ההכרזה המזעזעת בתחילת השנה כי Réunion des Musées Nationaux–Grand Palais החליטו להחליף את ה-Foire Internationale d'Art Contemporain (Fiac) מצרפת ב-Art Basel לשבוע האמנות העכשווית והמודרנית שלו בפריז בחודש אוקטובר הרגישה כמו רגע מכונן בטקטוניקה של ירידי האמנות הבינלאומיים.
Fiac, בבעלות RX France (חלק מהקבוצה האנגלית-הולנדית RELX), המחזיקה גם ביריד הצילום של פריז, שלטה בפאר של כיפת הזכוכית בגראנד פאלה, באותו השבוע של הסתיו, מ-2006 עד 2020. בשנה שעברה, היריד עבר למתחם התערוכות הזמני של המקום ליד מגדל אייפל בזמן שהגראנד פאלה עובר שיפוץ בעלות של 600 מיליון אירו.
אחרי כמעט חצי מאה של מהדורות שנתיות, פיאק כבר נראתה כמאפיין קבוע בנוף התרבותי הפריזאי. מהדורת 2021 המוקטנת הייתה בדרך כלל בטעם צרפתי, כאשר כרבע מ-171 המציגים היו מקומיים. עם זאת, פיאק היה גם היריד היחיד בקנה מידה גדול של אמנות עכשווית ומודרנית, שנותר מחוץ ל-Frieze ולזכיונות ארט באזל, שהיה מסוגל, לפחות על הנייר, למשוך אספנים בינלאומיים רציניים.
עם זאת, RX גם אחראית להתרחקות מ- RMN-Grand Palais בכך שלא שילמה את דמי השכירות המשמעותיים בסך €630,000 עבור ירידי פיאק ופריז פוטו 2020, אחרי שנאלצו לבטל את שניהם בגלל הקורונה, למרות שהגראנד פאלה ימשיך לארח את פריז פוטו.
ג'וסלין וולף, סוחרת אמנות עכשווית בולטת בפריז שהציגה באופן קבוע בפיאק, מאשרת את המעבר. "יש כל כך הרבה אנרגיה אמנותית בפריז כרגע", אומרת וולף, שמתלהבת גם מהפתיחה האחרונה של מוזיאון ה-Bourse de Commerce לאמנות עכשווית המיוחל של פרנסואה פינו, כמו גם מהגעתן של גלריות בינלאומיות כמו Skarstedt , מריאן איברהים ו-White Cube. "אני חושבת שקונים יבואו בגלל הגלריות. האתגר הוא כעת יותר עבור ארט באזל בבאזל".
אז עכשיו הקצה העליון של סצנת ירידי האמנות העכשווית נשלט על ידי Frieze (בבעלות קבוצת הבידור ההוליוודית Endeavor) ו-Art Basel (בבעלות קבוצת MCH השוויצרית, עם השקעה של Lupa Systems של ג'יימס מרדוק). Frieze עורך אירועי יוקרה בלונדון, לוס אנג'לס, ניו יורק ו(מספטמבר הקרוב) גם בסיאול, בעוד שלארט באזל יש ירידים מתחרים בהונג קונג, מיאמי, לונדון, באזל וכיום, פריז.
MCH שילמה 10.6 מיליון יורו עבור חוזה לשבע שנים עם הגראנד פאלה כדי לערוךשם את יריד האמנות העכשווית והמודרנית שלה. היא גם קנתה זה עתה 15% ממניות ART SG, יריד חדש בסינגפור, למקרה שהדברים לא יקרו כמצופה בהונג קונג.
היכנסו לדרקון: Lupa של ג'יימס מרדוק משקיעה רבות בבעלים של ארט באזל MCH
© Horst Friedrichs/Alamy
זהב של שוטים
"אהבתי איך כולם חושבים שארט באזל תהפוך את העיר שלהם למרכז העולם", אמר דניאל האג, מנהל ארט קלן, הוותיק מכל ירידי האמנות העכשווית, באינסטגרם לאחר שהחדשות פרצו בפריז. "קבוצת MCH מעוניינת רק להרוויח כסף ולהשאיר את ארט באזל היריד מספר אחת בעולם", הוסיף. "בסופו של דבר, זה אומר שלפריז לעולם לא יהיה יריד אמנות שווה ערך לבאזל, לעולם".
שווה לנסות לקבל כאן קצת פרספקטיבה. לפני הקורונה, האספן הבלגי הבוטה אלן סרואיס היה מבקר בעשרות אירועים כאלו ברחבי העולם מדי שנה. הוא מציין כי ירידי אמנות עכשווית הם מודל עסקי פגום מיסודו שעובד רק אם חברות רב-לאומיות יכולות להשיג יתרונות לגודל (כפי שקורה עם ארט באזל ו-Frieze), או אם לאירוע יש תמיכה מוסדית (כמו ארקו מדריד וארטיסימה בטורינו).
"אלה אירועים של שבוע הדורשים צוות ושירותים של 52 שבועות. זה לא עובד ככה. הגלריות הפכו תובעניות יותר. כעת הירידים יקרים יותר לניהול", אומר Servais, שחושב שרוב, אם לא כולם, מארגני הירידים מתקשים לכסות את העלויות שלהם באמצעות שבוע של השכרת דוכנים, מכירת כרטיסים, יוזמות מקוונות ועסקאות חסות. "יריד אמנות הוא לא מרכז רווח, הוא מגדלור של המערכת האקולוגית", מוסיף סרואיס, שמאמין שאירועים כאלה צריכים לפתח יותר יוזמות שיתופיות עם רשתות סוחרים כדי לקיים עסקים לאורך כל השנה.
אבל לדיונים על עתיד ירידי אמנות יש תמיד פיל אחד או שניים שאין להזכיר בחדר. הירידים המצליחים ביותר הם, בעצם, אירועים שבהם הרבה אנשים עשירים מאוד מוציאים הרבה כסף על אמנות מאוד יקרה. בשנים האחרונות, Frieze לונדון וארט באזל בשוויץ צברו מוניטין של אירוע מסוג זה. פיאק לעומת זאת, לא.
באוקטובר, במהדורה האחרונה של היריד הצרפתי, פרסם המגה-גלריסט דיוויד זווירנר הודעה לעיתונות, בה הכריז כי "פריז היא עיר כל כך נהדרת ליריד, אבל פיאק נוטה להיעדר ביצועים עבורנו". המכירות הותירו את זווירנר בתחושה "קצת מאכזבת", והוא השווה את האווירה ב-Fiac בצורה לא חיובית עם "התוססות של Frieze " מוקדם יותר החודש. היה, לדבריו, מחסור בקונים לעבודות שמחירן יותר מ-500,000 דולר. הביקורות הפומביות מאוד של זווירנר נראות כעת נוקבות יותר בהתחשב בהשתלטות של ארט באזל.
אז האם פריז היא מקום נהדר ליריד בינלאומי? מה שבטוח, בעיר יש מוזיאונים אדירים, ובזכות הברקזיט, גלריות בינלאומיות נוספות בוחרות להקים חנויות בבירת צרפת. פינו וברנרד ארנו, שניים מאספני האמנות העשירים והמשפיעים בעולם, מנהלים אימפריות של מוצרי יוקרה שבסיסן בפריז.
צרפת משקיעה יותר מאמץ מאשר בריטניה ושוויץ במיסוי על עשירי העל, גם לאחר הקיצוץ הדרמטי במס העושר תחת הנשיא מקרון. קבוצת המחקר New World Wealth העריכה שבין 2000 ל-2016 (רגע לפני שהרפורמות במס העושר של מקרון נכנסו לדרך), עזבו 60,000 מיליונרים את צרפת.
בינתיים בריטניה, יחד עם הטריטוריות שמעבר לים שלה, נותרה "בירת הלבנת הון של העולם", כפי שאמר אנדרו מיטשל, חבר פרלמנט שמרני ושר בממשלה לשעבר, באוקטובר 2021 לאחר פרסום מסמכי פנדורה, שחשפו את הסוד של מערכות פיננסיות שמיטיבות עם העשירים בעולם.
לפי פורבס, לונדון היא ביתם של 63 מיליארדרים, מה שמציב אותה במקום השביעי בטבלת הערים עם רוב המיליארדרים. בייג'ין נמצאת בראש, עם 100. פריז אפילו לא מגיעה לעשירייה הראשונה.
מגנט למגנטים
הברקזיט והקורונה אולי היו מכה לכלכלה המקומית של בריטניה, אבל הרגולציה הקלה של לונדון וערכי הנדל"ן הנפוחים עדיין מושכים כמויות אדירות של מזומנים זרים לא מפוקחים. חלק מזה מקרין על אירועי פריטי יוקרה גדולים באירועים כמו Frieze London או יריד Masterpiece London בבעלות MCH.
באופן דומה, המיסים הנמוכים של שוויץ, הנמלים החופשיים ומערכות הבנקאות הפרטיות לאורך השנים עזרו לארט באזל (נוסדה ב-1970) להחליף את ארט קלן (נוסדה ב-1967) כיריד האמנות העכשווי הבולט של יבשת אירופה.
נראה ששנאת מס, כמו אהבה לאמנות, היא המפתח ליריד אמנות בינלאומי מצליח. עם זאת, עם 5.5%, לצרפת אכן יש את רמת המע"מ הנמוכה ביותר על אמנות מכל מדינה גדולה באיחוד האירופי, סצנת האמנות בפריז מתעוררת מחדש, ולעיר יש משיכה נצחית למטיילי יוקרה.
האם ארט באזל יכולה להפעיל את הקסם שלה בפריז באותה דרך שעשתה במיאמי ביץ' ובהונג קונג, במיוחד מכיוון ש-RMN-Grand Palais קבעה שהאירוע לא ימותג כארט באזל, פריז?
"המופע שאנו עושים בפריז יהיה די מוכר למי שמכיר את המופעים האחרים", אומר מארק שפיגלר, המנהל העולמי של ארט באזל. איך שיקרא היריד בסופו של דבר, הוא אומר "יושפע מאוד מהעיר ומהמדינה בה הוא מתקיים. המופע צריך לשקף את החוזק של המערכת האקולוגית של פריז".
שפיגלר מוסיף שכאשר היריד יחזור לגראנד פאלה ב-2024, הוא יהיה בקנה מידה דומה לאירועים של ארט באזל במיאמי ביץ' ובשווייץ. גלריסטים צרפתים הבטיחו שהם יישארו הליבה של האירוע.
"מה שמושך במיוחד קהל עולמי לפריז הוא הספציפיות של פריז בסתיו", אומר שפיגלר. "לעיר יש את אחד הרגעים מלאי החיים ביותר שלה במאה האחרונה."
כשלונדון מצטמצמת בגלל הברקזיט, וברלין מתעסקת בעיקר במפתחי נכסים ועולמות טכנולוגיים, פריז מקווה שהיא תוכל להפוך שוב לבירת עולם האמנות האירופי. אולי זה יקרה. אבל אם פריז רוצה שהעולם יבקר ביריד הדגל שלה לאמנות עכשווית ומודרנית, היא צריכה גם לחשוב על הכסף.