעבודות היקרות יותר בלונדון ב-10 בנובמבר, בעוד ש-Maak תמכור את השאר באינטרנט, גם ב-10 בנובמבר.
דריסקול התחיל לאסוף קרמיקה בסטודיו שלו בשנות ה-70 ולא הפסיק - לדברי וויליאמס, הוא קנה כמה יצירות מפיליפס שבועיים לפני מותו בשנה שעברה.
יצירותיו של הנס קופר, כולל הכד המונומנטלי של בית ספר Writhlington, שהוחלף תמורת עז בשם ג'נה (שני משמאל)
באדיבות פיליפס
"ג'ון זיהה את החשיבות של המקור, ואת ההיסטוריה והסיפורים שהיו קשורים לציורים, והוא יישם זאת על אוסף הסירים שלו בצורה שאף אחד אחר לא באמת עשה", אומר וויליאמס. "לרוב האנשים שאוספים סירים יש רק מזל על בסיס אסתטי, אבל ג'ון הוסיף את הרובד הזה של כוונה אקדמית לאוסף שלו - הוא התכוון לבנות אוסף לימודי". ויליאמס מוסיף, "אני חושב שלטווח הארוך, הוא התכוון להקים מרכז לימודים, כדי להכיל את העבודות".
Marijke Varrall-Jones, מנהלת Mak Contemporary Ceramics, אומרת: "כשברנרד ליץ' הפך מוכר כ'מקום שבו הכל התחיל', ההקשר ההיסטורי הדהד עם הנטייה האקדמית של ג'ון, מה שאפשר לו לחקור את הקשרים האסתטיים וההיסטוריים של קרמיקת סטודיו בריטית, לאסיה ולמסורות אירופאיות".
דריסקול התעניין במיוחד בהשפעות היפניות והדניות החזקות בקדרות הסטודיו הבריטית וביחסים הקרובים בין האמנים שייצרו את הסירים הללו, במיוחד ביחסי האמן-תלמיד. האוסף מתרכז אולי בשילוש הקדוש של קרמיקאי הסטודיו: ברנרד ליץ', לוסי רי והנס קופר, וסיפורי הרקע של היצירות הללו, לא פחות מהאיכות, הם שמשכו אליהם את דריסקול. כפי שאומר וויליאמס, "יש חתיכה אחת שלוסי רי נשאה איתה, עטופה בבגדים במזוודה שלה, כשברחה מוינה ב-1938". גם קופר היה פליט גרמני (שנחשב אז לזר אויב) והפך לעוזרה של רי. "עם הקטלוג, אנחנו מנסים להראות את הקשרים בין האמנים - יש סירים שברנרד ליץ' נתן ללוסי רי, למשל", מוסיף וויליאמס.
סט קרמיקה של לוסי רי כלול במבצע
באדיבות פיליפס
כד נוסף, דוגמה מונומנטלית של כלי אבן, ניתן על ידי הנס קופר לבית הספר Writhlington ברדסטוק, סומרסט, תמורת עז בשם ג'ניאה בשנת 1972. וויליאמס מסביר: "קופר ואשתו, ג'יין, עברו לחווה ישנה ליד פרום (Frome) וג'יין רצתה כמה עזים. היא גילתה שבאחד מבתי הספר המקומיים יש יחידה חקלאית ויש כמה טלאים פנויים. היא הלכה ושאלה אם היא יכולה לקנות אחד מהטלאים האלה והם אמרו, 'לא, אנחנו לא יכולים' וגם לא מוכרים אחד, אבל אולי נוכל להחליף אחד בכד'. אפילו ב-1972, כד אחד של הנס היה שווה די הרבה עזים. אבל הוא הכין במיוחד כד ענק לחלוטין, מושלם לבית ספר, ורשם על בסיסו: "1X1972 HC To Writhington School. תודה על ג'נה העז". הכד בגובה 77 ס"מ מוערך כעת בין 80,000 ל-120,000 ליש"ט.
המכירה כוללת גם עבודות של חמאדה שוג'י, ג'יימס טאואר, אליזבת פריטש, גורדון בולדווין, יוון הנדרסון ואדמונד דה ואל, לצד קרמיקה יפנית, ניגרית ודנית.
בראש העבודות חרס צבוע (slipware charger) של Bernard Leach עם עיצוב של עץ החיים (סביבות 1924, הערכת מחיר 15,000-20,000 ליש"ט), כלי צדפה עם מכסה של Koike Shõko (סביבות 1997, מוערך בין 20,000-30,000 ליש"ט) וכד מים (Airplane) של האמנית הניגרית Ladi Kwale's (1962, מוערך בין 6,000-9,000 ליש"ט).
על השוק הרחב יותר של כלי חרס בסטודיו, וויליאמס אומר: "היו מכירות ייעודיות של כלי חרס בסטודיו במכירות פומביות מאז סוף שנות ה-70, ותמיד הייתה קבוצת אספנים חזקה מאוד בבריטניה ובארה"ב. עם זאת, לאחרונה, יש הרבה עניין גם מאסיה בעבודות של אמנים מסוימים, למשל לוסי רי והנס קופר. רי באמת נחשבת לאמנית יפנית ביפן, והיא וקופר הפכו כמעט ל'מותג' — יש להם נוכחות בקרב עשירי העל". וזה, הוא אומר, "באמת העביר את השוק לרמה אחרת לגמרי ב-10 השנים האחרונות. הוא בוער עכשיו".