"היטלר פחד להיתלות בפומבי, כמו מוסוליני. הוא הורה לשומריו לירות בו למוות במקרה שהרייך השלישי ייפול", אמר לי אוצר נורבגי בפתיחת התערוכה החדשה Dead End Hole של האמן האמריקאי פול מקארתי ב-Kode Art Museums בברגן (עד 27 במרץ). הערות כמו אלה מוסיפות תחושה בלתי סבירה של פאתוס לפסל המתנשא מעלינו: מקארתי ושותפתו הקבועה, השחקנית לילית סטנגנברג, מחופשים בפאות ושפמים כדי להידמות באופן רופף להיטלר ובת זוגו אווה בראון, תלויים על כבלים מתקרת הגלריה.
היינו שניים מתוך בערך מאה אנשים שהתאספו במוזיאון בערב גשום של נובמבר כדי לחזות בהופעה של מקארתי - הראשונה שלו מזה יותר מעשור. הציפיות היו גבוהות: יצירותיו החיות מאז שנות ה-60 כללו אותו מחדיר בובת ברבי לפי הטבעת שלו ומתכסה במיונז ובהקאות. אבל מאחר והאמן האמריקאי הגיע לגיל 76, תהיתי אם עדיין יש לו את היכולת לזעזע.
פול מקארתי A&E, Adolf/Adam & Eva/Eve, (2021).
© פול מקארתי. התמונה באדיבות האמן, Hauser & Wirth ופדר לונד
ובכנות, כן. האירוע המרכזי התרחש במקום שהשתמשו בו כבונקר נגד פשיטה אווירית מתחת למוזיאון, שם מקארתי וסטנגנברג, לבושים לגמרי כמו היטלר ובראון, בילו את חלקן הגדול של שלוש שעות ברצף בפעולות מושחתות יותר ויותר: בני הזוג המשיכו להפשיט את עצמם, שתו בכבדות, הסניפו בחוצפה מה שנראה כסמים, אוננו, הטילו עלבונות ועשו צרכים זה על זה. בנקודות שונות הפעולה הגיעה לשיא כשהזוג עירום, מתייפח ונאחז זה בזה, לפני שצעקו "חתוך!".
כל זה הועבר בשידור חי לצופים בגלריה בקומה העליונה, שדיברו בלחישות שהעבירו תערובת חדה של אימה, קסם ומבוכה: "ראית את זה? אני לא יכול לצפות! האם זה אמיתי? זה בוודאי לא יכול להיות אמיתי".
מידת האמנות של ההופעה הייתה בראש של כולם בארוחת ערב מאוחר יותר באותו לילה. למרות שאחד האוצרים של קוד אישר שהצואה והשתן היו סינתטיים, והפין שמקארתי מזריק אליו בשלב מסוים חומר לא מזוהה הוא תותב, עדיין עולה השאלה, האם זה משנה, כשתחושת הגועל שלנו כל כך מורגשת?
במשך עשרות שנים, עבודתו של מקארתי חשפה ברצון את התפרים שלה: צוותי צילום ואסדות תאורה נראים לעתים קרובות בסרטיו, נוכחים רק כדי להדגיש את חוסר היכולת שלנו, ולעתים קרובות את חוסר הנכונות, להפריד בין בדיה למציאות.
כפי שאמר לי מקארתי מעט מסויג למחרת, ניתן לראות בשתי הדמויות של העבודה, שכותרתן A&E, לא רק את הפיהרר ואשתו, אלא גם את אדם וחוה או "במאי עריץ והמוזה שלו". יש לציין כמה פעמים במהלך ההופעה סטנגנברג לועגת למקארתי על היותו "אמן רע".
ה-DADDA של פול מקארתי (2017).
באדיבות האמן, Hauser &Wirth ופיטר לונד
טשטוש המציאות והבדיה נוכח גם במיצב הקולנוע החדש והסוחף, בן ארבעה ערוצים DADDA (2021) מאת מקארתי, שבו שחקנים המגלמים את דונלד טראמפ ואמריקאים מפורסמים אחרים, כולל אשתו מלניה, אנדי וורהול וננסי רייגן. מסע במרכבה, שמגיע לשיאו בסוף עקוב מדם.
האם האמן עורך הקבלות ישירות בין היטלר לטראמפ? "זה לא ממש פשוט כמו שזה נראה", הוא אומר, ומוסיף שהעניין שלו טמון יותר באיזו סתמיות נעשות השוואות בין השניים.
עם זאת, סוג זה של תוכן, פירושו שמקארתי נאבק להראות את עבודתו השנויה ביותר במחלוקת בארה"ב. מסיבה זו, למרות היותו מיוצג על ידי המגה גלריה Hauser & Wirth, מקארתי אומר שהוא נמצא ב"די הרבה חובות" מביצוע הפרויקט הזה, והוסיף כי לאחרונה הוא נאלץ למכור נכס כדי להחזיר עלויות. הסטודיו העצום שלו בלוס אנג'לס, כך סופר לי מאוחר יותר על ידי אחד מפמלייתו, מעסיק כמה מהצלמים והטכנאים הטובים ביותר של תעשיית הקולנוע – וזה בהחלט מאמץ לא זול.
אז למה, אחרי יותר מ-50 שנה, מקארתי ממשיך לבדוק את המעמקים האפלים ביותר של התנהגות אנושית? איזה טאבו נותר לשבור? "פרובוקציה היא רק חצי ממה שאני עושה, אני באמת מנסה לפרום משהו בתוכי, לסדר דברים", הוא אומר. "ואם הקהל רואה בזה משהו מעצמו, אז שיהיה". לאחר שראיתי את האיש בפעולה, התהליך הזה נראה פחות דומה להתפרקות ויותר לגירוש שדים, אבל, כפי שמציין מקארתי, הוא מנסה לגרש שד שכנראה קיים בתוכנו.