Man of Sorrows של בוטיצ'לי שהתגלה מחדש, אמור לעלות למכירה פומבית בסותבי'ס ב-27 בינואר - עם ערבות של 40 מיליון דולר. הציור טרם נחקר בהרחבה עד היום כי הוא ישב בידיים פרטיות מאז המאה ה-19.
אבל ניתוח טכני שערך בית המכירות הפומביות לקראת המכירה כבר חשף תגלית אחת לא צפויה: תמונה מסקרנת של מדונה וילד, קבורה מתחת לשכבות הצבע.
כריס אפוסטל, סגן הנשיא הבכיר ומנהל ציורי אולד מאסטרס בסותבי'ס בניו יורק, שהייתה לו הזדמנות לעיין בתמונה לעומק, מאמין שמדובר בקומפוזיציה נטושה של "Madonna of tenderness" בסגנון שנלקח מהאייקונים היווניים, שבהם המדונה מחבקת באופן אינטימי את ראשו של התינוק המשיח צמוד לראשה, לחי אל לחי.
תווי הפנים, במיוחד האף, העיניים והפה הצחוק, שהוא מזהה כשייכים לילד המשיח, ברורים מאוד בתמונת האינפרא-אדום, אם מסובבים את התמונה הפוך.
הראש נמצא מתחת לחזהו של 'איש הצער', בעוד מה שנראה כעין וגבה, השייכים לראש נשי, מציצים החוצה מהאזור ליד יד ימינו של דמותו של ישו. בחלק התחתון של הדמות יש גם עדות לצבע לבן כלשהו, אולי מקדמיום(מתכת רכה).
חלקים גלויים אחרים בקומפוזיציה הנטושה כוללים מה שנראה כמו קפלי גלימה עם רצועות דקורטיביות סביב הכתף וחלק מהשרוול, וניתן להבחין גם בזרוע השמנמנה של הילד.
כמה קווים בציור התחתון הזה עבים יותר מאחרים, מה שמצביע על כך שייתכן שהם בוצעו בצבע סטנדרטי, ואז עברו לפיגמנט נוזלי. אבל ראשו של הילד המשיח, אומר אפוסטל, הוא "חד פעמי": אין העתק באף חתימה של בוטיצ'לי או בעבודות הסטודיו שלו, למה שאנו רואים כאן.
אז האם זה יוצא דופן למצוא שרטוט חסר כזה? אפוסטל אומר שהוא נתקל בסוג כזה של דברים בעבר. "לוח ציור היה מצרך יקר ערך בתקופת הרנסנס", ולכן אם במקרה הייתה תמונה שהופסקה סתם שוכבת, במקרה הזה קומפוזיציה של 'מדונה וילד' (מהסוג שבוטיצ'לי והסטודיו העמוס שלו פרסמו באופן קבוע), "אז לא ירצה לזרוק אותו". וכך, זה נראה, בוטיצ'לי לקח את הפאנל, הפך אותו לכיוון השני, והחליט להשתמש בו ליצירה יוצאת דופן, כזו המשקפת את הדבקות הדתית, במשך 500 שנה, של איטליה בתקופה זו: היצירה מתוארכת באופן טנטטיבי סביב שנת 1500, כאשר תחזיות האפוקליפסה והתקוות לישועה אישית הגיעו לרמת עוצמה אינטנסיבית.
הלוח שבו השתמש בוטיצ'לי היה סטנדרטי בפירנצה בתקופת הרנסנס. הניתוח הטכני של סותבי'ס חושף סדק באמצע וחיבור ישן בעץ מה שמעיד שהפאנל "שופץ מחדש בשלב מסוים במאה ה-20" אומר השליח: הוא הוצמד ללוח מודרני, עם החלק האחורי והקדמי המקוריים. ("סוג של מרופלאז' ", מסביר השליח). שכבות הצבע במצב "די טוב", מעט לעוסות בקצוות ויש תוספות בחלק העליון והתחתון של התמונה.
צילומי האינפרא אדום מראים גם שבוטיצ'לי ביצע התאמות מסוימות לקומפוזיציה. לדוגמה, קצה אצבע אחת שחיטטה את הפצע הפעור בצדו של ישו מכוסה כעת בגלימה שלו ויש שינוי במיקום הפצע ובפרופיל האגודל, וכתוצאה מכך נוצר האפקט שהפצע הוא קצת למטה. ישנן גם עדויות לקנוקנות שיער ארוכות יותר, ולקו המתאר של קוץ אחר (הנובע מכתר הקוצים - מעל עינו הימנית של דמותו של ישו.). שינויים אחרים כוללים את הזזת הגבות למטה, ומעבר קטן לאצבע הקטנה המקופלת של ישו. ייתכן שתהיה תזוזה קלה גם לסנטר, עם הזקן העדין והקצוץ שלו.
במונחים של הטכניקה הציורית האופיינית של בוטיצ'לי,מוסיף אפוסטל: "הוא שידרג אותה כאן, תוך ערבוב של טמפרה(צבע על בסיס חומר מתחלב) ושמן. "קשה מאוד לקבוע מבלי לקחת דוגמיות לאיזה מדיום המחייב", הוא מוסיף, "אבל הטכניקה נראית די עקבית עם מה שציפיתי לראות. אנחנו משתמשים בטכנולוגיית XRF כך שנוכל להסתכל, למשל, על אלמנט הקדמיום, והיכן נמצאים המילויים והמחיקות. הפיגמנטים כוללים כרום, טיטניום וכן הלאה - ובכל הפיגמנטים הללו אפשר לצפות לראות".
כמו עם Portrait of a Young Man Holding a Roundel של בוטיצ'לי, שנמכר בשנה שעברה על ידי סותבי'ס ניו יורק, תמורת 92 מיליון דולר, צבע לבן עופרת משמש בשפע לאורך הקומפוזיציה, כשחלק מעורבב בשטח ההכנה בצבע ג'סו(צבע בסיס המבוסס על סידן פחמתי).
הצלב הקטנטן בחלק העליון של הקומפוזיציה הועלם לגמרי על ידי קווי ניקוד לתוך משטח הצבע (חתכים כאלה נראים גם ב "("Portrait of a Young Man Holding a Rounde. "הצלב היה ימינה מידי", אומר אפוסטל, למרות שהצלב והמשיח עדיין ממוקמים בצורה א-סימטרית. אסימטריה זו מנוגדת לדימוי עכשווי והשוואתי ל: Salvator Mundi של ליאונרדו (תמונה חריגה נוספת של אולד מאסטר, שנמכרה ב-450 מיליון דולר בכריסטי'ס ניו יורק ב-2017), שם ישו מוצג בצורה נוקשה וישרה, כמו דמותו של ישו ב "veil of Veronica" המפורסם..
"בעיני, מה שאני מוצא נוגע ללב", אומר אפוסטל, "הוא שמשיח קצת לא במרכז. בוטיצ'לי הטה מעט את ראשו, כך שהוא אנושי יותר. בוטיצ'לי היה בן 55 פלוס כשצייר את זה, בגיל העמידה המאוחרת, ואני מרגיש שיש משהו בתמונה הזו שבוטיצ'לי מקרין, הבנה שכולנו הולכים למות - יש בה משהו עמוק, מטען רגשי. אם הוא היה מייצג את ישו מלא ונוקשה זה היה יותר כמו אייקון; קצת יותר בלתי חדיר."