בלימת התרומה של עולם האמנות לשינויי האקלים הפכה בשנים האחרונות לדאגה מובילה בתעשייה, וההפסקה שאילצה המגפה בשנת 2020 האירה אור על שיטות בזבזניות במיוחד. יוזמה חדשה של הקולקטיב Artists Commit בראשות האמנים, מבקשת לייחס מספרים ספציפיים לחלק מהשיטות הללו. הקבוצה החלה לפרסם דוחות השפעת האקלים (CIRs) האוספים נתונים על האנרגיה הנצרכת והפסולת שנוצרת על ידי פרויקטים ותערוכות ספציפיות, כדי להאיץ את הפעילות בנושא.
"המטרה העיקרית של הדוחות היא להגביר את השקיפות", אומרת המייסדת ושותפה של Artists Commit, לורה לופטון. "שיתוף הדיווחים עם המגזר בכללו הוא דרך להכיר בכך שכולנו במסע הזה ביחד, מבינים בצורה לא מושלמת איך ליצור ביחד עולם אמנות שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו בעתיד".
מאז השקת הפרויקט באוקטובר, חמש גלריות ומוזיאונים ערכו CIR באורכים שונים ובדרגות טכניות שונות, כולל P.P.O.W בניו יורק והמוזיאון לאמנות עכשווית (MOCA) בלוס אנג'לס. הדוחות מתמקדים בארבעה תחומים מרכזיים: צמצום פליטות, סילוק פסולת, תמיכה באנשים וקידום פעולה קולקטיבית. Artists Commit מספקת תבנית גמישה ומציעה הדרכה לאורך התהליך.
הדוח של MOCA נוצר עבור תערוכת אפס פליטות הפחמן הראשונה שלה, Pipilotti Rist: Big Heartedness, Be My Neighbor (עד 6 ביוני 2022). הדו"ח הוגש על ידי היילי מלין, מייסדת שותפה של Artists Commit ושל המועצה לאיכות הסביבה של MOCA . "Rist הגתה תערוכה עם קיימות בבסיסה, והיה הגיוני למקד את דוח השפעת האקלים הראשון של MOCA בתערוכה שלה", אומר מלין. "עבדתי עם אוצרי המוזיאון, צוות התערוכה והרשמים של המוזיאון על חישוב פחמן עבור התערוכה והמדדים הנדרשים לדו"ח הזה הרחיבו את החישובים שלנו לגבי פסולת ולגורמים אחרים. התהליך היה הדרגתי והדו"ח הושלם בטווח של שלושה חודשים".
מה צריכים אמנים?
הדוחות מספקים גם הזדמנות לשקף טוב יותר את צרכי האמנים. "מבחינה היסטורית, תמיכה באמן הוגדרה על ידי עשיית כל מה שנדרש כדי לגרום למופע לקרות", אומרת לופטון. "עבור אמנים מסוימים, המשמעות של תמיכה בהם היא להזמין אותם לשיחה שקופה על השפעת האקלים של ההחלטות הללו, תוך עבודה משותפת כדי למצוא גישות חלופיות".
הדוח של P.P.O.W לתערוכה האחרונה של רובין פ. וויליאמס, Out Lookers, הגיע לפי הצעתו של האמן. מייסדת-שותפה של P.P.O.W, פנלופה פילקינגטון, אומרת שהגלריה כבר נקטה בצעדים להפחתת צריכת האנרגיה שלה והתחייבה לשיטות בר-קיימא באמצעות הקולקטיב האחות של Artists Commit, Galleries Commit. "המחקר גרם לכל הצוות להיות מודע יותר לאופן שבו אנחנו יכולים להפחית את טביעות הפחמן האישיות שלנו ושל הגלריה שלנו", אמרה פילקינגטון.
השוואה בין שני הדוחות מספקת תובנות לגבי האופן שבו מוסדות שונים יכולים להשתמש בתבנית של Artists Commit. שניהם עוקבים אחר פליטת הפחמן של אנרגיה ותחבורה בבניין לבין גורמים אחרים. הדו"ח של P.P.O.W כולל את מדיניות האקלים של וויליאמס. הדוח של MOCA כולל פירוט מפורט של נסיעות, כולל טיסות ומוניות, וכן סקירה כללית של הובלת יצירות אמנות דרך הים.
המשתתפים הראשונים ב-CIR אומרים שהם מתכננים להמשיך לטוות שיטות ברות-קיימא בפעילותם. רוב הדוחות מציינות גם תרומות לקרנות אקלים, כאשר רבים מהם בוחרים לתמוך בשימור יערות עתיקים באמצעות השותפות של Gallerys Commit עם העמותה Art to Acres.
בעיות חוזרות שעולות בדיווחים כוללים פערים בנתונים ואי דיוקים. הדו"ח של MOCA, למשל, מזכיר "היבטים פרטניים" של טביעת הרגל הפחמנית הכוללת שלא ניתן להסבירם. "היה ברור שתהיה בעיה עם המספרים ועם דברים נוספים שלא הייתי ולא יכולתי לתת עליהם את הדעת", אומרת מלין. "זה נראה הכי בריא, והכי חינוכי, להיות שקוף. המטרה היא להתקרב ככל האפשר לכמות נכונה של פליטת פחמן ולראות היכן נוצרים עיקר הפליטות".
יוזמות דומות הופיעו בבריטניה ובאירופה, כולל תוכנית הפעולה של Decarbonization של קואליציית הגלרות, אסטרטגיה בת עשרה שלבים למוסדות אמנות להפחתת פליטת הפחמן. מחשבון הפחמן המקוון החינמי של הקואליציה שימש בכמה מה-CIRs הראשוניים של Artists Commit.
Julie’s Bicycle שבסיסה בלונדון ערכה גם מחקר נרחב על טביעת הרגל הפחמנית העולמית של התעשייה והציגה מפת דרכים לאפס פליטות נטו. "המגזר חייב להיות מודע לנתוני פחמן", אומרת אליסון טיקל, המייסדת. "נתוני הפחמן חשובים באמת כדי לבצע את ההפחתות הנדרשות."
שרה סאטון, המנכ"לית של Environment & Culture Partners, מצביעה על החשש שאנשים, גלריות ומוסדות עשויים לחוש מפני דיווח פומבי על נתוני פחמן. "מוניטין וניראות יכולים לעזור או להפריע לפרויקט", היא אומרת. "הדאגה הכי גדולה שלי היא שחלקם יבחרו לא לעשות את הניתוח הזה או לשתף אותו כי הם דואגים ל'אופטיקה' הפוטנציאלית של טביעת הרגל שלהם".
סאטון מדגישה את החשיבות של הדיווח ללא קשר לחששות לגבי סיכוני מוניטין. "ניתוח איתן מחזק את כל מרכיבי עבודת האקלים", היא אומרת. "עלינו להתגבר על כל חרדה להראות כמה עוד יש לעשות, בין אם במוסדות שלנו ובין אם סביבנו."
מחסום דרכים פוטנציאלי נוסף, במיוחד עבור גלריות קטנות יותר וחללים המנוהלים על ידי אמנים, הוא העבודה הנדרשת לביצוע הדיווח, כאשר למעטים יש עמדות ייעודיות בנושא קיימות.
MOCAשכרה לאחרונה את סימון פז כיועצת קיימות. Hauser and Wirthשכרו באופן דומה ראש תחום קיימות עולמי. לגלריות כמו David Zwirner ו- Marianne Boesky יש "צוותים ירוקים" כדי לתמוך בפעולות ברות קיימא, לעתים קרובות בעזרת קולקטיבים כמו Galleries Commit ו- Gallery Climate Coalition.
בסופו של דבר, דוחות יכולים לעזור לפתח פרקטיקות בר קיימא ולזהות אזורים טעונים שיפור. מוסדות שיש להם את המשאבים להקדיש לדיווח יכולים לשמש כמודלים עבור אחרים העוסקים באתגרים דומים. עבור אמנים, לאחר השלמת דו"ח לתערוכה אחת, יש להם מסגרת לפרויקטים עתידיים. לופטון מסכמת: "להפוך את השיחות האלה לא רק למקובלות, אלא שמצפים להן, היא המטרה הסופית."