תערוכה חדשה של הפסל רמי אטר מציעה עבודות ייחודיות של פיסול מופשט בברזל

התחושה העולה מכל אחת מעבודותיו המופשטות של רמי אטר כפולה כפי שכותבת אוצרת התערוכה דניאלה שלו "רגע אחד נופלים בשביו של הברזל המוצק, הכבד והנוכח, וברגע אחר נראה כי הצורות הגולמיות נעדרות קיום של ממש ועוד מעט קט ייאבדו את נוכחותן הפיזית ויהיו כלא היו".

דניאלה שלו מוסיפה : "מהו אותו דבר חמקמק שמאפיין את דמויותיו של אטר, אותו צל עובר? – אולי זאת האמורפיות של הצורות, אולי התחושה שאף דמות לא עשויה עד הסוף, שכולן מופשטות ונטולות פרטים; מין גולם שטרם קם על יוצרו. הדמויות היחידאיות, שאף אחת מהן אינה עותק של חברתה ושלמותן טמונה בחוסר השלמות שלהן, נוצרו בלי תבנית ובלי שכפול, בחיתוך ידני וכמעט תמיד בעזרת פטיש, אזמל ומבער.

אלה מהן השטוחות על הרצפה מנסות להתרומם ונראות בשלבים שונים של התהוות. כאילו באו מן העפר, והן בדרכן להיות יצור אנושי, עוד בטרם היווצרות הפרטים האישיים והזהות המסוימת. דמויות, שיכולות להיות כל אדם ובאופן מסוים גם בכל זמן. דמויות נבראות, שכמו מתמלאות חיים לנגד עיניו של הצופה – קשות וכבדות ובו־בזמן גמישות ורכות למראה.

שני קירות במרכז החלל שחזיתם צבועה זהב מקדמים את פני המבקרים בתערוכה. הבחירה בזהב, המייצג איזה סדר שמימי, מכוונת לרעיון הנצחיות ונושאת בחובה משמעויות של טוהר, שלמות ואלוהיות. אך מרגע שעוברים אל מאחורי הקירות האלה, נראה שעומדים בשערי הגיהינום. שתי שורות של דמויות תלויות על אנקולים, כמו בשר שחוט בבית המטבחיים. דמויות התלויות מראשן, מצווארן, מכף רגלן נתלות, נאחזות זו בזו, משוועות להצלה. המעבר ביניהן מעורר חרדה, טורד מנוחה ומעורר מחשבות על חיינו הארעיים, על נזילות הזמן, על הקיום לצד אובדן וחסר, על זיכרון ושכחה, חיים ומוות. העבודות בתערוכה עוסקות בסוגיות אוניברסאליות ובשאלות קיומיות. הן נוגעות באדם המחפש משמעות".

רמי אטר, 61, אומן ופסל ישראלי ותיק ומפורסם מפסל בברזל, לעיתים עם נגיעות פליז, בטכניקות שפיתח בעצמו במאמץ להוסיף רבדים ליצירתו. פסליו המדהימים והמרגשים מתאפיינים בשימוש בתנועה ובחלל, ונוצרים מתוך שפה שגבולותיה אינם ברורים, באמצעותה מוזמן הצופה לפרש את הדיאלוג בין הגשמי לנראה לעין ובין החלל החסר הנוצר בתוכו. יצירתו האקספרסיבית מושפעת מחייו, מהאנשים הסובבים אותו, מאלה הקיימים ושאינם קיימים עוד. כל אלה מתווים את קווי פסליו, כך שלעיתים החסר יוצר בהם את הקיים, והמסה המלאה מעצבת ויוצרת את הסביבה העוטפת את העבודה.

התערוכה "כצל עובר" מוצגת בבית האומנים בראשון לציון. פתיחה במוצ"ש, 13 בנובמבר למשך שלושה וחצי שבועות. אוצרת: דניאלה שלו.