שאלות אלו ורבות נוספות מהדהדות דרך Testament, תערוכה מתקדמת ביותר במרכז לאמנות עכשווית של אוניברסיטת גולדסמית' (CCA), שהזמינה 47 אמנים בריטים להציע הצעות לגבי המשמעות של הקמת אנדרטה בבריטניה ב-2022.
"בכל פעם שאנחנו מקשיבים לחדשות, או מעורבים בשיחות על אמנות ציבורית, ברקזיט, Black Lives Matter, המגיפה או משבר האקלים, תמיד נראה שיש ברקע סיפור על אנדרטאות", אומרת מנהלת ה-CCA שרה מק'קרי. "הגיע הזמן שמוסדות ישקלו או יחשבו מחדש על ההיסטוריה שהם מספרים", היא מוסיפה, ומצביעה על הקשר הארוך של גולדסמית' עצמו למסחר ולמורשת הימית בדרום לונדון.
אמנים מכל הדורות וממגוון רחב של רקעים הוזמנו לקחת חלק ב- Testament והתגובות היו מגוונות כצפוי. ישנן הערות, סקיצות, רישומים, שירים, הוראות, מיצבים, פסלים, ציורים, סרטים ומופעים. חלקם אישיים, חלקם פוליטיים, חלקם פנטסטיים וחלקם כל האמור לעיל.
רוב העבודות חדשות, אם כי כמה אמנים עיבדו פרויקטים מתמשכים. בין אלה ניתן למנות את הציור הענק של אלווארו ברינגטון מלווה בשירו של טופאק שאקור "The Rose that Grew from Concrete"; והייעוד מחדש של אוסקר מוריו לכיסאות הפלסטיק הלבנים שהוא מרבה להשתמש בעבודתו, שמשמשים כאן יחד עם פסלים בעבודת יד של לחם ותירס, להגיב על הדיכוי של מעמד הפועלים ברחבי העולם.
אחת המייצגים המרהיבים ביותר של התערוכה הוא Worm Food של הולי הנדרי, שבו צורות ענק דמויות תולעים שנוצרו משקי חול להגנה מפני שיטפונות חודרות את כל הבניין מבפנים ומבחוץ. "תולעת האדמה הנפוצה", אומר הנדרי, "מנקה את האדמה שלנו בזמן שאנו מזהמים אותה", ולכן דמויות אלו פועלות כבולעות סמליות של "שנות הקפיטליזם, הקולוניזציה והתיעוש [שהביאו אותנו לערימת קומפוסט מטפורית ומילולית".
האנדרטה של מפלצת צ'טווינד לחסרי הפוזה והאנטי-בירוקרטיים
מזימות פנטסטיות אחרות כוללות את ערימת שרידי האדם והחיות הענקית של הארדיפ פנדל, שכותרתה Da Bonez to Pick, והמפלצת של צ'אטווינד Monument to the Unstuffy and Anti-Bureaucratic שלובשת צורה של ראש דמוני ענק עם פה פעור מלא ניבים, שלדבריה, הוא מונומנטליזציה ל "צחוק רדיקלי, שטויות והתלהבות חסרת מעצורים".
בעבודה הקונספטואלית מאת Bedwyr Williams יש יותר משחקיות והיא מציגה "אמן אינטנסיבי באמת" שלובש "בגדים מטומטמים" שמבקש ליצור "אנדרטה גדולה לחגוג את החוסן", אבל רק אם האמן מקדיש אז את שארית חייו לאכפתיות ליצירה זו "כאילו היה קרוב משפחה קשיש ענק".
Zadie Xa מתעלת את השמאניזם הצפון אסיאתי עם גרסה של קוטב רוח קוריאני, המאוכלס בציפורים וחיות ומוקדש ל"תחבולות, המורדים, יצורי כדור הארץ ומספרי סיפורים", שאמור להיות מוצג בתמזה; בעוד בליימהאוס, לשעבר אזור הרציף של לונדון, צ'יינה טאון, ג'יי טאן מציע עוגה פיסולית ענקית המעוטרת בעיטורים סיניים ומלזיים "המוקדשת לאיגודים המעורבים ולמשפחות של מלחים ומטיילים סינים שהתיישבו בלונדון ב-1910 ולאחר מכן".
פחות חוגג את תפקידה העתיק של לונדון ככור היתוך תרבותי הוא שולחן משמר הגבול של יורי פטיסון המותקן כפסל מוכן; או הצעתו של ג'רמי דלר שכל בניין רב קומות שהוקם לאחרונה במרכז לונדון יוגדר כ"אנדרטה מוכנה להלבנת הון". בין ההצעות האחרות של דלר יש "בולען ללא תחתית" שישמש "אנדרטת זיכרון למשפחה ולחברים שעברו הקצנה ואבדו לנו באמצעות דיסאינפורמציה ותיאוריות קונספירציה".
מבנה קיים נוסף ניכס מארק וולינגר בסרטו בן חצי השעה שהוקדש לתל הדשא הענק שהקימה מועצת וסטמינסטר ב- Marble Arch בקיץ שעבר. האטרקציה התיירותית הזו שזכתה ללעג - ופורקה בחודש שעבר - הייתה, כפי שמציין וולינגר, הוועדה האזרחית הגדולה היחידה בלונדון שנוצרה כתוצאה מהמגיפה.
כיאה לתערוכה שחותרת תחת האנדרטאות המתנשאות, העבודה בקנה מידה הקטן ביותר נושאת את ההשפעה הכבדה ביותר. אני עדיין מתלבטת מהטקסט הקצר של פילידה בארלו המתאר שיחה שהתקיימה לפני עשור בזמן שהיא וסטודנט איראני צפו בסרטון שנעשה באופן לא חוקי של אישה נסקלת למוות באבנים בגין ניאוף.
התלמיד רוצה לעשות עבודה על האירוע; אבל איך? השיחה מסתיימת בכך שבארלו שואלת, "איזה עדות מתאימה לרוע הזה? מה יכולה האנדרטה להזכיר, שלא נשכח לעולם?" כל השנים הללו מלאות בכל כך הרבה זוועות, עדיין אין תשובה קלה. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים אי פעם להפסיק לשאול.
• Testament, Goldsmiths CCA, עד 3 באפריל