ממש באמצע פארק הפסלים של יורקשייר, הנראה מרחוק, עומדות ארבע אותיות בגובה שלוש וחצי מטר: L-O-V-E, מוצגות באדום, ירוק וכחול בוהק. המילים הן פרי עבודתו של האמן האמריקאי המנוח רוברט אינדיאנה, שהתערוכה הגדולה הראשונה שלו בבריטניה נפתחת השבוע במוסד של יורקשייר.
כולם מכירים את אינדיאנה בזכות L-O-V-E,. מאז שהוא הוציא אותו לראשונה לעולם בשנת 1964 ככרטיסי חג המולד לחבריו, הוא שוחזר ללא סוף על כל דבר, ממגבות תה ועד למחזיקי מפתחות, ספלים ולוחיות רכב (גרסה מאוחרת יותר הודפסה ללא זכויות יוצרים על ידי המוזיאון לאמנות מודרנית ב- ניו יורק). "אהבה", אמר לי אינדיאנה ב-2012, בראיון נדיר בביתו בווינאלהבן מול חופי מיין, "עשתה לי את כל הקריירה, זה שם אותי על המפה. אבל זה גם גרם לי צער ואומללות, פרידות ואי נעימות אינסופית".
באופן בולט יותר, "עשה אהבה לא במלחמה" הייתה זעקת ההתכנסות הנגדית בתקופה שבה אינדיאנה יצר את העיצוב המפורסם שלו בשיא מלחמת וייטנאם. ה'אהבה' של אינדיאנה נחשבת לעתים קרובות לחלק ממסורת בנאלית של אמנות פופ, שנראית מעדיפה ברק שטחי על פני מעורבות חברתית, לא פחות פוליטית מכמה מהמחאות הישירות ביותר שלו. כיום, אי אפשר שלא לראות את דבריו כתובים בגדול מבלי לחשוב על המלחמה המתגברת באוקראינה.
עם זאת, 'אהבה' הוא לא המוקד בתערוכת יורקשייר. במקום זאת, היא מתעמקת בגוף העשיר והמורכב של עבודות פיסול שהחל אינדיאנה בתחילת שנות ה-60 בעקבות מעבר ל-Coentis Slip, מובלעת אמנים על איסט ריבר בקצה הדרומי של מנהטן שתושביה כללו את אלסוורת' קלי, רוברט ראושנברג, ג'ספר ג'ונס. ואגנס מרטין.
באותה תקופה, רבים מהבניינים ב-Coentis Slip נהרסו, והותירו קורות עץ ופיסות מתכת מונחות בערימות של הריסות, שאותן אינדיאנה היה אוסף והופך למעמד קיר ולמכלולים עצמאיים נוספים.
הפסלים המחוספסים והמוכנים הללו - חלקם יצוקים בברונזה - נשאו לעתים קרובות משמעויות אישיות עמוקות כמו גם פוליטיות קיצוניות, רבות מהן רלוונטיות לא פחות היום: איום ההשמדה האטומי, הכשל של החלום האמריקאי, היחס לעמים ילידים, שלילת זכויות אזרח בסיסיות לאנשים שחורים והמאבק של קהילת הלהט"ב ביניהם.
כשהוא עבד בעידן שלפני סטונוול, אינדיאנה החשיב את המיניות שלו כעניין פרטי. במקום זאת, הוא היה יוצר עבודות עם דרגות שונות של קוד מוטבע בהן, כמו ההרמס של אינדיאנה, שנקרא על שם שוורי האבן שהיוונים הקדמונים היו שמים בצד הדרך כדי לציין גבול, ואשר לרוב נשאו איברי מין זכריים, פאליים באותה מידה.
האחד, שכותרתו Mars (1990; צוות שחקנים 2016), מתייחס הן למאדים, אל המלחמה, והן לצייר מרסדן הארטלי, אמן אחר שיתייחס למיניות שלו בציורים שלו. אחר, Ahab (1960-62), מייצג דמות מרכזית ברומן מובי-דיק של הרמן מלוויל. "עם מובי-דיק יש קונוטציות חזקות מאוד של אהבה מינית גברית על ספינת ציד הלווייתנים ההיא. הקשר הזה של מערכות יחסים של גברים חד מיניים עם יורדי ים היה קוד ברור מאוד בשנות ה-50 וה-60", אומרת קלייר לילי, מנהלת פארק הפסלים יורקשייר.
בעוד אינדיאנה היה מדפיס עליהם את הכותרות שלו, מילים - וליתר דיוק שירה - היו מקור השראה קבוע עבור האמן, שפנה בין היתר אל המשורר ההומוסקסואל וויליאם קרלוס וויליאמס והמשוררת גרטרוד סטיין. לילי מאמין שהפסלים הקשיחים שלו (אהבה, אמור וכו') "הם בעצמם סוג של שיר קונקרטי". בינתיים, שיר מוקדם של אינדיאנה, Why the Punctuation of the Heart (1958), שנכלל בתערוכת YSP, חושף את העיצוב הפיסולי של האמן עם ארבע האותיות הללו: LOVE.
חלק ניכר מהעבודות המוצגות בתערוכה הגיעו מקרן מורגן לאמנות, חברה פרטית שבסיסה בשוויץ שמייצרת את הפסלים של אינדיאנה מאז 1987. עם זאת, מערכת יחסים זו לא הייתה חפה מצרות. קרן מורגן הוא אחד ממספר צדדים שהיו מעורבים במאבקים משפטיים על המורשת היצירתית והזכויות על היצירות של אינדיאנה מאז שהאמן מת ב-2018.
רוב המחלוקות הללו הוכרעו לאחרונה, אם כי רק בשבוע שעבר, הוצאת האמנות הניו יורקית מייקל מקנזי הגישה תלונה חדשה נגד האגודה לזכויות האמנים (ARS) בניו יורק, בטענה שהארגון טען בטעות שהוא מחזיק זכויות היוצרים ל'אהבה'. על פי מסמכים משפטיים, ARS "גבתה מאות רבות של אלפי דולרים עבור שימוש בזכויות היוצרים שנטען בכזב שהם שלהם וגבתה מיליוני דולרים ששולמו על ידי בעלי הרישיון כדי להשתמש בזכויות היוצרים כביכול שלL-O-V-E . ARS לא הגיבה לבקשת תגובה.
עבור אינדיאנה, אהבה לא הייתה דבר פשוט, היו לה גם משמעויות אמביוולנטיות יותר. כפי שהוא ניסח זאת: "אהבה היא מצרך מסוכן - טומנת בחובה סכנה." באקלים של היום, זה נשמע נכון מתמיד.