תפקידו של מרכז פומפידו תמיד היה רב תחומי. כמה מהרגעים הזכורים ביותר שלו התרחשו כאשר הוא איחד בין חלקיו הרבים - לא רק החלק המהולל ביותר, המוזיאון הלאומי לאמנות מודרנית, אלא מרכז העיצוב התעשייתי המייסד, מרכז היצירה והתעשייה (CCI), שנקלט כעת במוזיאון ו-Irca, Institut de Recherche et Coordination Acoustique/Musique, שנותר בודד בתוך המתחם.
סדרת האירועים Mutations/Creations, שהחלה בשנת 2017, היא חלק ממסורת זו, ומתמקדת באינטראקציה של טכנולוגיה דיגיטלית עם פעילות יצירתית, מיזוג אמנות ומדע על פני מגוון תערוכות ואירועים המשלבים את המחלקות השונות של המרכז. האיטרציה החמישית היא, במובנים רבים, מופע מובהק של מרכז פומפידו : Réseaux-Mondes, או Worlds of Networks, בהשתתפות 60 אמנים, מעצבים ואדריכלים, בוחן את ריבוי הרשתות הן מבחינה טכנולוגית והן מבחינה חברתית. כמובן, גם האינטרנט והמורכבות המעמיקה שלו נדונים בתוכנית.
"זו לגמרי תערוכה ברוח מרכז פומפידו", אומרת מארי-אנג' ברייר, האוצרת המשותפת של התערוכה עם אוליבייה זיתון. היא מתארת את Worlds of Networks כ"יותר מסתם תערוכה רב-תחומית" - היא מחברת אמנות, עיצוב, אדריכלות וקולנוע, אבל מעורבותה של אירקם, בפרט, פירושה שהתערוכה היא "חיבור בין פרקטיקות אמנותיות ומחקר מדעי, כדי לבנות באמת את הגשר בין שניהם".
פרויקט GAN-Physarum של EcoLogicStudio (2021) הציב אורגניזם חי (עובש) על מפת העיר כדי להראות הקבלות בין צמיחה אורגנית ועירונית
צילום: באדיבות חסן חאן; © Rc16, Urban Morphogenesis Lab, BPro UD, The Bartlett UCL
זהו גם אירוע שבו ה-CCI של הפומפידו בא לידי ביטוי. כמקור ל- Worlds of Networks, ברייר מצטט את Les Immatériaux, התערוכה של CCI משנת 1985, שאצר הפילוסוף הפוסט-מודרני ז'אן פרנסואה ליוטאר. האמן פיליפ פארנו אמר פעם ל- The Art Newspaper שהתערוכה "הראתה השפעה עצומה על דור האמנים שלי... היא באמת ציפתה את העידן הדיגיטלי שלנו; הוא בחן מה המשמעות של מעבר מאובייקטים חומריים... לטכנולוגיות מידע לא חומריות."
ברייר אומרת שהיא וזיתון "כמו הילדים" של ליוטאר "מנסים לעבוד באותו אופן... ליצור דיאלוג בין פרקטיקות אמנותיות, גישות מדעיות וסוגיות פילוסופיות". זיתון מוסיף: "יש מימד ניסיוני בפלטפורמה מהסוג הזה. וכך גם אנחנו מפגישים סוגים שונים של חומרים: אבות טיפוס, יצירות אמנות כמו פיסול, מיצב, ואפילו, ב- Worlds of Networks, עבודות חקירה".
התערוכה מגיעה עד למאה ה-18 ולאנציקלופדיה של דידרו וד'אלמבר, שבה מערכות ידע הושגו לראשונה לא כעץ אלא כרשת. "חשוב לנו להראות את כל רבדי ההבנה השונים הללו, המחברים בין הממד האורגני והקוגניטיבי של הרשת", אומר ברייר.
התערוכה בוחנת כיצד רעיונות השתנו ככל שהטכנולוגיה והחברה התפתחו. חלק אחד מתמקד בקיברנטיקה בתקופה שלאחר המלחמה - "שם מופיע לראשונה הרעיון של כפר גלובלי", אומר ברייר - ו"השפעתן של תיאוריות מידע באדריכלות", כמו המגה-מבנים של האדריכל הצרפתי-הונגרי יונה פרידמן, או בבל החדשה, העיר האוטופית שדמיין קונסטנט ניוונהויס, האמן והסיטואציוניסט. Spatiovore (1959) אחד הדגמים של Nieuwenhuys עבור New Babylon, הוא בין המוצגים.
אבל כפי שאומר זייתון, התוכנית מתקדמת מפרויקטים אוטופיים שלאחר המלחמה לניתוח כיצד, בעידן האינטרנט, "הרשת הפכה לשם נרדף של אי-נראות, נוכחות בכל מקום, לפעמים הדרה ולרוב לטובת הצרכים המסחריים של הקפיטליזם".
יצירות של ניל בלופה, סיימון דני ומיקה טאג'ימה "מציגות את עצמן כמעין סאטירה חברתית על מה שקורה היום", הוא אומר. "יש את המתח המאוד מעניין הזה בין ביקורת על רשתות שתתמקד באבסורד הזה של החוויה המקוונת, ובמקביל היא נותנת חזיונות פואטיים של החוויה הזו כהמון, מה שהיא מאפשרת מבחינת מחשבות ורגשות קולקטיביים.
” פרויקט Human Synth המתמשך של Tajima, למשל, משתמש בנתונים חיים בטוויטר כדי לייצר צורות אמנותיות שונות, בתוכנית הנוכחית עבודה מבוססת מסך עם עשן צבעוני שמשתנה ללא סוף. "יש את שיתוף הפעולה הזה בין האמן, המפתח והמדען לעבוד עם הטכנולוגיות האלה שהן התשתיות הבלתי נראות של החוויה הזו."
רוח רפאים במכונה
מרכיב מרכזי בתערוכה הוא הממשק בין בני אדם לישויות לא אנושיות (אבן יסוד בתיאוריות של ברונו לאטור משנות ה-80 של “actor-network”). בין הדוגמאות המעניינות ביותר הוא השימוש בעובש הרפש החד תאי physarum polycephalum בניסויים של הפרקטיקה האדריכלית ecoLogicStudio ובעבודות של ג'נה סוטלה, האמנית הפינית.
EcoLogicStudio יוצרים "אוסמוזה" בין בינה מלאכותית (AI) וביולוגיה, אומר ברייר, על ידי יצירת תוכנית סימולציה חדשה המבוססת על תנועת תבנית הרפש ולאחר מכן שימוש בבינה מלאכותית "לפיתוח פרוטוקול חדש של אורבניזם". וזיתון אומר שסוטלה - שהעניין שלה בתקשורת בין המינים הוביל גם לעבודה המשלבת רשתות עצביות ושפות מאדים המתועלות על ידי מדיום מהמאה ה-19 - משתמשת באותו חיבור בין האורגני לוירטואלי כדי לשאול: "מהו השמאן , האורקל במכונת הבינה המלאכותית, שהופך לסוג חדש של כלי לחיבור בין בני אדם ללא בני אדם, סוג חדש של כלי ליצירת שפה אקראית שתהיה מעבר לתפיסה האנושית?"
זה מחזיר אותנו, אומר זייתון, ל"רוח הרפאים במכונה" שנחקרה ב-Les Immatériaux, אותה מצגת מולטימדיה שכל כך שימשה השראה לפרנו ולעוסקים יצירתיים אחרים בשנות ה-80 - תופעה "שאמנים עדיין חוקרים בדרכים חדשות היום".
• Worlds of Networksמרכז פומפידו, פריז, עד 25 באפריל. Connecting Worlds, סימפוזיון פורום ורטיגו 2022, נמצא ב-Institut de Recherche et Coordination Acoustique/Musique (Ircam), פריז, 9 -11 במרץ