ביום שישי, 11 במרץ, ציינו את יום השנה להרס פסלי הבודהה האייקוניים מהמאה השישית והשביעית של במיאן על ידי הטליבאן בשנת 2001.
בשנת 2003, הנוף התרבותי והשרידים הארכיאולוגיים של עמק במיאן הוכנסו לרשימת מורשת עולמית בסכנה של אונסק"ו, מה שסיפק הזדמנות לשמר את האזור עבור הדורות הבאים והעולם. כעת, 21 שנים לאחר שהבודהות של במיאן - הידועים כסלסל, או הבודהה המערבית, ושחמאמה, או הבודהה המזרחי - פוצצו, ולאחר שהוצאו אינספור משאבים כדי לשחזר ולהגן על האזור בשני העשורים האחרונים, חזרתו של הטליבאן לשלטון באפגניסטן גרמה למומחים ומקומיים לדאוג האם מה שנותר מאתר המורשת היקר יכול לשרוד על רקע דיווחים של התנחלויות ופעילויות בלתי חוקיות בשטח המדובר, כולל חפירות וביזה.
"אנחנו עדים לפיצוץ שקט בבמיאן וברחבי אפגניסטן. הטליבאן לא ישתמש בחומרי נפץ כדי להרוס את אתרי המורשת התרבותית, מה שהם עושים זה יותר גרוע. הם מאפשרים את ההשמדה ההדרגתית של עמק במיאן ואתרי מורשת אחרים, משנים את מערכת החינוך כך שההיסטוריה והתרבות לא נלמדות בצורה אובייקטיבית ואומנויות הנוגדות את אמונתן מאוחסנות במרתפי המוזיאונים ונמחקות מהזיכרון", אומר לייק אחמדי, לשעבר ראש המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת במיאן.
מאז השתלטות הטליבאן על אפגניסטן באוגוסט 2021, אזורים מסביב לצוק במיאן שבהם נמצאות גומחות הבודהה נפלו קורבן לביזה, בנייה בלתי חוקית וחפירות המאיימות בהשמדה מוחלטת של האתר. דיווחים אחרונים מצביעים על כך שההרס משתרע מעבר לצוק במיאן, כאשר אתר שאהר-י גולגולה הסמוך סובל מהזנחה וחילול דומים.
אתר שנבזז ב-Shahr-i Ghulghulah. הדלת שבורה ולא נשאר כלום בחדר.
© The Art Newspaper
ממוקם במרכז עמק במיאן, שאהר-אי גולגולה, אחד משמונת האתרים שנרשמו על ידי אונסקו בשנת 2003, הוא מצודה מבוצרת מהמאות השישית עד העשירית לספירה השוכנת על גבעה. מקומיים דיווחו על חפירות לא חוקיות באזור, חלקן בעומק של למעלה משלושה מטרים סביב הכניסה המזרחית למצודה. המחסן הארכיאולוגי של האתר נשדד, בעוד שאתרים אחרים נשרפו. The Art Newspaper השיג צילומים של ההריסות ועדי ראייה אישרו את הדיווחים.
הביזה של המחסן ואזורים נוספים התרחשה בימים הראשונים של חזרת הטליבאן לשלטון. עם זאת, מבנים שהיו פעם נעולים ושומרים פתוחים כיום לחלוטין, ללא שמירה ונגישים לציבור הרחב. פריטים מתויגים שנחשבים שייכים לפרויקטים ארכיאולוגיים, כולל עצמות וחלקי קרמיקה, שוכבים שבורים ומפוזרים כמו זבל. אמנם לא ברור אם חלקים כלשהם שנשמרו במחסן שאר-י גולגולה, הם בעלי ערך כספי רב, נאמר כי הפריטים היו בעלי ערך מדעי והיסטורי רב.
"גם אם אתה מאבד עצם קטנה שנמצאה במסגרת החפירות אתה מאבד כמויות אדירות של ידע. הערך של יצירה ארכיאולוגית תלוי בתשובות שהוא מספק, אי אפשר לשים מחיר לארכיאולוגיה", אומר אחמדי, שעבד כעשר שנים בבמיאן.
ניתן לראות פריטים מתויגים, כולל עצמות וקרמיקה מפרויקטים ארכיאולוגיים, מפוזרים בתוך המחסן שנבזז ב-Shahr-i Ghulghulah. החדר היה פעם נעול ושמור, אך כעת הוא נגיש לכל אחד
© The Art Newspaper
מספר מומחים המכירים את פרויקטי הארכיאולוגיה של במיאן אישרו כי הפרויקט האחרון ב-Shahr-i Ghulghulah בוצע על ידי המשלחת הארכיאולוגית הצרפתית באפגניסטן (DAFA) בסביבות 2019. אחמדי מאמין שהפרויקט ניסה לקבוע כמה עידנים היסטוריים היו נוכחים במצודה העתיקה, שלפי הנראה פשטו עליה בתקופת שלטונו של גי'נגיס חאן, "מכיוון שעד היום אין מחקר קונקרטי על אזור זה".
DAFA לא הגיבו לבקשה לתגובה עד זמן הפרסום.
The Art Newspaper דיווח בפברואר כי חפירות בלתי חוקיות סביב גומחת הבודהה המערבית, בשילוב עם התפתחויות לא מתוכננות מהירות באזור, כמו מחסן העמסת פחם שהוקם מול חלל הבודהה, וגורמים סביבתיים תרמו להשלמת הרס מצוק במיאן וסביבתו.
"האמת העצובה היא שבקצב הזה לא יישאר דבר לדורות הבאים. כלומר אולי אפילו שני הדורות הבאים יאבדו את כל ההיסטוריה והתרבות הזו", אומר אחמדי.
שתי תוכניות אב אבל אף אחד לא עומד בראש
"זו התוצאה של נטישת האזור כפי שעשינו", אומרת מירלה לודה, רכזת פרויקט תכנית האב האסטרטגית של במיאן, מנהלת התכנית לתואר שני בגיאוגרפיה, ניהול מרחבי, מורשת לשיתוף פעולה בינלאומי באוניברסיטת פירנצה ומנהלת המעבדה לגיאוגרפיה חברתית, שהיא הקימה ב-2005. "זו התוצאה של המצב הזה שבו אנחנו, כמדינות מערביות, עדיין לא החלטנו מה לעשות עם האזור [אפגניסטן]. ואונסק"ו מחכה למדינות המערב שיחליטו כי אונסק"ו לא יכולה להתערב בשום מקרה ללא תורמים".
בשנת 2007 הוקמה תוכנית אב תרבותית בהתייעצות עם אונסק"ו ושותפים ליישום, ששימשה מדריך לפיתוח העירוני של במיאן עד שבשנת 2019 פותחה תוכנית אב אסטרטגית על ידי אוניברסיטת פירנצה, המשרד האפגני לפיתוח עירוני ושיכון, מחוז במיאן, עיריית במיאן ואוניברסיטת במיאן.
"תוכנית האב התרבותית הייתה רשימת מלאי של משאבי התרבות", אומר מנפרד הינץ, אחד ממחברי תוכנית האב האסטרטגית ופרופסור ללימודים בין-תרבותיים באוניברסיטת פסאו בגרמניה. "התוכנית שלנו היא כלי אורבניסטי לפיתוח עירוני, שהוא רחב יותר מהמפה התרבותית שהוכרה לפני 15 שנה. עכשיו כמובן הכל נעלם. זה לגמרי יצא משליטה".
חומרים לא ממוינים מפוזרים בתוך מחסן שאהר-י גולגולה שנבזז
© The Art Newspaper
חלק מהפתרונות שעליה המליצה תוכנית המתאר האסטרטגית להגנה על אתרי מורשת התרבות תוך תמיכה בפיתוח הכלכלי של האזור כללו אזור ייעודי למלונאות כהגנה על האתרים מפני תיירים, מיקום מועדף לסלילת כביש עוקף, המלצות לפיתוח דיור ואף הצעות להעצמת הצמיחה של התרבות המקומית. עם זאת, יש כעת דיווחים מקומיים על לפחות מלון אחד שמתוכנן לבנייה על קרקע רשומה והכביש שעובר בעמק שהיה מוגבל בעבר לכלי רכב כבדים הפך לנתיב התחבורה העיקרי של האזור.
"המשרד לפיתוח עירוני מפורק לגמרי", אומר הינץ. "בקבינט הראשון והשני של הטליבאן אפילו לא היה שר לפיתוח עירוני, עכשיו יש להם אחד כל כמה חודשים, אבל המשרדים המקומיים לגמרי לא קיימים, כך שהמצב לגמרי יצא משליטה. אין שליטה מי בונה מה, איפה. ביזה כמובן אינה תופעה חדשה, לא באפגניסטן ולא במקומות אחרים".
מומחים ומשתפי פעולה מקומיים רבים שעבדו עבור הממשלה הקודמת נמלטו מהמדינה או מסתתרים מחשש לתגמול מצד הטליבאן. המחסור בכוח אדם מוסמך מדאיג מומחים החוששים שלשליטים החדשים אין את הידע להגן על האתרים.
"זו לא בעיה של הבדל פוליטי, זו בעיה של שפה שונה, השקפות שונות של מה יש לעשות, מה לא לעשות? מהי מורשת? מה צריך לעשות עם המורשת? מהי תכנית אב? אני חושש שהם לא יודעים מהו כלי תכנון עירוני", אומרת לודה.
הינץ מדגיש את חשיבותו של במיאן עבור אפגניסטן והעולם מכיוון שהוא הרחוק ביותר מהמערב שאליו הגיע הבודהיזם, וזה היה גם אתר חשוב מאוד במסלול המסחרי להודו וסין.
"הספרות על ההיסטוריה של במיאן הייתה ממלאת ספרייה והרבה מאוד עדיין לא ידוע למעשה. אין ספר מקיף על ההיסטוריה של הבודהיזם באפגניסטן למשל", אומר הינץ.
"חשוב לשמור על הנוף התרבותי כמו לשמר את האתרים הארכיאולוגיים. אי אפשר להגן על נוף כמוזיאון. צריך להגן על הנוף כמשהו שמשתנה אבל צריך להשתנות לפי כמה כללים, לא בלי חוקים", אומר לודה.
סיכון לביטול רישום
להזנחה של הטליבאן של המורשת התרבותית באזור עשויה להיות השלכות קשות על עמידתו של במיאן כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
"במיאן נמצאת ברשימת האתרים 'בסכנה', אז אם אתה רוצה לשמור אותו מחוץ לסכנה וברשימה הרגילה אתה צריך תוכנית ניהול לאזור", אומרת לודה. "לתוכנית הניהול יש חשיבות מכרעת שתהיה תוכנית אב תרבותית, שתהיה לך תוכנית אב אסטרטגית, שיהיו כלים שיעזרו לשטח להתפתח. ללא הכלים הללו לא ניתן להסיר את במיאן מרשימת הסכנות".
פריטים מתויגים, כולל עצמות וקרמיקה מפרויקטים ארכיאולוגיים, נראים מפוזרים בתוך מחסן ה-Shahr-i Ghulghulah שנבזז
© The Art Newspaper
לודה מוסיף כי אם במיאן יוסר מרשימת המורשת העולמית של אונסק"ו זה יהיה עוד אחד בסדרת הפסדים. "כבר חווינו תבוסה אחת באוגוסט האחרון, תבוסה צבאית. זו תהיה תבוסה תרבותית. הרבה עבודה, הרבה אנרגיה, הרבה כסף שהוצא על כלום במשך 20 שנה", היא אומרת.
"הציפייה שלי היא שבמיאן והמבנה מהמאה ה-12, 'מינרט הריבה' יישארו ברשימת אונסק"ו בסכנה כי לבטל אותם לחלוטין יהיה איתות פוליטי, שאונסקו לא הייתה רוצה לשלוח, סימן שאנחנו מוותרים על אפגניסטן לְגַמרֵי. אני חושב שזה לא יהיה רעיון טוב לעשות את זה ואני חושב שאונסקו לא תעשה את זה, אני מקווה לפחות", אומר הינץ.
נכון לזמן הפרסום, אונסקו לא הגיבה לבקשת תגובה.
דאגות לגבי האופן שבו התפתחויות ופעילויות בלתי חוקיות ישפיעו על עתידו של במיאן אינן מוגבלות לארכיאולוגים ומומחי תרבות. תושבים מקומיים, במיוחד אלה שנהנו מתיירות, שותפים לחששות אלה.
"במיאן יש יופי מסוים; עם הירק בצד אחד ומים בצד השני. אבל למרבה הצער עכשיו עם המכולות, מחסני הפחם והמחסנים זה באמת חזר לאחור. אתה יכול לדמיין מה פחם שחור עושה לאזור", אומר מלונאי מקומי. "כשהנוף והאוירה מושפעים, פחות אנשים יבקרו, כמובן שזה ישפיע על העסק שלנו. זה מעגל; האספקה שלנו לאורחים מגיעה מהשוק של במיאן, אז אם אין לנו אורחים גם הם יסבלו. אחד ממקורות ההכנסה העיקריים שלנו הוא תיירות. בלי זה אני לא יודע איך נשרוד".
לפני עליית הטליבאן לשלטון, אתרי במיאן נשמרו על ידי אגף ייעודי של המשטרה הצבאית, אוגדת 012, שדיווחה למשרד ההסברה והתרבות.
"מושל במיאן ומחוז במיאן, בסיוע משרד ההסברה והתרבות, אשמים בהזנחת כל האתרים ובחוסר הגנה על כל אחד מהם", אומר איסק מוואהידי, לשעבר ראש משרד ההסברה והתרבות בבמיאן, מארה"ב, לשם הוא פונה באוגוסט 2021 מחשש לתגמול מצד הטליבאן או תומכיהם.
לדברי מוואהידי, תחת פיקוח חטיבת 012 כל מי שניסה לבנות על אדמות רשומות הוזהר שלא להמשיך. אם הם סירבו להפסיק, ננקטו נגדם צעדים משפטיים.
"הגנה על בודהות ופסלים אינה אפשרית באידיאולוגיה של הטליבאן, הם קיצוניים", אומר מוואהידי. "אבל אני מבקש מהם, שהממשלה שלהם תבנה במקום מנגנון המאפשר הגנה על אתרי המורשת התרבותית על ערכי העולם, גם אם ההגנה על האתרים מנוגדת לאמונותיהם".
מושל במיאן, מטעם הטליבאן, סירב להגיב.
אזור שרוף ב-Shahr-i Ghulghulah באזור שהיה נעול ושמור בעבר
© The Art Newspaper
"הטליבאן טוענים שהם שונים מלפני 20 שנה, אבל רשלנותם בטיפול באתרים הללו מראה שהם לא השתנו כלל. זה מראה שהם עדיין לא חכמים ומתנגדים לאנושות", אומר מוואהידי.
רגשות אלה שותפים לאפגנים רבים שעבדו בתחום האמנות והתרבות בבמיאן, כמו זהרה חוסייני. מאז 2016 חוסייני, ארכיאולוגית, אמנית, פעילת זכויות נשים ופעילה תרבותית, ארגנה את "לילה עם בודהה", תוכנית תרבות שנתית שהתקיימה ביום השנה לפיצוצים של הבודהות. האירוע ביקש להעלות את המודעות בקרב המקומיים לחשיבות ההגנה על אתרי המורשת התרבותית של באמיאן.
"אין לי ציפיות מהטליבאן [לשימור אתרי מורשת תרבותית של באמיאן] כי הקבוצה הזו הראתה שהיא קבוצת טרור ולא אכפת לה מתרבות, מדע והיסטוריה", אומרת חוסייני משטוקהולם, לשם היא עברה באוקטובר 2021 וכעת היא אמנית שקיבלה מגורים מרשת ערי המקלט הבינלאומית.
חוסייני אומרת שבמסגרת 'לילה עם בודהה', המשתתפים ביצעו טיול מחאה בין שתי גומחות הבודהה שהם נושאים פנסים. המחאה הייתה תזכורת למה שהתרחש ב-2001, כדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה. לדבריה, בתחילה הייתה התנגדות מסוימת מצד מקומיים שראו באירוע עבודת אלילים, אך במהלך השנים אפילו אנשי הדת הדתיים שהיו בין המבקרים החריפים של התוכנית החלו לקחת חלק ביוזמה.
השנה, לראשונה בתשע השנים מאז תחילת האירוע, הוא לא יתקיים בעמק במיאן. במקום זאת חוסייני ארגנה גרסה של האירוע בעיר הולדתה המאומצת, בתיאטרון Kulturhuset של שטוקהולם.
"חשוב להמשיך באירוע", היא אומרת. "השנה הזו היא תזכורת לעולם לא לשכוח את אפגניסטן, שבה אתרי מורשת תרבותית כמו במיאן נמצאים במצב פגיע ושברירי ביותר".