כשהתיירות חוזרת לפירנצה ולרומא, גם מכירות הכרטיסים חוזרות. כעת, המנהל של גלריות אופיצי, אייק שמידט, שניהל מלחמה על ספסרות מאז שנכנס לתפקידו ב-2015, מקווה לתת להם מכה מחץ אחרונה. "אנחנו כבר עובדים על הצגת כרטיסים בעלי שם", מגלה שמידט ל-The Art Newspaper. המערכת תפעל בעוד "חודשים ולא שנים", הוא מוסיף.
לדברי שמידט, כרטיסים בעלי שם יכולים "להוות הצעד הגדול הבא" במאבק בספסרים, אבל ניסיון של מוזיאונים אחרים מצביע על כך שהפתרון אינו כדור קסם.
הספסרים קונים כרטיסים ממוזיאונים ומוכרים אותם במחירים מופקעים, לרוב כחלק מחבילות הכוללות שירותים נוספים, כגון סיורים במוזיאונים. חלקם מוכרים כרטיסים בשטח ומאפשרים לתיירים לקפוץ לתוך תורים ארוכים, בעוד שאחרים פועלים דרך אתרי אינטרנט שנועדו להערים על קונים להאמין שהם ערוצי כרטוס רשמיים. "כרטיסים סטנדרטיים למבוגרים, במחיר של 16 אירו (כולל דמי הזמנה) הן ב-Uffizi והן ב-Galleria dell'Accademia של פירנצה, נמכרים בדרך כלל במחיר של עד פי ארבעה מהמחיר שלנו. הרווחים השנתיים של הספסרים ממבקרי Uffizi הם כנראה במיליונים", מעריך שמידט. "פעילותם מובילה לניצול של תיירים, תוך פגיעה במוניטין של המוזיאונים ושל איטליה", הוא מוסיף.
על פי דיווחים נרחבים, לאחר הסגרים עקב הקורונה, הספסרים חזרו לרחובות איטליה. "היקף הבעיה קטן משנת 2015, כאשר קבוצות של 25 עד 30 ספסרים מכרו בחצר המוזיאון, אבל עדיין יש מספר קטן של ספסרים", אומר שמידט.
בעוד שהחוק האיטלקי מסדיר ספסור במגזרים מסוימים, עם כרטוס בעל שם חובה לאירועי ספורט ולקונצרטים עם יותר מ-5,000 איש, אין כלל ארצי למוזיאונים. "חוק לאומי יעשה הבדל עצום", אומרת ססילי הולברג, מנהלת גלריה דל'אקדמיה. אבל דובר משרד התרבות לא מסכים: "אני לא חושב שיש צורך בחוק לאומי. יש כבר מספיק כללים ברמה המקומית".
המנהלים המקומיים ניסו להתקדם. חוקי טוסקנה אוסרים כיום מכירת חבילות תיירים בשטח ציבורי, צעד שנועד לאפשר לסוכנויות לפעול כרגיל ממשרדיהן. אבל זה לא מנע מספסרים לפנות לתיירים בפומבי ולהשלים את העסקאות בחנויות או עסקים בקרבת מקום. העיר פירנצה הוציאה מחוץ לחוק את הצעת חבילות תיירים על אדמת הציבור ב-2018.
לעורר מודעות
מוזיאונים המציאו אסטרטגיות משלהם למניעת הפקרות. במהלך הקיץ של 2017 ו-2018, צוות Galleria dell'Accademia חילק מניפות נייר מתקפלות עם מחירי כרטיסים רשמיים מודפסים בקרב המבקרים בתור, כדי להעלות את המודעות למחיריהם (הנמוכים יותר). ב-Uffizi, צמצום אורכי התורים, התקנת נקודת מידע ליד הכניסה לפיאצה סיניוריה ב-2017 והכנסת מחירי כרטיסים עונתיים ב-2018 דחקו את המכירות של הספסרים לשוליים.
שמידט מתאר זאת כ"ניצחון היסטורי", כי בפברואר 2020 בית המשפט הפדרלי של אריזונה בארה"ב אסר על צדדים שלישיים להשתמש בכתובות אינטרנט הכוללות את המילה "אופיצי". ארבעה חודשים לאחר מכן, אותו בית משפט הורה ל-BoxNic Anstalt, שהשתמשה במספר אתרים למכירת כרטיסים ל-Uffizi, לשלם למוזיאון 120,000 דולר הוצאות משפט. לאחר מכן, מפעילי האתר הפסיקו את פעילותם מרצונם. "היו מאות בעבר; עכשיו יש רק שניים או שלושה", אומר שמידט.
בעוד האופיצי מאמין שכרטיסים בעלי שם יכולים להיות מכריעים, עמנואלה דפרה, המנהלת האזורית של המוזיאונים בלומברדיה, מציינת שלמערכות גישה כאלה יש חסרונות. ב-Museo del Cenacolo Vinciano במילאנו, הגבלת המספרים ל"הסעודה האחרונה של ליאונרדו" ל-450,000 כרטיסים על פני השנה מסיבות בטחוניות, הגבירה את הביקוש לכרטיסים, כלומר, הספסרים יכולים למכור כרטיסים של 15 אירו בסביבות 40 אירו, אומר דפרה.
כדי להילחם בבעיה, ביוני 2020 הציג המוזיאון כרטיסים בעלי שם לצפייה ב"הסעודה האחרונה". בעוד שמבקרים יכולים כיום לשנות שמות באינטרנט עד 24 שעות לפני שעת הכניסה שלהם, מדריכי טיולים, שנוטים לקנות בלוקים של כרטיסים לקבוצות גדולות, סובלים מחוסר נוחות במיוחד כשהלקוחות שלהם לא מגיעים, אומרת דפרה.
"סגרי המגיפה מבהירים שמוקדם מדי לקבוע את ההשפעה של האמצעי הזה נגד החרפה", אומרת דפרה. למרות זאת, הסימנים הראשוניים מרמזים על "מערכת שפועלת".