להיות אמן, במקצוע, במזל או בהשכלה, בעצם מגדיר אדם כאאוטסיידר, מישהו שנוגד את הדעות, שמעדיף תשוקה על פני פרקטיות. אבל בעולם האמנות יש קו מגדיר. מי שלמדו ציור או פיסול באוניברסיטאות יוקרתיות זוכים לרוב להכרה, למופעים, למכירות והם לא ממש מתקשים להראות את עבודתם.
Outsider Art Fair, שחוגג כעת את שנתו ה-30 עם המהדורה האחרונה שלו בניו יורק (עד 6 במרץ), עשה רבות לשינוי הדינמיקה הזו.
ועם זאת, לא תמיד התעלמו מהאאוטסיידרים, הבלתי מוערכים. בשנות ה-60, תקופה של שינוי מונומנטלי כמעט בכל פינה בעולם, אאוטסיידרים היו אורקלים, הם היו בני מלוכה. מהביטלס דרך אייזק אסימוב ועד רוברט אינדיאנה, אמנים מכל ז'אנר אימצו את הפסיכדליה (לעיתים קרובות בעזרת טבליה או שתיים של LSD) ודחפו אותה לתוך המיינסטרים.
אמנות גולמית היא עבודה שנעשתה על ידי אמן אוטודידקט. אמנות פסיכדלית, למרות שאינה בהכרח אותו דבר, בנויה מאותו DNA רוחני ואמנותי שקדם לאקדמיה, אמנים שמצאו את השראתם על ידי התבוננות במוח הטרי שלהם באמצעות חוויה פסיכדלית. למעשה, אלו הם שתי שיטות שונות עם שטחים גדולים משותפים.
Field Trip: Psychedelic Solution, 1986-1995 היא תערוכה מיוחדת מתוך התוכנית "Curated Spaces" שהוצגה במהדורת 2022 ביריד האמנות Outsider, שאצר האמן פרד טומאסלי (שאפשר לתאר רבות מיצירותיו כפסיכדליות), מדברת על הרלוונטיות והשפעת הפסיכדליה באמנות.
אולגה שפיגל, ללא כותרת (1971)
אוסף ג'קיבר קסטר
כמו אמנות גולמית מסורתית, אמנות פסיכדלית נכללה רק לעתים רחוקות בקאנון הרשמי של אמנות יפה. Field Trip זורח והוא נחשב לאנציקלופדיה. האוצרות של טומסאלי היא בעיקר מהאוסף של ג'קייבר קסטור, מייסד הגלריה המחתרתית של גריניץ' וילג' Psychedelic Solution.
"אמנות היא שפה נהדרת לבטא, לחקור ולעבוד עם אלמנטים שאינם מטופלים בקלות רבה מדי מבחינה אינטלקטואלית", אומר קסטור. "יש מושג באמנות גולמית שאימונים יכולים, במובן מסוים, לקלקל משהו. אמנות פסיכדלית חולקת את הרעננות שאמנות גולמית מדברת אליה, אבל לעתים קרובות האמנים מגיעים לרעננות זו דרך חוויה פסיכדלית".
היצירות המוכרות ביותר הן אלה עם קשר ישיר לסצנת המוזיקה של שנות ה-60 שצמחה עם התנועה הפסיכדלית: ראש התוף של המוזיקאית גרייס סליק לפני שהצטרפה ללהקת ג'פרסון איירפליין, האיור של אדמונד ג'יי סאליבן של שלד מוקף בשושנים. עותק מאויר של The Rubaiyat of Omar Khayyam שהיווה השראה ללוגו של Grateful Dead. אבל האוצרות האמיתיים הם יצירות המשקפות את מלוא רוחב היריעה של תרבות הנגד של שנות ה-60.
"בדרך כלל אמנות גולמית עוסקת באנשים שהם מאוד אינדיבידואלים, הנעולים בעולמם שלהם", אומר טומאסלי. "המופע הזה מתאר תת-תרבות שנמצאת מחוץ למיינסטרים, כמו אמנים אאוטסיידרים, אבל מחוברים זה לזה באמצעות רגישות שהם חולקים ותחום חברתי".
ספיין רודריגז, Zap No. 12 (1989)
אוסף ג'קיבר קסטר
אייזק אברמס, אולגה שפיגל ורוברט קראמב כולם חייבים משהו לתנועה הפסיכדלית, ובתורם היוו השראה לאמנים חזותיים רבים שפועלים בעולם האמנות. בדומה ליצירות האמנות הגולמית שהמבקר הממוצע שלך במוזיאון עלול לפסול, יש דוגמאות ב-Field Trip של מאסטרים אמיתיים במלאכתם. טומאסלי מצביע על אמנית הקומיקס המחתרתית המנוחה ספיין רודריגז, שאותה הוא מתאר כ"שרטט אמן בעצם", ועל אולגה שפיגל, אמנית שגילה רק בזמן שאצר את המופע, שציוריה הדינמיים והצבעוניים משלבים אלמנטים של עולם הטבע עם עולם אחר. הַפשָׁטָה.
"זה סוג של פיל בחדר", אומר טומאסלי. "יש אנשים שאני מכיר עם שיטות ציור מאוד מתוחכמות שידברו על ההשפעה של זאפ קומיקס על היצירה שלהם. בין אם סוג זה של עבודה שזוכה להכרה רחבה יותר בעולם האמנות ובין אם לאו, יש להכיר בכך כמשפיעה על התרבות".
Outsider Art Fair ניו יורק, עד 6 במרץ, Metropolitan Pavilion