וולט דיסני הוא אמריקאי כמו עוגת תפוחים. דיסני, שנולד בשיקגו וגדל במיזורי, היה האיש שנתן לעולם את מיקי מאוס, דיסנילנד ותאגיד שעדיין ממשיך כמעט מאה שנה אחרי שהוא ואחיו רוי הקימו את האולפן המצויר ההוליוודי שלהם. אבל תערוכה שנפתחה השבוע במוזיאון המטרופוליטן של ניו יורק מוכיחה שלדיסני היה טעם של איש חצר צרפתי, שמצא מקורות לסרטיו ולפארקי השעשועים שלו בתפאורות המפוארות של המשטרים העתיקים.
הוא הביא לחיים את הדומם בסגנון הרוקוקו האירופי, כשאומניו ומעצביו טשטשו באופן אינסטינקטיבי את הקווים בין אנשים, חיות וחפצים כשייצרו ענפי מנורה מוזהבים שנראים כזרועות אנושיות, ידיות של אגרטל מפורצלן כמו חדקי פילים ופסלונים קריקטוריים שנראים כעת כמו דמויות דיסני avant la lettre.
זה לא מקרי, במשך עשרות שנים אנימטורים ומעצבים של דיסני, דורבנו על ידי וולט עצמו וקיבלו השראה מתמונות של חפצים מהמאה ה-18 במהלך יצירת הסרטים ופארקי השעשועים שלהם.
הקשר מעורר ההשראה הזה, הוא בליבו של המופע Walt Disney: The Animation of French Decorative Arts, שמשלב 60 יצירות בעיצוב אירופי מהמאה ה-18, כולל שעוני בולה ופורצלן Sèvres ו-150 יצירות הפקה מהסרטים סינדרלה והיפהפייה הנרדמת, שהגיעו בהשאלה מספריית מחקר האנימציה של וולט דיסני ואוספים אחרים.
וולף בורצ'רד, אוצר שותף לפיסול ואמנויות דקורטיביות באירופה ב-Met ומארגן התערוכה, אומר שהוא מתעניין כבר זמן רב בעבודות של דיסני וחשב באופן פעיל על איך לעשות את המופע מזה חמש שנים. הוא רואה הקבלות פרובוקטיביות בין צרפת של המאה ה-18, המעצמה המובילה באירופה באותה תקופה, לבין אמריקה של אמצע המאה ה-20, בעיצומה של מעמדה החדש כמעצמת-על. בנוסף, הוא מוצא סוג של תשוקה דומה בסדנאות של בורבון בצרפת ואולפני דיסני, שמטרתם המשותפת הייתה לייצר יצירות "מהנות".
שעון של המעצב האירופי מהמאה ה-18, Boulle, שזכה להערצה מוולט דיסני
באדיבות מוזיאון המטרופוליטן לאמנות
המופע מתחיל בחשיפה הראשונה של דיסני לצרפת, שמתוארכת לשנת 1918, כאשר עשה את דרכו לאירופה כנהג אמבולנס צעיר לאחר מלחמת העולם הראשונה. רק ב-1935, בסיבוב הופעות גדול באירופה, הוא זכה לכבוד בצרפת כגאון באמנות הקולנוע החדשה והוא חזר מהמסע עם מאות ספרים מאוירים וחומרי מקור אירופאים אחרים שמצאו את דרכם לשפע של פרויקטים של דיסני. השיא הגיע ב-1991 עם "היפה והחיה", רעיון של דיסני שראשיתו בשנות ה-30 של המאה ה-20, אם כי התממש זמן רב לאחר מותו.
המפיק דון האן, שהקשר שלו לאולפן נמשך משנות ה-70, סיפר שהוא נהיה מודע לרמת הפרנקופיליה של וולט רק כשהחל לעבוד על "היפה והחיה", שהשימוש המהדהד שלו באנתרופומורפיזם מוצג ב-Met.
בינתיים, הנטייה לרוקוקו מודגשת בחפצים כמו פסלון Faustina Bordoni and Fox (בסביבות 1743), המתאר זמרת מזו-סופרן איטלקיה ונגן המקלדת הוולפיני שלה.
מסתבר שלדיסני יש מקום באוסף של המט מאז סוף שנות ה-30, אז רכש המוזיאון את The Vultures, ציור גואש על צלולואיד מ-1937 מהסרט שלגיה ושבעת הגמדים. קטע האנימציה הקלאסי הזה אכן יזכה לצפייה, אבל הבמאי, מקס הוליין, רואה ב-Inspiring Walt Disney תערוכה על "נברשות, רהיטים וקומקומי תה" ולא תערוכה שוברת קופות לקהל הרחב.
התערוכה חושפת "דיאלוג מורכב בין-תרבותי", אומר הוליין, ומדגימה כיצד ההשפעות של דיסני השפיעו על ארה"ב. "חלק גדול מאמריקה ראה אמנות דקורטיבית צרפתית לראשונה דרך דיסני".
•Inspiring Walt Disney: The Animation of French Decorative Arts
מוזיאון המטרופוליטן לאמנות, ניו יורק, 10 בדצמבר עד 6 במרץ 2022; אוסף וואלאס, לונדון, 6 באפריל עד 16 באוקטובר 2022