פסלון קבורה מצרי עתיק עם קישורים שונים ל"קללת תות ענח' אמון" ולדרמת הטלויזיה הבריטית, 'אחוזת דאונטאון', הוצגה אתמול בביתה החדש, מוזיאון צ'או צ'אק ווינג של אוניברסיטת סידני.
דמות ה"שבתי" מצויר על עץ באורך 25 ס"מ מייצג את סנסנב, אישה שחיה בשושלת ה-18 (בסביבות 1550 לפני הספירה). בנה טטיקי, למרות שלא היה מלכותי, היה מנהל בכיר בחצר פרעה.
כישוף מתוך ספר המתים מצויר על ה"שבתי" של סנסנב בהירוגליפים, וכינויה "סני" כתוב גם על החזה ועל ארונה המיניאטורי. פניה וידיה צבועות זהב.
קנדיס ריצ'רדס, אוצרת אוסף העתיקות של ניקולסון במוזיאון אגף צ'או צ'אק, אומרת שה"שבתי" נתרם למוזיאון מוקדם יותר השנה על ידי הבעלים סוזן האריס, המתגוררת בהרים הכחולים ממערב לסידני.
ה"שבתי" של סנסנב
באדיבות אוניברסיטת סידני
איך ה"שבתי" הגיע לרשותה של האריס זה סיפור מתגלגל. "ה'שבתי' התגלה ב-1908 על ידי האציל הבריטי, הרוזן ה-5 מקארנרבון, בזמן שהוביל חפירה בקברו של טטיקי בתבאי. כמו כן, עבד על החפירה הווארד קרטר. יחד, שני הגברים גילו באופן סנסציוני את קברו של תות ענח' אמון ב-1922".
לורד קרנרבון לקח את ה"שבתי" וחפצי אמנות רבים אחרים לביתו המפואר במרחק שעה וחצי נסיעה מערבה מלונדון בברקשייר (דאונטון אבי, הדרמה ההיסטורית בעלת הרייטינג הגבוה, צולמה בטירת הייקלר). קרנרבון מת ב-1923, והוציא לדרך את האגדה על "קללת תות ענח' אמון" שאמורה הייתה להציק לכל מי שהפריע לקברה של המומיה.
כ-1,400 מהפריטים המצריים של קרנרבון נמכרו לאחר מכן למוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, אבל צאצא של לורד קרנרבון, הרוזן ה-6, לא התעניין באגיפטולוגיה וכ-300 מהפריטים הקטנים יותר באוסף הרוזן ה-5 נלקחו לטירת היקלר וכמעט נשכחו.
בשנת 1904, אדם יליד פראג בשם מקסימיליאן פולק, ששינה את שמו לפרסטון, הגיע לאוסטרליה שם בילה את מלחמת העולם הראשונה כמומחה לאויב בסידני. בשנת 1926 פרסטון ומשפחתו עברו לבריטניה שם פרסטון קנה ארון מאחוזת קרנרבון במכירה פומבית של סותבי'ס. כשמצא חצי תריסר חפצי אמנות מצריים בתוך הארון, פרסטון החזיר אותם לסותבי'ס.
הרוזן השישי תגמל את יושרו של פרסטון בכך שהעניק לו את ה"שבתי" של סנסנב, יחד עם ארון הקבורה בעל המכסה שנוצר עבורו. תוך שנה בערך ממתן ה"שבתי", עברו בני הזוג פרסטון ליוהנסבורג שבדרום אפריקה, שם מת פרסטון בשנת 1937.
צאצאיו עברו לאוסטרליה, שם הם חיים מאז. סיפורו של השבתי הועבר דרך המשפחה להריס, נכדתו של פרסטון, שהחליטה לתרום אותו למוזיאון.
"היא רצתה לשים את זה במקום שאפשר לטפל בו ולשתף אותו. כשהיא יצרה איתי קשר היא אמרה, 'סגרנו את זה לזמן מה, אז הוצאתי את זה בחזרה'", אומרת ריצ'רדס. "הפריטים האחרים שאוחסנו ונשכחו על ידי הרוזן השישי ושנחשפו רק לאחר מותו ב-1987 כשהמשרת נזכר בקיומו של האוסף - ניתנים כעת לצפייה בטירת הייקלר", אומרת ריצ'רדס.