לאחר הופעת בכורה ששהתקיימה ביוני האחרון, המהדורה השנייה של יריד האמנות Spark בוינה (24-27 במרץ) מנסה לבסס את עצמו כמרכיב בלוח השנה של הירידים האירופי המשתנה.
ספארק, שהותקן ב-Marx Halle, כשהוא מחליף למעשה את ה-Vienna Contemporary (VC) האיתן שנערך שם בעבר, הזיז את התאריכים שלו למרץ כדי להתרחק עוד יותר מ-VC, שיתקיים כאירוע בסגנון "בוטיק" מצומצם השנה, בין התאריכים 8-11 ספטמבר, בקורסאלון וינה. עם 24 מציגים חדשים השנה, ספארק כולל 80 גלריות, 50% מהן אוסטריות והשאר מגיעות מרחבי אירופה.
"אני חושב שיש שינוי גלוי לעשיית עסקים נוספים באירופה לאחר הברקזיט והמגיפה, הבולט ביותר בתנופת הגלריות האחרונה בפריז. אני חושב שלווינה יש גם את אותו פוטנציאל לצמוח", אומר מייסד ומנהל ספארק, רנגר ואן דן היובל, ששימש בעיקר כמנהל VC מאז 2012 - כשהיריד נוסד במקור בשם ViennaFair - עד עזיבתו ב-2019. אכן. סוחרים כמו אווה פרנסנהובר, שיש לה גלריות בציריך ובניו יורק, וגרגור פודנר הברלינאי פתחו לאחרונה או הכריזו על מאחזים חדשים בווינה.
כמו פריז, לווינה יש היסטוריה עשירה של ייצור אמנותי יחד עם תשתית קיימת של מוסדות ברמה עולמית. אבל בניגוד לבירות אמנות אירופאיות גדולות אחרות, בסיס האספנות של וינה נותר קטן ושמרני יחסית, מה שעורר ספקולציות אם העיר תוכל לתמוך בשני ירידים עכשוויים בשנה אחת כאשר ספארק הוכרז לראשונה.
בסיס האספנים האוסטרי "נאמן לאמנים שלו" ומסורתי בשיטות הקנייה שלהם, אומרת נטלי ברגהגה-קומפוינט מ-Galerie Lelong & Co. עם מיקומים גם בפריז וגם בניו יורק, לגלריה יש את טביעת הרגל הבינלאומית ביותר מכל אחת ב-Spark. שם היא משתתפת לראשונה עם דוכן המוקדש ליצירות חדשות של חלוץ האמנות הלא פורמלית, יליד וינה, ארנולף ריינר, במחירים הנעים בין 85,000-110,000 אירו. המצגת משלימה תצוגה מקבילה של יצירותיו האחרונות של ריינר בן ה-92 במאחז פריז של הגלריה. "אספנים אוסטרים פחות נוטים לקנות מ-JPEG, אז חשבנו שנביא להם את העבודה ולהראות להם באופן אישי", אומרים ב- Berghege-Compoint. בצהריים של תצוגת ה-VIP, מחצית מכל העבודות שהוצגו בדוכן נמכרו.
עם זאת, סופי טפיינר מהגלריה eponymous בווינה, שנפתחה ב-2017, אומרת שבסיס האספנים של העיר משתנה. "היה דור חדש של גלריות שנפתח כאן בעשור האחרון, ודור חדש של אספנים שצמח איתם", היא אומרת. לאחר שהשתתפה במהדורת הפתיחה, השנה היא חזרה עם אחת ממצגות הדוכנים הרדיקליות יותר: עבודה בקומה אחת של אמנית המיצב הדנית לונה האוגארד מדסן (16,000 יורו).
העבודה של אלכס אורבן עם לטו
באדיבות האמן ולטו
"ספארק הוא הצעה הוגנת יותר ומעניינת", אומר טפינר. "יותר דמוקרטי אולי: כל המציגים מקבלים את אותו גודל דוכן ומציגים מצגת אמן סולו אחת, ואני חושב שעלויות התצוגה נמוכות יחסית לירידים אחרים. יש הרבה יותר מקום לפרשנות כיצד להשתמש בשטח הדוכן שלך." לעומת זאת, Vienna Contemporary, לפני שהושק מחדש בשנת 2021 כיריד בוטיק לאחר המהדורה הראשונה של Spark, עוצב במקור על בסיס ירידי אמנות הגדולים יותר והיררכיים ונשאר למוזמנים בלבד. בראשות פטרון האמנויות הרוסי דמיטרי אקסנוב, VC גם הציג גלריות ממזרח אירופה לצד סוחרים מרכזיים ומערביים.
וינה זוהתה זה מכבר כ"שער למזרח אירופה", והחילופין בין מזרח למערב נותר ניכר בשני ירידי האמנות העכשווית של העיר. בספארק, כ-13% מהמציגים הם ממדינות מזרח אירופה כמו הונגריה, פולין, סלובקיה, סלובניה ורומניה. עבור גלריות הממוקמות ממזרח לאוסטריה, ירידי וינה מציעים אבן דרך חשובה לשוק האמנות המערבי הרחב.
"במזרח אירופה יש סצנת אמנות מסחרית צעירה יותר - בפולין, זה כמובן התחיל רק בשנות ה-90 - וזה יכול להיות קשה להשיג דריסת רגל בשוק הרחב יותר", אומר סבסטיאן גאלובסקי מ"לטו" בוורשה. ב-Spark, הגלריה מציגה ציורים הנעים בין 2,000 ל-10,500 אירו של אלכס אורבן, אמן פולני שחוקר את המציאות הקרבית של נשיות תחת הפטריארכיה בצבעי ממתקים כל כך מתוקים שהם נראים כמעט רעילים.
לטו מיהר להצטרף ל-Spark לאחר שלוש שנים שהשתתף ב-VC, וציין את ההתמקדות של הראשון במצגות של אמן סולו. "זו הזדמנות טובה למקם מחדש אמן עם נקודת מבט מזרח אירופאית חזקה בהקשר אירופי רחב יותר."
באופן דומה, Flaviu Rogojan מהגלריה הרומנית Zina מציין כי המערך הסולני של Spark היה משיכה עבורם בהתחשב בכך שהגלריה נפתחה רק באוקטובר 2020. Spark מציין את יריד האמנות הראשון אי פעם של הגלריה, שם הם מציגים את היצירות הסוריאליסטיות של Hortensia Mi Kafchin, ילידת רומניה, במחיר של בין 5,000-14,500 יורו.
"ההתמקדות באמן אחד בלבד היא הרבה יותר קלה עבור גלריה מתפתחת שעדיין בונה את עצמה ואתה יכול להראות היקף הרבה יותר רחב של עבודה של אמן שאולי פחות מוכר בחו"ל", אומר רוגוג'אן ומוסיף: "שוק האמנות הרומני הוא לא רק קטן אלא עומד בסטגנציה — יש לנו מעט מוסדות שיכולים לתמוך באמנים צעירים, אז אנחנו תלויים בשוק האמנות הבינלאומי. וינה, לפחות, ניתנת לנהיגה עבורנו".
לעומת זאת, נעדרים מרשימת המציגים ממזרח אירופה ב-Spark השנה, סוחרים מרוסיה ואוקראינה - כורח נסיבות ולא עיצוב. הפופ/אוף/גלריה של מוסקבה הייתה אמורה להשתתף, אבל חזרה מהיריד ברגע שהחלה הפלישה הרוסית לפני ארבעה שבועות, תוך ציון עיכובים וסכנות בתחום התחבורה והלוגיסטיקה, לפי ואן דן היובל. בעוד שאין נוכחות ביריד של גלריות או אמנים אוקראינים, הצלמת אנסטסיה סמוילובה היא האמנית הרוסיה היחידה המיוצגת ביריד על ידי הגלריה הספרדית סברינה עמרני.
"אנחנו נגד המלחמה הזו אבל הדבר היחיד שאנחנו צריכים להימנע ממנו הוא לחשוב בשחור ולבן, אחרת המלחמה הזו תהיה מזיקה עוד יותר", אומר ואן דן היובל. "חרם תרבותי על אמנות רוסית אינו התשובה. אמנות חיונית לדיאלוג והדיאלוג חיוני לדיפלומטיה".
ובכל זאת המלחמה הטילה צל על שוק שרק עכשיו חוזר לעמוד על רגליו בעקבות הקורונה. "אני חושב שכולם באירופה מפחדים וכועסים, אנשים מרגישים קצת נואשים כי בחור מטורף אחד נראה בלתי ניתן לעצירה. יש כאלה שמרגישים שאולי זה לא זמן טוב לקנות", אומרים ב- Galerie LeLong.
על רקע אירופה המשתנה, ואן דן היובל מודה שיש הרבה סיכונים בפתיחת יריד חדש: "האבק עדיין לא שקע בשוק האמנות בעולם הזה, הפחות בטוח - אנחנו לא יודעים איך הקלפים ייפלו אך המטרה שלנו נותרה לתמוך בגלריות, אמנים ובייצור אמנות. אני מרגיש בר מזל שיש לנו את החופש לעשות את זה".