מאז שה- Kunsthaus בציריך פתח את ההרחבה המרשימה שלו באוקטובר, המוזיאון התמודד עם גל ביקורת על תצוגת ההשאלה ארוכת הטווח של האוסף השנוי במחלוקת שהיה בבעלות סוחר הנשק אמיל גיאורג בוהרל (של אמנות אימפרסיוניסטית ופוסט-אימפרסיוניסטית).
הזעקה עוררה פעולה מצד רשויות העיר ודיון בפרלמנט הלאומי של שוויץ שעלול להציג שינוי בגישה של המדינה להחזרת אמנות שנבזזה על ידי הנאצים.
בין המבקרים של התצוגות החדשות של Bührle נמנים חברים לשעבר בוועדת ברגייר ופאנל בינלאומי של חוקרים שמינתה הממשלה לחקור עסקאות פיננסיות של שוויץ במהלך מלחמת העולם השנייה. בהצהרה, 20 שנה לאחר שפרסמה הוועדה את הדו"ח הסופי שלה, כינו החוקרים את המצב בציריך "עלבון לקורבנות פוטנציאליים". החברה של Bührle מכרה תותחים נגד מטוסים לגרמניה הנאצית במהלך המלחמה והרוויחה מעבודות הכפייה. התעשיין רכש גם אמנות שהוחרמה מיהודים.
קרן Bührleטוענת שאף אחת מ-200 היצירות שהשאילה לקונסטהאוס לא נשדדה, אבל ציור אחד לפחות עומד בפני תביעה של יורש של אספן יהודי.
בתגובה לדרישות ועדת ברגייר, העיר ציריך התחייבה בנובמבר לערוך הערכה עצמאית של מחקרי המוצא של קרן בוהרל ולעבוד עם קונסטהאוס לפיתוח התצוגה ההיסטורית הקיימת שלו על הקריירה של בוהרל ועל מקורות האוסף. בינתיים, לוקאס גלור, ראש קרן Bührle הוותיק, הודיע כי יפרוש מתפקידו בסוף השנה.
ברמה הלאומית, המחוקק ג'ון פולט תומך בהצעה שקוראת לפרלמנט לנקוט בפעולה, בהתאם לדרישה נוספת של ועדת ברגייר, להקים פאנל בלתי תלוי להערכת תביעות בגין אמנות שאבדה עקב רדיפות הנאצים במוזיאונים בשוויץ. "הסיפור של אוסף אמיל בורלה הראה שהנושא גדול ונפיץ יותר ממה שאנשים הבינו", אומר פולט. "אנחנו צריכים כלים טובים יותר". שוויץ הייתה אחת מ-44 ממשלות וארגונים שאישרו את עקרונות וושינגטון הבלתי מחייבים על אמנות שנבזזה על ידי הנאצים בשנת 1998.
על פי עקרונות אלה, הממשלות הסכימו לעודד מוזיאונים לערוך מחקר מוצא, לזהות יצירות אמנות שנתפסו על ידי הנאצים ולחפש "פתרון צודק והוגן" עבורם ועבור הבעלים היהודים המקוריים ויורשיהם. העקרונות קראו גם ל"מנגנונים חלופיים ליישוב סכסוכים לפתרון בעיות בעלות".
לחמש מדינות אירופיות יש פאנלים עצמאיים להערכת תביעות: גרמניה, אוסטריה, צרפת, הולנד ובריטניה. אבל שוויץ, ששימשה כמרכז לאמנות שנבזזה על ידי הנאצים לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, לא עשתה זאת עד כה. ממשלת שוויץ טענה שאין מספיק מקרים כדי להצדיק פאנל כזה, אבל בנו ווידמר, ראש מחלקת המוזיאונים והאוספים של המשרד הפדרלי לתרבות של שוויץ, אמר כי, "אם הצורך יתעצם עקב מספר גדל והולך של מקרים שנויים במחלוקת, אזי ניתן יהיה לבחון מחדש את הדרישה לוועדה חיצונית".