גורן, אמן עכשווי, גר ויוצר בחיפה, אך מוביל פרוייקטים אומנותיים בכל העולם. הוא בן 60, אב לשתי בנות וסבא לנכד, כשאני שואלת למה קרא לתערוכה שלו ""happiness no5, שמחה מס'5 בתרגום חופשי, הוא עונה, "לפני תשע שנים התחלתי ליצור אומנות בהחלטה שהאומנות שלי תיצור שמחה ותעורר מחשבה אצל אנשים. המטרה העיקרית שלי היא להוסיף חן בעולם ולעורר מחשבה תוך הבאת שמחה. זו תערוכת היחיד החמישית שלי. היו שלוש בישראל, האחרונה בניו יורק בגלריית World Trade Gallery עם האוצר דגלס סמית'. עכשיו רציתי לעשות תערוכה בישראל בנוסף לאומנות שלי שמוצגת בגלריות".
גורן הוא אמן בינלאומי מוערך היוצר במגוון טכניקות ציורים ופסלים בסגנון פופ ארט. עבודותיו מתאפיינות בצבעוניות עזה, טיפוגרפיה ומסרים ויזואליים וכתובים המובילים את הצופה לפענח את המסר, לרוב מסרים שמחים ואופטימיים. הוא החל את דרכו בעולם הפרסום, ופיתח קריירה עשירה כסמנכ"ל קריאטיב באחד ממשרדי הפרסום הגדולים בארץ. לפני מספר שנים החליט לשנות את מסלול חייו ולהפוך לאמן יוצר. מאז ועד היום הספיק גורן להציג בגלריות רבות ולמכור את עבודותיו ברחבי העולם ולשתף פעולה עם שותפים רבים בדרך, ביניהם חברות אופנה בניו יורק, חנויות יוקרה כמו בארניז, סאקס פיפט אבניו, רשתות אירוח בינלאומיות, תאגידים פיננסיים, מתחמי אירוח ובתי מלון לרוב. בין עבודותיו הצבעוניות של גורן ניתן למצוא ציורים, הדפסים ופסלים בסגנון פופ ארט, המתכתב עם תרבות הפופ האמריקאית ועם עולם האנימציה.
'פופאיי בצהוב על מאה דולר' של גיל גורן, בקניון רמת אביב
צילום גיל גורן
למה פופ ארט?
"האמנים שהכי השפיעו עליי בדרך של האמנות הם שניים שהחלו את הדרך בשנות השישים, ג'ספר ג'ונס ואנדי וורהול, האמירה הכי חזקה של ג'ונס "קח משהו, תעשה אתו משהו, ואז תעשה אתו משהו אחר" כל האומנות שאני עושה מתבססת על המשפט הזה. אני לא מאמין שהאמנות היא לצייר פרח. זה טכניקה. אין שם מעבר לזה. ולכן אני לא מצייר פרחים כי לעולם לא אצייר חמניות טובות מואן גוך. אבל אני לוקח משהו מהנוף האורבני ועושה עם זה משהו אחר, כי אני רוצה להראות לאנשים מה הם מפספסים בחיים. שאני הולך בנוף אני רואה את הספסלים, את הפחים את הרחובות. בן אדם רץ ולא שם לב לפרטים הקטנים, והכי חשובים, באומנות שלי אני מנסה לגרום למתבונן לעצור ולהבחין".
מה הטכניקה שלך?
"אני עובד בטכניקות שונות. מצייר עם אקריליק וטושים של אקריליק. אני משתמש הרבה בחיתוכי לייזר ליצירת תלת מימד והדפסה ישירה על פורניר. עושה קולז'ים שמספרים סיפור גדול".
אתה יודע איך תראה היצירה הגדולה או אתה נותן לה לקחת אותך?
"זה מתפתח. אבל מכל עבודה יש מילים שמהן יצאתי החוצה. וכך יש מסר אחד. העבודות שלי מבוססות על שלטים, סטיקרים, שלטי רחוב, של חנויות, מילים, ספרים ועיתונים".
מאיפה ההשראה?
"אני עוצם את העיניים ויש לי השראה."
פרט מתוך פסל, צילום גיל גורן
לעשות למישהו שמח זו אג'נדה אומנותית?
"אני לא מתפלסף על עבודות לא מוציא בעיות נפשיות שלי על הבד, אני מביא חוויה של אושר, של טוב. הדבר העיקרי אצלי זה להגיד לאנשים תתחילו לשים לב לפרטים הקטנים שמרכיבים את החיים שלכם. תפסיקו לרוץ כמו אוגרים ולכן אני אוסף חלקים ומביא מחדש קטעי מילים ואותיות למשפטים חדשים ומשמעויות חדשות. לוקח חתיכות של דברים ועושה מהם משהו יפה. על פרח לא יסתכלו הרבה זמן אבל על יצירה עם מלל ומשפטים וצבע הם יסתכלו. "שמחה" היא תוצר הלוואי.
בסוף אומנות זה מוצר. אומרים לי כמה זה עולה? השאלה היא בכמה זה נמכר? בכמה מישהו הסכים לקנות את זה? כל עוד אף אחד לא שילם לך כנראה שזה לא באמת שווה את זה. והנה תוך כמה שנים, מחירי האמנות שלי שולשו. כשאני אומר למישהו שהתערוכה בקניון יהיו כאלה שיגדו לי 'מה? בקניון' מצד שני הם יגידו 'גם אני הייתי רוצה בגלל החשיפה...' אבל אני לא רואה את עצמי כ"כ רחוק ממותג שמוכר יהלומים בקניון. אני מוכר פיסים. יצירות אומנות. אז איפה אני אמכור אותן. בקניון הכי טוב במדינה. באתי למכור".
בחירתו של גורן לקיים תערוכת יחיד דווקא בתוך חלל מסחרי יוקרתי ולא בחלל גלריה קר ומנוכר מייצגת נאמנה את תפיסתו שאמנות חייבת להיות מונגשת לכולם ולא רק ליחידי סגולה מועטים. במיוחד עבור תערוכה זו מוקמת גלריית פופ אפ במרכז הקניון בה יוצגו עשרות מעבודותיו.
תערוכה חדשה של גיל גורן - אקריליק על קנבס, בקניון רמת אביב
צילום גיל גורן
"פופ ארט זו תרבות אומנות פופולרית, והקניון היום קובע את הטון אם זה באופנה או בנראות. לכן החלטתי להרים את זה דווקא במרכז קניון רמת אביב, כי אני מאמין שהקהל נמצא שם, אני פוגש שם 25,000 איש ביום. החשיפה והקהל שאפגוש שם לא אוכל להשיג באף גלריה. עדיף לי לפגוש עשרות אלפי אנשים במקום בו הם נמצאים, חיים ומבלים, להפתיע אותם, לייצר מפגש בלתי אמצעי ולגרום להם רגעים של אושר וזיכרון מרתק מאשר לשחק את המשחק הצפוי כל כך, להציג בגלריה אליטיסטית כלשהי ולהמתין לקומץ שיגיע ויתן מילה טובה. בגלריה רגילה מלבד ערב הפתיחה לא תהיה תנועה רבה".
אקריליק וחיתוכי לייזר על גבי נייר - גיל קורן
צילום גיל גורן
הוא לא מפחד להגיד משפטים שכאלה, שעשויים לעורר אנטגוניזם אצל אמנים ואנשי תרבות אחרים בקליקה האומנותית. לא חושש ללכת נגד הממסד, אולי נהנה מזה. אולי משום שהוא מעיד על עצמו שהוא אינו נמצא באף סצנה או קליקה.
ירושלים - 100/100 ס״מ אקריליק על קנבס
"אני לא עובד במרכז של הסצנה האמנותית. אני לא שייך לאף סצנה וקליקה ועדיין עבודותיי נמכרות במחירים מהגבוהים בשוק, אני מציג בעולם, עושה כרגע פרויקט גדול בבודפשט וטוסקנה, עובד על מתחם חדש באיביזה..."
למה לעבוד לבד בלי קליקה?
"לא הגעתי מהעולם הזה. הייתי סמנכ"ל באחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל ובשנת 2012 החלטתי שאני מתחיל לעשות אומנות, ב-2014 הצגתי בפעם הראשונה.
למדתי עיצוב גרפי ארבע שנים וכאיש קריאייטיב עסקתי ביצירה. רוב אמני הפופ של שנות ה-60 עבדו בעיצוב גרפי במשרדי פרסום ועשו את השיפט לתוך עולם האמנות. אני לא במסלול הרגיל, אם יש אוטוסטרדה אני נוסע על שביל במדבר אבל יכול להיות שאני אגיע יותר מהר.
לא רצית אישור וחיבוק מהממסד?
"רציתי אישור מהממסד אבל הבנתי שאני לא שייך. אני לא בן טיפוחיים של אף אחד, אין לי אפוטרופוס שיגיד אני עשיתי , גיליתי טיפחתי. באתי משום מקום ואף אחד לא יכול להכניס אותי למגירה. אני בכלל לא בכיוון הזה.
הממסד האמנותי הוא דבר מאוד סגור והוא קליקה. ב2018 מינו אותי להיות יושב ראש של מרכז אומנות בחיפה. גיליתי שם אי סדרים הנוגעים להטרדות מיניות. אמרתי שאני רוצה להעיף את הבן אדם הזה, הוא ד"ר לאומנות, מרצה בכיר בכל המוסדות, אם היית שומעת כמה התנגדות היתה כלפי על זה שרציתי להוציא אותו מהמקום בגלל שהוא מטריד מינית ואמרו לי עזוב זה סתם בגלל שזו הקליקה ששומרת. את בהלם אה? בסוף העפתי אותו. נכתב על זה במקום הכי חם בגיהנום. זה קליקות בעייתיות שמור לי ואשמור לך".
אז איך בכל זאת מצליחים?
"בסוף הדרך החשובה באמת היא להיות אהוב הציבור, הגופים הגדולים מתחילים לקבל ריקושטים מהעובדים. הם מתחילים לשמוע מהמובילים שהם תולים את העבודות של גיל גורן. ואז הם מתחילים להבין שמשהו קורה מלמטה. שואלים אותי למה אני לא במוזיאון? אני לא מנסה. אולי אני מאיים עליהם בזה שאני שובר את ההגמוניה הזאת. בניו יורק אני אמן ישראלי, הם לא יודעים מה הולך פה, שם הציגו אותי יחד עם 60 אמנים אמריקאים, ואני הישראלי היחיד. האוצר דגלס סמית אומר לי באנגלית "דיס איז דה בסט פאקינג פיס אין דה שו", מגיעה חברת אופנה ועושה ליין של מעילים שמבוסס על הפסל שלי. אני מקבל תערוכת יחיד בניו יורק, למה?.."
wait 90_90 cm אקריליק על גבי c-print בציפוי אפוקסי
פה כבר קיבלת את הגושפנקא. אבל בתחילת דרכך, כשאף אחד בממסד האמנותי לא הבין וקיבל אותך, לא היה רגע של היסוס, לא הייתה לך שאלה האם אתה מספיק טוב?
"האם אני מספיק טוב? אין לי ספק שאני אחד היותר טובים. אני יודע את זה, אני רואה את זה. דיברתי עם גלריסט מפורסם שאמר לי בשנה הראשונה שהצגתי לא הבנתי למה הם קונים אותך? אבל אני מבין שהציבור למטה מחליט ובוחר. ידעתי שאני הולך לעשות דברים גדולים. כל העבודה שלי היא מאוד מושכלת. ידעתי שאני לא עושה מה שעשו אני אעשה משהו חדש. משהו טוב יותר. אני רואה ששמים בכל מקום מרילין מונרו ומיקי מאוס, מה זה השטויות האלה? מה זה לשים שבלונות? אצלי יש סיפור, אפשר לראות את הדברים.
גם מה שאני אציג בתערוכה, שואלים אותי מי האוצר? אין אוצר. אני האוצר. וככה אני מעדיף. ה"חוקים" שנהוגים בשוק לא תמיד טובים עבור האומנים. היו לי חוזים שנדרשתי לחתום עליהם בגלריה הנחשבת בארץ ושם ביקשו בלעדיות לשבע שנים. נפרדתי ממי שליוו אותי עד אותו הרגע וכך אני עוסק גם וגם וגם, בהכל. עבדתי בהתחלה עם סוחרי אמנות שנתנו לי דחיפה ראשונה נחוצה, תוך שנתיים הגעתי לניו יורק. את התערוכה הראשונה שלי עשיתי לבד לגמרי אחרי חודש כל הגלריות רצו לעבוד איתי ומאז אני צריך לבחור.
אני לא עובד כמו רוב העולם הזה. כמות הפניות שיש אליי מאומנים כדי שאעזור להם ואתן להם מילה טובה היא מדהימה כי אני בכלל לא מהעולם הזה, באתי מבחוץ. אנשים לא מבינים את הבחירות שלי, אבל אני החלטתי שאני הולך לעולם האמנות והחלטתי להשאיר חותם, הסיכויים היו אפסיים כי גם הגעתי בגיל מבוגר, גם אף אחד לא הכיר אותי, לא הבינו מה אני עושה, גלריות שלא הבינו ועל מה אני מדבר הם מוכרים את העבודות שלי. הוכחתי שאפשר להיכנס למגרש העיקרי בלי לשחק לפי הכללים".
מאיפה כל הביטחון העצמי הזה? תן טיפ לאומן המתחיל:
"האמירה היא שאם אתה מחליט לעשות משהו צריך ללכת איתו עד הסוף, לא לוותר, ללכת עם זה עד הסוף כנגד כל הסיכויים. יש לי את זה כתוב על בובה: אם אתה מתכוון לנסות לך עד הסוף ולא אל תתחיל בכלל" צ'ארלס בוקבוקסקי. אני רוצה לגלות כל הזמן דברים חדשים, לנסות להמציא.
הכי חשוב זה הצניעות ולהיות בן אדם. אין ספק שעולם הפרסום נותן לך יכולת שאין לאחרים, יכולת קריאטיבית, הבנה לאן השוק הולך. כשאתה מגיע לגיל מסוים אתה לא עושה שטויות. הניסיון נותן יכולת לדעת מה נכון לעשות, מה עושה לאנשים טוב, אני מביא שמחה ואושר".
אדום - 120/60 ס״מ אקריליק על גבי הדפס וחיתוכי לייזר בציפוי אפוקסי
מה הפרויקט הבא?
"אני עושה בעיר שדרות אמנות רחוב המבוססת על יוצרים מקומיים שיצאו מהעיר.
בספטמבר אני יוצא למסע אומנות של חודשיים על כביש 66 בארה"ב. הדרך שעשו גם תלמה ולואיז. אני נוסע לראות דיינרים ישנים ותחנות דלק ושוב עושה מזה תערוכה. אנשים רצים כמו משוגעים. אנשים עוברים חיים שלמים בלי לחיות. הקולאז' שאצור מזה יהיה פאזל שיעזור למתבונן לעצור, להסתכל. להתפלא. לחייך. לחיות".
משהו לסיום?
"אל תוותרו אף פעם על החלומות שלכם. בגלל שאני יודע כמה קשה לאמנים צעירים להתחיל, הקדשתי חלל אחד במלון שומכאר, בו אני עושה את כל הקונספט האומנותי (במלון שומאכר). אני נותן להם אפשרות לעשות תערוכת יחיד ראשונה על חשבוננו כי אני יודע כמה קשה לתת להם פוש. עוד חודשיים גיל ריבה יציג אצלנו".
התערוכה פתוחה לקהל הרחב החל מ- 22.03.2022 ועד 3.4.2022 בקניון עופר רמת אביב