ייתכן שלהיסטוריוני האמנות יהיה כלי חדש ליישוב ייחוס של ציורים שנויים במחלוקת באמצעות בינה מלאכותית (AI), הודות למחקר של צוות חוצה-תחומים בראשות פיזיקאים מאוניברסיטת Case Western Reserve בקליבלנד, אוהיו.
המחקר, שפורסם בחודש נובמבר בכתב העת Heritage Science, מראה כיצד ניתוח למידת מכונה של קטעים קטנים של סריקות טופוגרפיות של ציורים - חלקם זעירים עד חצי מילימטר - הצליח לייחס את העבודות לאמן הנכון בדיוק של עד 96%. הטכנולוגיה תוכל בסופו של דבר גם לעזור לזהות אילו אמנים היו אחראים לאזורים שונים בציור שנעשה על ידי אמנים מרובים או שהופק על ידי סדנה של אמן, ולעזור לזהות יצירות אותנטיות מזיופים.
הפרויקט שונה מאחרים שביקשו לרתום בינה מלאכותית כדי ליישב שאלות של ייחוס ואותנטיות בכך שרוב המחקרים הקודמים בתחום זה התבססו על ניתוח ממוחשב של תמונות ברזולוציה גבוהה של הציורים ולא על המשטחים המצוירים של הקנבסים עצמם.
"הרעיון היה שניתוח משיכת המכחול ייצור טביעת אצבע", אומר קנת סינגר, פרופסור לפיזיקה ב-Case Western Reserve שהוביל את המחקר. "גילינו שגם ברמת זיפי המברשת, הייתה רמה נאותה של הצלחה במיון הייחוס. למען האמת, אנחנו לא ממש מבינים את זה, זה קצת מבהיל בעצם כשחושבים על זה, איך הצבע שיורד מזיף אחד מעיד על מה שאנחנו מכנים הסגנון הלא מכוון של האמן".
הפרויקט התמקד בניתוח סטים של ציורים שנעשו במיוחד על ידי סטודנטים במכון קליבלנד לאמנויות, שהוטל עליהם לצייר עותקים מצילום של שושן מים. המחקר כלל אימון רשתות עצביות קונבולוציוניות (CNNs) עם סריקות תלת מימדיות של משטחי הציורים שנעשו עם פרופילומטר. על ידי חלוקת הקנבסים לחלקים מרובעים זעירים לניתוח, הרשתות העצביות זיהו את "הסגנון הלא מכוון" או "טביעת האצבע" של כל אמן. כך הצליח ה-AI לייחס נכון גם ציורים אחרים, על ידי התאמת הסגנונות הלא מכוונים של האמנים בטקסטורות של משיכות המכחול שלהם.
הצוות שעומד מאחורי המחקר מחפש כעת מבחנים נוספים ליכולות ה-AI שלו. הוא שיתף פעולה עם חברת השימור Factum Arte כדי לנתח סריקה טופוגרפית לדיוקן שיצר הצייר,הפסל והאדריכל היווני אל גרקו :Portrait of Juan Pardo de Tavera (1609), שנפגע קשות במהלך מלחמת האזרחים בספרד ושוחזר בהרחבה.
"זהו ציור מפתח שאנחנו יכולים לבדוק, כי יש לנו תמונות של הציור לפני שנהרס ושל הציור הנוכחי, אז אנחנו יכולים לייצר מפה של האזורים שהשתמרו, וה-AI הצליח לזהות את האזורים האלה", אומר סינגרס. "אבל היה קטע נוסף של הציור שהוא זיהה כשמור שאנחנו לא בטוחים לגביו, אז נזמין משמר ציור בספרד שיסתכל על הציור כדי לבדוק מה קורה".
כעת צוות המחקר מפנה את תשומת ליבו לציורים שהופקו על ידי אמנים רבים המנסים לשחזר את הסגנון של צייר מסוים בסטודיו או בסדנה שלהם. ההבחנה בין ידו של מאסטר מתקופת הרנסנס לזו של תלמידו המוכשר ביותר ולאלו של עוזריו הפחות מוכרים היא כבר זמן רב נושא לוויכוח סוער בין היסטוריונים לאמנות ומומחי Old Masters, לעתים קרובות כשברקע סכומי כסף גדולים תלויים על הכף ובמיוחד שהיצירה בדרך למכירה פומבית.
החוקרים מקווים לפתח "שיטות חסרות פניות וכמותיות כדי להעניק תובנה לגבי ייחוסים שנויים במחלוקת של ציורי סדנה", הם כותבים. לשם כך, הם עובדים שוב עם אמנים ממכון קליבלנד לאמנות כדי ליצור ציורים חדשים לגמרי בתהליך סדנה, כאשר מספר אמנים עובדים על כל קנבס בסגנון זהה.
בנוסף לסטודנטים, לציירים ולחברים במחלקות הפיזיקה והביולוגיה של Case Western Reserve, לקחו חלק במחקר גם מנהלת הקתדרה לתולדות האמנות של האוניברסיטה, אליזבת בולמן והמשמר הראשי של מוזיאון קליבלנד לאמנות, Per Knutås. המאמץ היה חיבור אמיתי של אמנות ומדע.
"הפרויקט נוצר מרעיון של סטודנטית שלי, שבאותה תקופה בדיוק התחילה לצאת עם סטודנט לתולדות האמנות", אומר זינגר. "הם הלכו לכנס של אמנות ומדע ועלה להם הרעיון להשתמש בפרופילומטר הזה שיש לנו באחת המעבדות שלנו לביצוע טופוגרפיה משטחית. הסכמתי ללכת על זה ואז, לאחר זמן מה, כל התלמידים שלי נהיו מעורבים ושיתוף הפעולה גדל. שני התלמידים האלה נשואים עכשיו, אגב.
"המבחן הבא של הבינה המלאכותית יהיה לבדוק אותה על מדיה שיש לה פחות מרקם פני שטח מציורי שמן, אומר זינגר, כמו צבעי מים או רישומים. "זה נראה לי יותר מאתגר", הוא אומר, "אבל מה שלמדתי בפרויקט הזה הוא שאני לא צריך להיות סקפטי כמו שאני בדרך כלל, כי הבינה המלאכותית הזו מפתיעה לטובה".