מנהל מכירות פומביות הולנדי אמור לפרסם את הקטלוג הראשון של יצירות הרחוב של בנקסי בתחילת חודש אפריל, שבועות ספורים לאחר שבית המכירות הפומביות שלו יציע שלושה ציורי קיר של אמן הרחוב הבריטי בשווי כולל של כ-700,000 אירו.
הפרסום לא אושר על ידי בנקסי, אך כולל כמעט 1,000 ציורי קיר שצוירו במהלך 25 שנות הקריירה שלו. מתוכם, כ-300 הופיעו באתר האינטרנט של בנקסי או בספרים שפרסם, זאת על פי יוצר הקטלוג, ריצ'רד הסינק, בעל בית המכירות הפומביות של Hessink's באמסטרדם.
עם זאת, לא מדובר בקטלוג raisonné רגיל. על פי אתר האינטרנט של האגודה הבינלאומית לקטלוגים Raisonné (ICRA), "בהגדרת כל יצירתו של אמן, קטלוג raisonné דה פקטו מאמת את היצירות". אבל הסטודיו של בנקסי, Pest Control מאמת רק לעתים רחוקות, אם בכלל, את עבודות הרחוב שלו, והם קבעו שהן "אינן מיועדות למכירה חוזרת". האמן טוען לבעלות, לעתים קרובות על ציורי הקיר שלו באתר האינטרנט שלו, אם כי אין ארכיון וקיים תיעוד מצולם קטן של ציורי הקיר המוקדמים של בנקסי.
כמה מהעבודות המוקדמות ביותר בקטלוג raisonné מתוארכות לשנים 1995-96 כאשר הוא היה מצייר ביד חופשית, לפני שפיתח את סגנון השבלונות המסחרי שלו בסביבות תחילת המילניום.
הסינק אומר שהסיבות שלו להרכבת הקטלוג הן אלטרואיסטיות; לא מעט בגלל שהרוב המכריע של יצירות הרחוב של בנקסי - כ-75%, הוא מעריך - הושמדו, סוידו או הושחטו.
"בראש ובראשונה, בנקסי הוא אמן רחוב", מציין מנהל הקטלוג. "במהלך 25 השנים האחרונות, הוא צייר בטימבוקטו, הוואנה, ניו אורלינס, פריז, איפה לא? היצירות המעטות שנותרו מהוות את גרעין המורשת של בנקסי".
הסינק החל במכירה פומבית של ציורי קיר של בנקסי לראשונה בינואר 2021, ומכר - בין היתר - שני יצירות אשר בנקסי צייר בליברפול במהלך הביאנלה של 2004. מצב העבודות, שנמכרו במחירי פטיש של 227,742 דולר ו-242,924 דולר, תוארו כ"אותנטי", אם כי אף אחד מהם לא הגיע עם תעודת מקוריות.
Radar Rat של בנקסי, שייכלל במכירה הפומבית של Hessink בחודש הבא
באדיבות רובין ברטון
מאז, הסינק הציע 17 חלקים צבועים על מתכת, דיקט ובטון של בנקסי, מתוכם רק ארבע לא נמכרו. הוא שקוף לגבי היעדר אימות, ואומר שאנשים במקום זאת "קונים פיסת היסטוריית אמנות, שיום אחד עשויה להיות שווה משהו".
ב-16 במרץ יוצעו באמסטרדם שלושה ציורי קיר נוספים, כולל Love Plane (2011), מחיר משוער בין 200,000 ל- 250,000 אירו שנוצר בליברפול ו- Radar Rat (בערך 150,000 - 200,000 אירו), האחרון הוזמן על ידי הבעלים של מועדון הלילה Ocean Rooms שהוקם בברייטון בשנת 2002. שתי יצירות נוספות מ-Ocean Rooms אושרו בדיעבד על ידי Pest Control - אחת מהן, Laugh Now, שנמכרה בבונהמס בשנת 2008 תמורת 228,000 פאונד כולל עמלות.
הסינק אומר שיש לו תוכניות להשיק מכירות בלונדון בשנה הבאה, שהראשונה שבהן אמורה לכלול 12 או 13 מה"מפורסמים ביותר" מהיצירות של בנקסי.
אז האם יש ניגוד אינטרסים של הסינק בהרכבת קטלוג raisonné - אחרי הכל, קומפנדיום כזה יכול לעזור לבסס שוק רשמי יותר ליצירות החוץ של בנקסי?
אתר האינטרנט של ה-ICRA מציין כי "למחבר/העורכים של [a] catalog raisonné, באופן אידיאלי לא יהיה אינטרס כספי ביצירות המקוטלגות", אם כי, מוסיפה העמותה, "בפועל זה לפעמים לא המקרה".
ג'ון שארפלס, עורך דין לענייני אמנות וקניין רוחני עם Canvas Art Law, חושב שכל קורא של קטלוג raisonné שנערך על ידי "מישהו שיש לו אינטרס מסחרי ישיר בכך שהתוכן שלו יתקבל ויפעל על פיו, יכול אולי לסלוח על מידה מסוימת של ספקנות מול ניגוד עניינים לכאורה". אבל, הוא מוסיף: "אם קטלוג raisonné הוא 'מנומק' במובן האמיתי של המילה ומסתכם בבחינה קפדנית, מאוזנת ובתום לב של כל הראיות הזמינות, לרבות אלה שמצביעות לכיוון השני, אזי יאין סיבה שפרסום כזה לא יוכל להפוך לסמכות משכנעת ואמינה בעניינים שהוא מתייחס אליהם".
Pest Control לא הגיבה לבקשת תגובה, אך שרפלס מזהה מכשול אפשרי אם בנקסי יעמוד על זכויותיו המוסריות על תוכן הפרסום. הוא אומר: "בתיאוריה, בנקסי מסוגל לתבוע את זכויותיו המוסריות ביחס לעבודות הרחוב שלו. הוא יכול היה לממש את זכותו להתנגד לייחוס כוזב באחד משני עילות, כלומר (1) זה לא היה על ידו מלכתחילה; או (2) הוא היה במקורו, אך שונה כך שאינו משקף עוד את כוונתו המקורית, למשל, הוא נחתך מהקיר."
עם זאת, בדיוק כפי שבנקסי הפסיד במקרים האחרונים של פגיעה בסימן מסחרי בגלל שהוא התעקש לאנונימיות שלו (ניתן לאכוף זכויות יוצרים רק אם המחבר ידוע), שארפלס אומר שהאמן יכול לעמוד בפני אותה דילמה אם אי פעם ירצה לאכוף את זכויותיו המוסריות על ציורי הקיר שלו - "הוא יצטרך להזדהות; על אף העובדה שזהותו ידועה למעשה בעולם האמנות".
מלבד המדיום, קנה המידה והתפאורה, ההבדל הגדול ביותר בין העבודות הפנימיות והחיצוניות של בנקסי נותר המחיר - כמעט לא מפתיע ללא אימות.
הסוחר רובין ברטון, שמכר כתריסר פריטי רחוב של בנקסי מאז 2007, מתאר את "חריגת התמחור" כ"מונופול". הוא אומר: "Pest Control משתמשת במכשיר האימות כדי לדכא באופן מלאכותי את שוק אמנות הרחוב של בנקסי", שהוא מוסיף "לא הגון בהתחשב בעובדה שהוא בנה מוניטין בינלאומי כאמן רחוב".
מחירי ציורי הקיר שמכר ברטון נעים בין כ-250,000 ליש"ט ועד ל-1.1 מיליון דולר עבור Slave Labour. רובם הלכו לאספנים אמריקאים, כולל הבעלים של מועדון כדורגל אמריקאי לא מזוהה שקנה את Stop and Search ו-Wet Dog (במחיר של 420,000 ו-$350,000 בהתאמה), עבודות שהוסרו מחומה של הגדה המערבית והועברו 8,750 מייל למיאמי.
ברטון מספר על המכירות: "הבהרתי לכולם, שלמעט הראשון שמכרתי, הם לעולם לא יקבלו אישור Pest Control על העבודות הללו. אני אומר להם: 'אתם מוציאים את הכסף, אתם לא משקיעים את הכסף. אלא אם כן אתה מסתכל איך הדברים מסתדרים בטווח הארוך".