האמנית האמריקאית אליס ניל ציירה בדרך כלל דיוקנאות אקספרסיביים שלה ושל חברים ושכנים בדירתה שבמרכז מנהטן, אבל היא חרגה מהרגלה עבור מוריאל גרדינר בטינגר. עבור המודל הזה, שנראית לבושה בחצאית משובצת על רקע קיר צהוב זוהר בשנת 1966, ניל טיילה ברחבי העיר אל ביתה של הפסיכואנליטיקאית באפר איסט סייד. לאחר מכן היא לקחה את הבגד איתה חזרה הביתה, שם הוא נשאר ברשותה (ובהמשך בעיזבונה), ללא תצוגה, עד השבוע.
Portrait of Muriel Gardiner Buttinger (1966) זוכה כעת להיות מוצג לראשונה לציבור, במסגרת "Seing who we are", תערוכת יחיד של ניל בגלריה הבלגית Xavier Hufkens, המייצגת את עבודותיה מאז 2015. התערוכה כוללת 13 עבודות, מהן עשר עבודות מעולם לא הוצגו בפומבי. "רצינו להציע נקודות מבט חדשות לסיפורים הרבים שעדיין לא סופרו על ניל", אמר הופקנס בהצהרה.
התערוכה עולה יחד עם סקר קהל שעלה יפה על ניל, People Come First, שהחל ב-2021 במוזיאון המטרופוליטן לאמנות ומוצג בגוגנהיים בילבאו לפני שהוא ממשיך למוזיאון דה יאנג בסן פרנסיסקו. רטרוספקטיבה נפרדת של ניל, An Engaged Eye, תיפתח במרכז פומפידו באוקטובר הקרוב.
יצירתם של כמה מהציורים בתערוכות אלו הפכה לאפשרית יותר בזכות גרדינר, התומכת העיקרית של האמנית. שנתיים לפני שישבה על הדיוקן שלה, היא החלה להעניק לניל קצבה שנתית של 6,000 דולר (שווה בערך ל-54,000 דולר כיום) שנמשכה 20 שנה, עד מותה של ניל. "אמא שלי עזרה להרבה אנשים", מצוטטת בתה של גרדינר, קונסטנס הארווי ב-Alice Neel: The Art of Not Sitting Pretty (2010), על האופן שבה אמה, הפעילה החברתית, השתמשה לעתים קרובות בכספים שקיבלה בירושה ממשפחתה האמידה בשיקגו. "הם לא היו חייבים להיות אמנים."
מוריאל גרדינר ב-1934
תמונה © קוני הארווי, באדיבות מוזיאון פרויד בלונדון
בינתיים בלונדון, תערוכה עדכנית במוזיאון פרויד מדגישה גם פעלה את גרדינר. "היו לה אמצעים עצמאיים עצומים, שבהם השתמשה מאוד כדי להועיל לאחרים, לעתים קרובות מבלי שאנשים ידעו", אומרת קרול סיגל, מנהלת מוזיאון פרויד. Code Name Mary, שנסגר ב-6 בפברואר, מציג מסמכים שטרם פורסמו, תצלומים וציורים שהושאלו ממשפחתה של גרדינר כדי לספר את סיפור מאמציה המחתרתיים המסוכנים במהלך שנות ה-30 להבריח יהודים ואנטי-פשיסטים מאוסטריה הנאצית, ובכך הצילה מאות אנשים. המופע הוא גם דרך להודות לקרן של גרדינר על תמיכתה הכספית במוזיאון פרויד מאז הקמתו ב-1986 ועד לשנה שעברה.
התערוכה כוללת ציורים שקנתה גרדינר מסרגיי פנקג'ף, הידוע בתור המטופל המפורסם ביותר של פרויד, "איש הזאב", כדי לתמוך בו כשהיה מרושש. אוסף האמנות הצנוע של בטינגר כלל גם נוף עירוני (1934) שניל העניקה לה במתנה (נרכשה על ידי הגלריה הלאומית של אירלנד ב-2018) ושני ציורים נוספים של ניל שרכשה בשלב מסוים, (אם כי לא הדיוקנאות שלה ושל בעלה, ג'וזף באטינגר). באופן כללי, אוסף האמנות של גרדינר היה הרחבה של אורח חייה הצנוע.
"היא קנתה את כל הבגדים שלה ישר מהקולב, והתמונות בביתה היו רפרודוקציות", אומר האל הארווי, נכדה, ל"גרדיאן". "כדי להכיר אותה באמת, היית צריך להבין עד כמה הייתה מאופקת."
אליס ניל: Seeing who we are, 27 בינואר - 5 במרץ, Xavier Hufkens, בריסל
Code Name Mary: חייה יוצאי הדופן של מיוריאל גרדינר, עד 6 בפברואר, מוזיאון פרויד בלונדון