תצפית ממעוף הציפור על נופים עירוניים מוצפים, שפעם היו מחוז של מדע בדיוני וסרטי אסונות, הם כעת חומר הדיווחים החדשותיים על אירועי מזג אוויר קיצוניים שמחמירים בגלל ההתחממות הגלובלית שנגרמת על ידי האדם. ב-Adaptation (2019-22), סרט קצר של האמן, תושב ברוקלין, ג'וש קלין שעושה את הופעת הבכורה שלו ב-LAXART, מוצף הוא הרגיל החדש של מנהטן.
הסרט עוקב אחר קבוצת צוללנים שמעבירה את יומה בחקירת גורדי שחקים מתחת למים, תוך בניית פרויקט שקלין החל ב-2019 כדי לדמיין עולם בעתיד הקרוב שבו הסתגלנו לחיות בעולם מוכה אסון.
בתערוכה שלך מ- 2019 ב- 47 Canal, Climate Change: Part One, השתמשת בפסלים ובמיצבים כדי לדמיין עולם שבו הקרח נמס באנטארקטיקה, עליית פני הים ומבנים מתפרקים כיאה לסרט אסונות. איך Adaptation קשורה לעבודות אלו?
עבודות תמונה נעות, היו הזרז לכל זה, לפרויקט ה- Climate Change שלי - והיו בתוכניות שלי מההתחלה. רעיונות ראשוניים לסרט החדש שלי, אדפטציות ומיצב גדול ולא ממומש על הגירה מונעת אקלים, מצטברים במחשב שלי מאז 2014. עם פרויקטים כמו Climate Change, אני מייצר מיצב גדול יותר, אבל חלקים, מקווה להזדמנות לתערוכה, למרחב ולתמיכה הכספית שמגיעה איתם. בסופו של דבר, אם הכוכבים, האוצרים והגלריות יישרו קו, אני יכול לחבר כמה, או את כל החלקים ביחד.
בחרת להשתמש בעיקר בטכניקות אנלוגיות כדי ליצור את ניו יורק הטבועה ב- Adaptation; מה משך אותך לעידן המוקדם הזה של אפקטים מיוחדים קולנועיים?
אמנות הווידאו של העשור האחרון - כולל חלק גדול מהעבודות שלי - הוגדרו כוידאו חלקלק ברזולוציה גבוהה, אנימציית CGI היפר-ריאליסטית וגרפיקה בהשראת דימויים מסחריים וביקורת. הסגנון הזה של וידאו ארט נמצא בכל מקום עכשיו. זה נראה כמו 2013.
הסרט כמדיום, בגלל השימוש הממושך שלו בקולנוע - ובסרטי מדע בדיוני - משוחרר ברובו מהאסוציאציות האלה. זה לא קשור ספציפית לזמן שלנו. יש גם אלמנט של נוסטלגיה עמוקה שמגיע עם הסרט ושאני רוצה להתחבר אליו ולעבוד איתו - לעורר נוסטלגיה להווה ולחקור את אובדנו מול העתיד.
תמיד אהבתי את 'הנוסע השמיני' ואת 'בלייד ראנר' המקורי, סרטים מוקדמים יותר שמשתמשים באפקטים מיוחדים בעבודת יד יותר - דגמים בקנה מידה מעשי, ציורי מט ומסכים כחולים. גם מדע בדיוני שנעשה בזול בשנות ה-70 על ידי ה-BBC לטלוויזיה. שיטת עבודה זו מבוססת על ייצור של אובייקטים פיזיים ויש לה קשר מוחשי לפיסול, אך גם נקייה מהאסוציאציות הרבות שהכלים העכשוויים של מניפולציה דיגיטלית עמוסים בהן, במיוחד הקשר שלהם לטכנולוגיות פוסט-אמת ולדיסאינפורמציה.
תיאורים קולנועיים של אסון עולמי נוטים להיות קצביים וכאוטיים, אבל לסרט שלך יש קצב חי מאוד, אפילו רגוע - כאילו החיים עם אסון הפכו לשגרה. האם אתה מחשיב את הסרט שלך כהשלכה של איך דברים יכולים להיות בעתיד הקרוב או כאלגוריה של איך שהם כבר?
שניהם. זה מזעזע עד כמה התאקלמנו כולנו לכך שעשרות אלפי אנשים מתים מדי יום מקוביד-19. אחרי ההלם הראשוני - כמה זמן שהוא נמשך - הקטסטרופה פשוט הופכת לעולם שבו אתה חי. העולם החביב והפחות קטלני הזה שהיה לפני שההלם מתחיל להתפוגג. הייתי בברוקלין כמעט כל זמן המגיפה. במהלך הסגר במרץ ואפריל 2020, כל חמש דקות מרעישות הסירנות מחוץ לחלון שלי בזמן שאמבולנסים חלפו על פני הרחובות הריקים. בינתיים, בתוך הדירה שלי ביליתי את ימיי בלי סוף בשטיפת כלים ובניגוב מצרכים עם אלכוג'ל, כל זה תוך כדי שאני מהרהר על החיים באמבולנסים האלה - ותהיתי אם אגיע לאחד מהם בגלל האסטמה שלי.
מהרגע שנכנסנו לסגר, מגיפתהקורונה הרגישה כמו ריצת חימום למה שעומד לבוא כאשר משבר האקלים באמת יעלה להילוך גבוה בעשורים הקרובים. עברו כמעט שנתיים מאז שהמגיפה התפרצה בארה"ב ו"החזרה לשגרה" אינה נראית באופק. אם לא ניקח בידיים את המערכות הכלכליות, הפוליטיות, החקלאיות והביולוגיות שלנו ונבצע שינויים גדולים, אנחנו הולכים לוותר על עוד ועוד מה"נורמלי" הזה ככל שהמאה תעבור.
Adaptation היא תמונה של אנשים עובדים שנאלצים להסתגל לאותו חוסר "נורמלי". זה דימוי של הישרדות.
איך פרויקט שינויי האקלים שלך יצמח ויתפתח מכאן?
יש לי רעיונות לסרטונים שישולבו במיצב ה'לא ממומש' עדיין על הגירה ופליטים. אני מתכנן לעבוד על זה ב-2022 וב-2023, בתקווה לצלם סרטונים חדשים בקיץ ובסתיו. אני גם עובד על תסריט לסרט עלילתי ארוך שבמקור היה אמור להיות חלק מכל זה, אבל אני לא בטוח אם אפשר יהיה לעשות את זה בתעשיית האמנות. זה באמת הופך לסרט.
הסרט מתרחש באותו עולם כמו Adaptation, אבל יש לו הרבה יותר עלילה - יש סיפור ודמויות בשרניות. זה נרטיב מלא. התגלית הכי גדולה שלי בכל הזמן הזה שנתקעתי בעבודה במטבח שלי בזמן המגיפה הייתה שאני מסוגל לספר סיפורים. •
ג'וש קלין: Adaptation, LAXART, מערב הוליווד, עד 9 באפריל