על אף שזן האומיקרון ממשיך להתפשט בישראל במלוא עוזו, סצינת האמנות המקומית אינה יודעת מנוח ומסרבת להסתגר בדל"ת אמותיה. עם תחילתה של שנה אזרחית חדשה, נפתחו ברחבי ישראל שלל תערוכות, אירועי אמנות ואפילו מוסדות תרבות שממש לא כדאי לפספס.
ג'וי ברנרד, כתבת האמנות של The Art Newspaper בישראל, מבקרת אמנות ואמנית פרפורמנס, מצביעה על מספר אירועים, תערוכות ופרויקטים שמעניקים לה השראה ושכדאי להכיר מקרוב.
1. ספרים, רבותיי, ספרים!
אם קיים אובייקט אחד בעולם המגלם במהותו את איחודן של שתי התשוקות התרבותיות המרכזיות שלי, הרי הוא "ספר אמן". מהו ספר אמן (או אמנית), אתם שואלים? ובכן, אפשר להתחיל להשיב על התהייה הזו על דרך השלילה. ספרי אמן אינם ספרי אמנות מהסוג שאולי ראיתם בחנויות המזכרות של מוזיאונים או על גבי מדפי הספרים בספריות ציבוריות או אוניברסיטאות, כלומר – על פי רוב, הם לא מתיימרים להציע ערך אקדמי וחינוכי לקוראיהם. למעשה, חלקם אפילו לא כוללים טקסטים כתובים (על אף שמדובר בתופעה פחות שכיחה). ספרי אמן, ראוי להוסיף ולציין, אינם קטלוגים של תערוכות המדגישים את התוצרים החזותיים שחזו בהם עיניכם בחללי התצוגה בהם ביקרתם.
מה הם כן? ספרי אמן הם אובייקטים אסתטיים ואמנותיים בפני עצמם, אשר אמנים מייצרים ממש כשם שהם מעמידים ציורים, פסלים או מיצבים. חלקם מתעדים גוף עבודות ספציפי או את תהליך התהוותו, בעוד שאחרים מתפקדים כמו רטרוספקטיבה המציגה מגוון גופי עבודות שנוצרו לאורך שנות הקריירה של אמן או אמנית. לעיתים ספרי האמן כוללים טקסטים שכתבו האמנים בעצמם, או שנכתבו אודות יצירתם על ידי אוצרים, אקדמאים והוגים.
בסופה של הקדמה נרגשת זו אני שמחה לבשר שבישראל נפתחת חנות ספרי האמן הראשונה והיחידה מסוגה במדינה, מגזין III יפו ספרים. החנות, שממוקמת ביפו, היא זרוע של חלל האמנות מגזין III שנפתח לפני ארבע שנים, ופועל בעצמו כשלוחה של מוזיאון שוודי בעל שם זהה שפעיל מאז 1987. על החנות המסקרנת יהיו אמונים דיוויד ניומן, המנהל והמייסד של מגזין III בשטוקהולם, וכרמית גלילי, האוצרת הראשית של חלל התצוגה היפואי מגזין III.
החנות צפויה לכלול כותרים ישנים וקשים להשגה, כמו גם ספרי אמן חדישים, ויתקיימו בה מפגשים ושיחים עם אמנים בנוגע לספרי האמן שלהם.
איפה? רחוב עולי ציון 17, יפו, תל אביב. שעות פתיחה: חמישי 14:00-20:00; שישי 10:00-14:00
מגזין III יפו ספרים, היא החנות הראשונה מסוגה בישראל הוקדשת לספרי אמן
קרדיט: נועם פריסמן
2. בונוס לתולעות הספרים שביניכם
בין אם אתם חובבים מושבעים של ספרי אמן או שטרם נתקלתם בכאלה לפני שקראתם את הפסקאות שלעיל, דרך טובה להבין יותר לעומק את התופעה החזותית ולצלול בין דפיה היא באמצעות אתר האינטרנט "מעלעלת". זהו אתר המוקדש למגזין המורכב מראיונות מעמיקים עם אמנים ויוצרים של ספרי אמן, בו הם משתפים בתהליכי המחשבה, בבחירות הפרקטיות והאסתטיות ובעולמות התוכן הייחודים שעומדים מאחורי כל כותר שצוות האתר בוחר בקפידה.
כל ראיון במגזין של "מעלעלת", שהושק בשנה שעברה, מלווה בתצלומים איכותיים של הספרים, שנותנים הרגשה כי המעלעל הוירטואלי – אתם שם שגוללים את הכתבה הזו בטלפון שלכם – אוחז בספר אמן בין ידיו. את האתר, שהספרייה הדיגיטלית שהוא מציע הולכת ומתרחבת בחלוף הזמן, הקימו ועורכים שירז גרינבאום (אמנית, מרצה, פעילה ויזמת חברתית ועורכת ספרים) ויאיר מיוחס (אמן, צלם ויוצר לבמה). גילוי נאות: אני בעצמי נמנית על צוות הכותבות של "מעלעלת", אבל זו לא הסיבה בשלה אני ממליצה בחום על הפרויקט הוירטואלי האיכותי הזה, שאתם יכולים להיחשף אליו מבלי לצאת מהבית.
בימים אלה, "מעלעלת" משתפת פעולה עם מבואות: קרן הרעיונות ע"ש יואב בראל ועם מרכז האמנות העכשווית ארטפורט, כדי להקים ארכיון דיגיטלי של ספרי אמן.
איפה? ברשת, ממש במרחק לחיצה: https://www.leafing.co.il/
3. נלחמים על חופש הביטוי בשדה האמנות
שדה האמנות המקומי ספג טלטלה לא פשוטה בשבועות האחרונים עקב סאגת מוזיאון רמת גן. אם במקרה לא שמעתם על פרטי הפרשייה המצערת אך בלתי מפתיעה בהתחשב בהיסטוריה רווית הצנזורה של סצינת האמנות הישראלית – להלן פרטי השתלשלות האירועים:
אחרי עשורים של דשדוש בהשוואה לאחיו הפריפריאליים האחרים (מוזיאון בת ים או מוזיאון פתח תקווה, לדוגמה, שמצליחים לגרוף הרבה יותר מבקרים), מוזיאון רמת גן הפך לקריית בחודש מוזיאותנים אחדשנית בת הום ארבע שנות שיפוצים בשווי מיליוני שקלים. מונתה לעמוד בראשו אוצרת ראשית חדשה, סווטלנה ריינגולד, שאצרה תערוכה בשם "המוסד" אשר עסקה בסוגיות הקשורות למוסדות אמנות בכלל ולמוזיאון רמת גן בפרט. הסקנדל המדובר החל בעקבות פוסט של ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, שכתב בפייסבוק אחרי הפתיחה שאירעה בשלהי דצמבר שראוי להסיר ציור של האמן דוד ריב מהתערוכה. היצירה המדוברת, "ירושלים", היא ציור שבו נראית דמות גברית מתפללת אל הכותל המערבי. בחלקו העליון של הציור כתב ריב "ירושלים של זהב", ובחלקו התחתון "ירושלים של חרא".
במסגרת הקמפיין "חופש לאמנות" במהלך סוף שבוע אחד יוצגו בשלל גלריות וחללי תצוגה עבודות אמנות של אמנים שהשתתפו בתערוכה שנסגרה במוזיאון רמת גן
ציורו של ריב הוסר בהוראת עיריית רמת גן, למרות שבית המשפט הוציא צו מניעה לבקשת האמן והתנועה לזכויות האזרח. בהמשך, האמנים המשתתפים בתערוכה הגיעו למוזיאון להפגנת מחאה וכיסו את עבודותיהם ביריעות שחורות. גלריות ומוזיאונים בכל הארץ תלו דגלים שחורים בחזיתם לאות סולידריות. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את העתירה של ריב והתיר את החלטתו של שאמה הכהן בדבר הסרת עבודתו של ריב.
בעקבות המלצת השופט בפסק הדין, שר התרבות חילי טרופר מינה את ד"ר יגאל בן שלום, יו"ר מועצת המוזיאונים, כמגשר בין האמנים לבין העירייה. האמנים הציעו להחזיר את יצירתו של ריב למקומה ולבנות מחיצת גבס לפני דלת הזכוכית שמאחוריה הציור תלוי. שאמה הכהן לא נעתר לדרישתם, ודרש שהיצירה תאוחסן במחסן נעול ובאופן שלא יראה לעיני המבקרים. הגישור לא צלח, וב-12 בינואר הנהלת המוזיאון הודיעה על סגירתו. בהמשך, האוצרת ריינגולד הודיעה בתגובה על התפטרותה מתפקידה.
לאור ההתפתחויות, מרבית הגלריות וחללי האמנות בתל אביב התאחדו כדי לשמור על חופש הביטוי והאמנות ובמהלך סוף שבוע אחד הן יציגו את העבודות של האמנים שהשתתפו בתערוכת "המוסד" ופרשו ממנה במחאה על הצנזורה שהופעלה במקום. את סופ"ש הסולידריות יזם ד"ר דניאל מילמן, פסיכואנליסט, פסיכולוג קליני ואספן אמנות שהעביר הרצאות במוסדות כמו מוזיאון תל אביב לאמנות, מוזיאון פתח תקווה לאמנות והמרכז לאמנות עכשווית - CCA Tel Aviv.
איפה? גלריה גורדון, גלריה גבעון, גבעון פורום לאמנות, גלריה ברוורמן, גלריה אלון שגב, גלריה בנימין, מגזין III יפו ספרים, גלריה רוזנפלד, גלריה רו-ארט, הקרן לאמנות נסימה לנדאו, גלריה הר-אל, גלריה דביר, הרזידנסי של גלריה שלוש ביפו העתיקה, מקום לאמנות, גלריה אלמסן, גלריה מנשר, גלריה עינגע
*רשימת חללי התצוגה מתעדכנת וגדלה מיום ליום, וכל גלריה צפויה להציג לפחות עבודה אחת שהוסרה מהתערוכה
מתי? שישי ושבת, 28-29.1.2022: 11:00-14:00
4. לעקוב אחר המקצבים
ביום חמישי האחרון נפתחה ב-CCA- המרכז לאמנות עכשווית תל אביב תערוכת יחיד לליאורה קפלן, אחת האמניות הפלסטיות המעניינות ביותר הפועלות בשדה המקומי לעניות דעתי. ביצירה שלה קפלן בוחנת את היחסים בין תרבות הפופ בת זמננו לבין שאמאניזם ופרימיטיביזם. תערוכתה של קפלן, "מקצבים של תהודה קבועה", נאצרה על ידי ניקולה טרצי – המנהל והאוצר הראשי של המרכז לאמנות עכשווית.
מלאכת יד אישית וסממנים מקומיים זוכים לפרשנות ולעיבוד יחודיים בעבודתה של קפלן
קרדיט: טל ניסים, האדיבות CCA
גוף העבודות הנוכחי שמציגה קפלן, פסלת ואמנית מיצב, מורכב מסדרה של פסלים טוטמיים שמבוססים על שילוב של חפצים מאמצע המאה ה-20 עם אלמנטים מקוריים פרי יצירתה או כאלה שנוצרו על ידי בעלי מלאכה שאת שירותיהם קפלן שוכרת. החפצים שמוצגים בפסלים של קפלן הם למעשה יצירות קרמיקה ישראלית בעלות היסטוריה תרבותית וגיאוגרפית, שאת מאפייניה האמנית מנכסת על מנת לנסח באמצעותם אמירה אסתטית מחודשת.
איפה? ה-CCA - המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב, רחוב צדוק הכהן 2א', תל אביב. שעות פתיחה: שני-חמישי 14:00-19:00, שישי-שבת: 10:00-14:00.
5. מאיפה את? אני מקומית
לפני קצת יותר משנה, גל חוברה (25) – עיתונאית, מפיקת תרבות וסטודנטית בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב – השיקה מיזם חברתי, וירטואלי וחומרי פמיניסטי במיוחד, שהולך וצובר תאוצה ובצדק. חוברה חשה תסכול על כך שבעולם הפטריארכלי בו אנחנו חיות ויוצרות, קאנון האמנות המערבי, התכנים הנלמדים במוסדות השכלה והזדמנויות התצוגה שניתנות לאמניות נשים מוכתבים על פי סטנדרטים והיסטוריה שניסחו גברים. במקום להישאר כועסת על ההגמוניה, חוברה החליטה לכונן מהלך אופנתי חתרני שידבר אל בני הדור שלה: היא ייצרה והדפיסה סדרה של תיקי בד נאים, בשלושה צבעים, שעליהם היא הדפיסה בערבית ובעברית את שמותיהן של אמניות מקומיות יהודיות וערביות.
מי שרוכשת את התיקים ומשתמשת בהם מפיצה כך את שמותיהן של האמניות הללו, ובכך מגבירה את החשיפה החברתית להן זוכות יוצרות שנשכחו או נדחקו אל השוליים.
תיקי הבד של "מקומית"
קרדיט: יסמין בן שחר באדיבות גל חוברה
חוברה אף הקימה עמוד אינסטגרם, שפעיל בעברית, באנגלית ובערבית ובו היא מפרסמת תכנים המחנכים את הקוראים אודות אמניות מקומיות. בין היוצרות ילידות הלבנט שהיא מנציחה ניתן למצוא את ציונה תג'ר, כרימה עבוד ועליזה אורבך, אמניות בעלות גופי עבודה אדירים ועשירים שלא תמיד קיבלו את ההכרה לה הן ראויות. "אני זוכרת את עצמי כמתבגרת, רוכשת מגזינים וספרי אמנות באנגלית, או מחכה למהדורות מתורגמות של ספרים מיוחדים שיגיעו לארץ. כנערה לא למדתי על 'גדולות הציירות' או 'אם האמנות המודרנית'. בהיסטוריה, משום מה, יש רק אבות וגדולי ה…", חוברה הסבירה על ההשראה לפרויקט במאמר שחיברה עבור מגזין פורטפוליו. עבור מימוש היוזמה שלה, קיבלה חוברה השראה ותמיכה מ-Art Girl Rising, מיזם בינלאומי דומה הפועל ברשת ומחוצה לה כדי להעלות מודעות ליצירתן של אמניות ברחבי העולם.
איפה? אחרי הפרויקט ניתן לעקוב בעמוד האינסטגרם שלו ואת התיקים אפשר לרכוש בחנות הספרים סיפור פשוט בתל אביב, בחנות של "מוזיאון על התפר" בירושלים, ובחנות המקוונת We Are Handle With Care
6. זה לוקח כפר
אחת התערוכות המסקרנות ביותר שנפתחו לאחרונה היא תערוכתה של האמנית הישראלית אפרת חכימי, "לחפש כפר" (אוצרת: רז סמירה), שמוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב לאמנות עקב זכייתה של חכימי בשנה שעברה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי.
'Frena'(2021) של אפרת חכימי
באדיבות האמנית ומוזיאון תל אביב לאמנות
חכימי, אמנית רב-תחומית שמתגוררת ויוצרת בשיקגו, יצאה בתערוכה זו למסע תיעודי ובדוי בעת ובעונה אחת, במהלכו היא מתחקה אחר שורשיה המשפחתיים. משפחתה של חכימי התגוררה בעבר בכפר אסמיר, שממוקם בהרי האטלס. הכפר ננטש כולו על ידי תושביו היהודיים, ולא ניתן למצוא אותו במפות העכשוויות. בתערוכה חכימי חושפת את סיפור ההגירה של תושבי הכפר, כולל זה של בני משפחתה, תוך דיאלוג עם אחותה הסופרת והמשוררת תהילה חכימי, אשר כתבה את המסה "לחפש כפר". דרך המסלול הביוגרפי שהיא משחזרת וממציאה, חכימי מבקרת במרוקו של תחילת המאה העשרים, הכפר הנטוש בהרי האטלס הגבוה ומגיעה עד לישראל של אמצע שנות החמישים.
איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות, שדרות שאול המלך 27, תל אביב. שעות פתיחה: שני- 10:00-18:00, שלישי - 10:00-21:00, רביעי - 10:00-18:00, חמישי - 10:00-21:00, שישי - 10:00-14:00, שבת - 10:00-18:00