אנו חיים בזמנים שונים מאוד, וסימן אחד לנוף המשתנה הוא קבלה כללית של אמנות כנכס פיננסי. המחקר האחרון של Deloitte ו-ArtTactic מגלה ש-85% ממנהלי ההון מאמינים שאמנות ופריטי אספנות צריכים להיות חלק מהיצע הלקוחות שלהם, סקר מקביל שנערך בשנת 2014 מצא שרק 53% מהם היו מסכימים לכך.
שאלה אחת נותרת, מה זה בדיוק אומר להיות "חלק מהצגת ניהול ההון"? בעיקרו של דבר, זה אומר שצריך להתייחס לאמנות באותו אופן כמו נכסים אחרים. ניתן להגן עליו - באמצעות אסטרטגיות תכנון עיזבון, ביטוח וגידור למשל, ולשפר אותו, באמצעות הערכות שווי קבועות והתעדכנות בהקלות המס הזמינות שיכולות להועיל גם למוסדות ציבוריים. יותר ויותר, האמונה היא שאפשר להרוויח טוב יותר מאמנות - כמו למשל באמצעות הלוואות מגובות נכסים.
הסיבה למעמדה הגדל של האמנות כנכס היא פשוט בגלל רמות המחיר שבהן היא יכולה כעת להיסחר, מה שהופך אותה לחלק משמעותי יותר מתיק ההשקעות של אדם בעל ערך נטו גבוה. ויש הרבה מקום לגדול: Deloitte ו-ArtTactic העריכו שעושר הקשור לאמנות ופריטי אספנות הסתכם ב-1.5 מיליארד דולר מתוך 191.6 מיליארד דולר של ההון הכללי ב-2020.
לכן חלה עלייה בעסקים המציעים נתונים, הערכת שווי ומחקר, בנוסף לכלי מסחר שמבוססים על ניתוח כזה. בתי המכירות הפומביות, בעיקר סותבי'ס, מחזקים את עסקיהם בתחומים האלה, עם יתרונות ברורים לשרשרת האספקה של המכרזים שלהם. ברור שהן מכוונות לדרגים הגבוהים ביותר בשוק, אם כי לאחרונה עובדים כמו נח הורוביץ מארט באזל מקדמים מהלך לקראת הלוואות לגלריות ולעסקי אמנות אחרים, שהיסטורית חוששים משימוש בשווקי אשראי. גם הבעלים של סותבי'ס, פטריק דרהי, לקח הלוואות כבדות כנגד בניין New Bond Street שלהם בלונדון, לפי עיתון ה"טלגרף".
בינתיים, בוגרי סותבי'ס, איימי קפלצו, יוקי טראז ואדם צ'ין הקימו עסק ייעוץ חדש המבטיח ללקוחותיו "שירותים פיננסיים יצירתיים הדומים לבנק מסחר". אמנות אסימונים, NFTs ותוכניות אחרות מגובות בלוקצ'יין מזינות את הטירוף. השקיפות היחסית והמחזור המהיר של מכירות כאלה מוסיפים לנתונים הזמינים, מפחיתים את האסימטריות, משפרות את הנזילות, ולפי התיאוריה - מגדילות את ערכה של האמנות כשהון חדש נכנס פנימה.
לטעמי, זו עדיין קפיצת מדרגה של אמונה. בקצה שוק הבלו צ'יפ, יש היצע מצומצם של עבודה טובה, ונראה שהיחס בין ההיצע לביקוש כבר נמתח עד לקצה גבול היכולת. בשוק ההמוני יותר שהובטח על ידי NFTs, פריטי אספנות ודומיהם, ההיגיון יכתיב שהמחירים ירדו לרמות מציאותיות יותר. התנודתיות עבור יצירות כאלה, אשר נמצאות בקורלציה גבוהה למטבעות קריפטוגרפיים ולפיכך גם לשוקי המניות, עדיין מסוכנת מדי - חברות הביטוח נמצאות במצב של "נחכה ונראה". אז מעמדם כנכסים ברי בנקאות נותר לא משכנע.
דאגות כאלה אופפות גם את השוק הספקולטיבי ביותר לאמנים טריים ועכשוויים. יהיו כמה זוכים ברי מזל, אבל לדעתי זה עדיין שוק של מקורבים. עדיין יש יותר מדי אנשים שהאינטרס שלהם הוא לשמור מידע רק לעצמם ולמעטים נבחרים. אמנות עשויה להיות נכס טוב יותר ממה שחושבים, אבל זו עדיין השקעה מפוקפקת.