ספר האוקטבו היפה בצורה יוצאת דופן זה מראה את עבודות העיצוב של הסוריאליסט, צייר הנוף ואמן המלחמה הרשמי פול נאש (1889-1946). זוהי סקירה היסטורית לא קטלוג, שכוללת הכל, החל מדפי פתיחה מעוטרים לספרים ועטיפות לספרים ועד לפוסטרים, בדים, קרמיקה ואפילו חדר אמבטיה שלם.
עיצוב היה מקור הכנסה חיוני שכן נאש ואשתו, הסופרת והסופרג'יסטית מרגרט אודה, חסרו לנצח כסף, אולם הסופר ג'יימס קינג מראה שהעיצוב הוא שהניע, באופן יסודי יותר, את החזון היצירתי של נאש. העיצוב היה משמעותי כאשר הוא החלים מדיכאון בעקבות מלחמת העולם הראשונה, הוא קיבל השראה מהשחקן, הבמאי ומעצב התיאטרון גורדון קרייג וחשב לעצב במות. מאותה תקופה ניכר היה שנאש מסוגל לחוש בנוף שבאובייקטים שהוכנסו אליו כביטוי סיפורי נסתר כלשהו, ואז לתמרן ולמצוא תובנה בתוך סצנה לא לגמרי טבעית.
קינג כבר פרסם ביוגרפיה על נאש, אבל בספר הזה יש מספיק פרטים קסומים סביב נסיבות ועדות העיצוב, שלמרות שמעולם לא עניינו את נאש, נראה שהגיעו בדיוק בזמן הנכון כדי לקדם את החזון שלו.
אף על פי שלא היה חוקר, נאש, הגיב לפרוזת החשיבה החופשית של (1658)Urne-Buriall של סר תומאס בראון –התעמקות במוות וקבורה שבאה בעקבות גילוי סירים אנגלו-סקסיים בנורפולק - כדי להתנתק מהסגנון הסוריאליסטי. האיורים שלו הם הגישה הטובה ביותר לדרך החשיבה הבלתי הגיונית מיסודה שלו. אוסף העיצובים בספר מעיד גם על כך שדמיונו של נאש היה גרפי ומונחה מילים, ולא עניין של צבע ומשחה עיסתיים.
אבל האם נכון לחשוב על נאש, כפי שקינג עושה, כמהסס "לעשות שימוש" בסוריאליזם ועצבני מהפשטה? נראה כי נאש הוא אמן בטוח בעצמו - לא אחד שהולך עם הזרם - מחויב לנוף מאהבה ולא מנוסטלגיה. הוא התנשא באופן מביך על אמנים שנתקל בהם בטיול היחיד שלו לניו יורק ב-1931 והוא הסתדר די טוב עם אנרי מאטיס בניס, לא שהם חלקו שפה, אבל מרגרט נאש נזכרה שהם לא ממש דיברו (כפי שניתן לצפות) על מי יותר שווה, אלא על איך הכי בריא להשתמש במכונת חתירה.
הפשטה ומציאות
הספר מציג את הציורים העיקריים של נאש כמו Monster Shore (1939) במשורה למדי, בתוך פרקים על קבוצות מדיה, מקובצים במומחיות לפי כרונולוגיה משוערת. Kinetic Feature (1931) של נאש המציג עמוד מחורר כאילו עולה מתוך עיצוב שחור, נבחר כציור מלכותי ואחרים נשפטו ככישלון בגלל הערבוב שבין המופשט והממשי. אבל אולי זה נעשה בכוונה על ידי נאש כדי להדגים שצייר אבסטרקטי באותה תקופה היה מנסה להתחמק מהמציאות, ושאי אפשר להתעלם מהמציאות, מבחינת המרחב, ומכל מסורת האמנות.
קינג מסיים בהשוואה על מיקומו של העיצוב ביצירתם של נאש ובן ניקולסון בן זמנו, ומצטט משפט הערכה מרגש של נאש מ-1932 לציור הטבע דומם המופשט של ניקולסון (כמו חושף שהסופר הוא למעשה הנושא של המשפט): "החיים שלהם תלויים בכל מישור וטון, כל קו ונקודה, עצם הרטט של פני השטח הוא הנשימה שלהם... איזו חוויה ידועה או לא ידועה של הטבע שלנו נוגעת בציורים כאלה וזקוקה לניתוח מדוקדק כדי להסביר אותם.. אבל אי אפשר להתכחש לחושניות שלהם".
• ג'יימס קינג, פול נאש: מעצב ומאייר, ,Lund Humphries 216 עמודים, 120 ציורי צבע + 40 איורים בשחור-לבן, £35 (hb), פורסם ב-10 בינואר 2022
• דיוויד פרייזר ג'נקינס הוא אוצר בכיר לשעבר של אמנות בריטית מודרנית ב-Tate, מחבר הספר ""Paul Nash: The Elements (Scala 2010), שמלווה את תערוכתו ב-Dulwich Picture Gallery, ומחבר שותף של The Art of John Piper (Unicorn 2016)