התערוכה "מרקמים של זהות" של האמן מוחמד סעיד קאלאש מבקשת לבחון את מוטיב הקליגרפיה והערבּסקה, הלקוח מהתרבות המוסלמית, והמשולב ביצירתו תוך יציקת תכנים עכשוויים ביוגרפיים. קאלאש מתבונן במקורות מהם בא ויוצר קריאה חדשה, במבט עכשווי אך תוך התייחסות למסורת. בתערוכה עבודות המנכיחות את גבולות הקיום וההשגה הרוחניים של האדם, הנוגעות בתת-המודע האנושי מתוך מיתוסים של תרבות האסלאם.
האות והקליגרפיה הערבית הם נקודת המוצא שממנה מתפתחת עבודתו של קאלאש. בשילוב טכניקות שונות, בעיקר של עבודת עץ וקולאז', אוסף האמן מילים ומשפטים כאשר את אותם חלקים חסרים בקומפוזיציה, משלים באמצעות הערבסקה בפעולת עבודה בעץ.
מוחמד סעיד קאלאש, בן 71, אמן וחוקר ערבסקה וקליגרפיה ערבית, הפועל שנים רבות מתוך תפיסה שפעולת האמנות מאפשרת תקשורת ומפגש בין אנשים. נולד בכפר קרע שבוואדי ערה, בגיל 18 עבר לת"א. "אני גרוש, אב לחמישה ילדים, כולם בעלי תואר אקדמי. הבכור בעל תואר ד"ר במוזיקה וחי בהולנד, השני בוגר הטכניון ובצלאל חי בגרמניה, הבת השלישית בוגרת בצלאל ובעלת תואר שני באמנות העיצוב, הבת הרביעית בוגרת בית ברל ועושה תואר שני בחינוך בלתי פורמלי והבן הקטן למד כלכלה ברופין ועוסק בקונדיטוריה".
הערבסקה באה לידי ביטוי במודלים צמחיים, גאומטריים והקליגרפיה בדגמים קווים החוזרים על עצמם ומתפשטים בצורה חוזרת ללא סוף
קרדיט: אביטל בר-שי
קאלאש יוצר על מצעי עץ אותם משאיר חשופים, תוך שימוש בפורניר מסוגי עץ שונים. העבודה על מצע עץ, שיש לו טקסטורה וצבעוניות משלו, מאפשרת לו לחפש את הדימוי בתוך החומר עצמו. תהליך החיפוש והיצירה מתאפשר הודות להיצמדות למונוכרמטיות של העץ ולבחירה להגביל את פלטת הצבעים למנעד שנע ברובו בין גווני החום. את העץ המונוכרומטי מאכלס קאלאש בדגמי הערבסקה. למרות המינימליזם הצורני ופלטת הצבעים המצומצמת נידמה כי עולם הדימויים אותו יוצר הוא דחוס ואינטנסיבי.
"דרכי האמנותית לא היתה קלה", אומר בכנות קאלאש, כשאני מבקשת ממנו לספר על חייו, "אני בוגר המכון הממשלתי להכשרה טכנית בת"א, עוסק בייבוא זכוכית ושיבוץ פורנירים ממצרים. מדובר בטכניקה מערבית אירופאית עם אלמנטים מזרחיים אסלאמיים. אני היחיד בארץ שעוסק בטכניקה עתיקת ימים זו, הנקראת באיטלקית INTARZIA, בה עובדים עם פורנירים שלקוחים משורש העץ ולא מהגזע. למדתי מ"יקים" כיצד לעבוד בטכניקה זו. בנוסף, אני בוגר אונ' ליץ באנגליה לאמנות האיסלאם ועסקתי גם בתיירות.
לאחר שלמדתי את הטכניקה, בניתי מאפס שולחן והרגשתי שהוא מייצג אותי כנגר, מעצב ואומן. השולחן, שנוצר בשנות ה-80, בטכניקה מערבית אירופאית, הוביל לעניין רב אצל אנשים. השמועה לגביו עברה מפה לאוזן ואנשים רבים הגיעו לביתי לראותו. בזמנו חשבתי להקים עסק תיירותי כדי לארח קבוצות וארגונים. לכן, בניתי קומת גג, גרנו בקומה השנייה ובקומה הראשונה התפנה מקום ליצירה, אמנות ואירוח. הייתי בין מקימי עמותת "מרבד ירוק ואדי ערה", החברים בה יהודים וערבים והם חלק מבית הספר הדו לשוני בכפר קרע. יחד התחלנו לארח קבוצות ובודדים להכרת האומנות והתרבות שכל אחד מאיתנו יצר. בנוסף, בכפר קרע יש את הגלריה לאומנות ערבית מוסלמית. אני עובד כיום על עבודה שתוצג בה המשלבת ארבעה אלמנטים: מן החי, הצומח, קליגרפיה וגיאומטריה. פיתחתי טכניקה ייחודית לצבוע על זכוכית. את ההשראה קיבלתי לאחר שראיתי את החלונות של שאגאל בהדסה עין כרם. אך בניגוד לעבודת ויטראז' מדובר בצבע סינתטי שנקנה במצרים ומיוצר בארה"ב. אני רואה תערוכות רבות, לומד, מתנסה ומיישם".
"בניתי מאפס שולחן והרגשתי שהוא מייצג אותי כנגר, מעצב ואומן"
קרדיט: אביטל בר-שי
הקליגרפיה והערבסקה הופיעו באמנות האסלאם כבר במאה ה-10 לספירה והפכו לעיטור מרכזי בארכיטקטורה, בטקסטיל ובספרי קודש. דחיית הצלם באסלם הובילה למשיכה למוטיבים דקורטיביים. הערבסקה באה לידי ביטוי במודלים צמחיים, גאומטריים ובקליגרפיה בדגמים קווים החוזרים על עצמם ומתפשטים בצורה חוזרת ללא סוף. אמנות הקליגרפיה והעיטור המוסלמי, הערבסקה, נחשבים לבעלי תפקיד רוחני מרכזי בתרבות האסלאם שנועדה לשרת את הפולחן הדתי ולבטא את המבנה המופלא והמורכב של העולם ואת שלמותו ההרמונית.
מוחמד סעיד קאלאש בתערוכה "מרקמים של זהות" בוחר את המקורות לעבודת הקליגרפיה בעיקר מהקוראן כמקור עשיר בחוכמה ובתובנות לחיים נכונים וטובים יותר. דרך פעולת העיצוב הוא מעניק למשמעות הטקסטואלית ערכים אסתטיים חדשים, המדגישים את האיזון, השלמות והיופי שבתוך הטקסט וברעיון שהוא מייצג. עבור קאלאש הקליגרפיה הינה ביטוי האמנות הגבוה ביותר, המחברת בין שפה, דת, סמלים וערכים צורניים, ודרכם מבטאת רוחניות וחוויה אסתטית. בתערוכה הוא משלב קטעים מתוך הביוגרפיה הפרטית שלו המחברים בין המקום, לצד הרוחני ביצירת הקליגרפיה והערבסקה הצורנית, עולם שהסימבוליקה מבטאת יחסי גומלין בין האדם לעולם ולאל ולבית בו גדל.
מה משך אותך בקליגרפיה? ובעבודה עם עץ?
"באתי מתחום הנגרות, זה תחום שהיה תמיד קרוב לליבי. לגבי קליגרפיה, זה אחד האלמנטים של האמנות בהם אני עוסק. לימודיי באונ' ליץ באנגליה כללו למידה דידקטית ומעשית, כשהובילה אותי ליצור. גיליתי שהתחילו להתעניין בקליגרפיה במאה ה-6, למרות שהיא היתה קיימת עוד קודם לכן. הכתב הערבי התחיל בשישה סגנונות בסיס והגיע ליותר מ-100 סגנונות.
אני בוחר את המקורות לעבודת הקליגרפיה בעיקר מהקוראן כמקור עשיר בחוכמה ובתובנות לחיים נכונים וטובים יותר. דרך פעולת העיצוב אני מעניק למשמעות הטקסטואלית ערכים אסתטיים חדשים, המדגישים את האיזון, השלמות והיופי שבתוך הטקסט וברעיון שהוא מייצג. עבורי, הקליגרפיה הינה ביטוי האמנות הגבוה ביותר, המחברת בין שפה, דת, סמלים וערכים צורניים, ודרכם מבטאת רוחניות וחוויה אסתטית".
"עשה מעשה טוב", "ללא כעס תגיע לגן עדן", "נהל ויכוח רק מתוך חוסן" הם חלק מהפסוקים שבחרת לשלב בעבודותייך. איך אתה בוחר את הפסוקים מהקוראן שיופיעו בעבודותיך?
"הקליגרף בוחר את הפונט וגם את הסגנון, מתוך מגוון רחב מאוד. אני קודם כל בוחר את הסגנון לפי מה שאני רואה באותו רגע. אני קורא בקוראן כל יום, לפחות שעה ביום. כשאני מתרשם ממה שאני קורא אני מתחיל לחשוב איך אני מוציא מפסוק זה יצירת אמנות".
איך חווית את אירועי שומר החומות בחיפה שנה שעברה? האם הרגשת שפגעו במרקם הרב תרבותי בעיר?
"אני משתדל בכל כוחי להתרחק מפוליטיקה ולכן אשיב בקצרה ואולי בעדינות. בכלל אני לא מאמין במושג "דו קיום", אלא רק בקיום. אני חושב שחיפה היא עיר מיוחדת בה יהודים, נוצרים, מוסלמים, אחמדים, בהאים ועוד חיים ביחד ולכן אירועי "שומר חומות" בשנה שעברה ממש כאבו לי באופן אישי. אירועים אלו גרמו אצלי, ואני חושב שגם אצל רבים אחרים, לטלטלה משמעותית. הם הבהירו לי עד כמה המציאות מכתיבה לנו שלא נותרה שום ברירה, ואנחנו חייבים כדי להמשיך ולהתקיים למצוא דרכים מגוונות לחיות ולהסתדר ביחד. אני מאמין באמונה שלמה שאפשר לחיות ביחד ולחנך את בני כל הדתות לקיום משותף. בעברי לימדתי בבתי ספר רבים, בין התלמידים שלי היו מכל העמים והדתות - יהודים, נוצרים ומוסלמים. מקצועות המלאכה והנגרות מאפשרים לנו להביע את היצירתיות שבנו תוך שמירה על הנבדלות והכרה של השורשים מהם צמחנו, שמשפיעים על הביטוי האמנותי של כל אחד ואחת מאיתנו. לדעתי דרך החינוך ניתן ללמד על זכות הקיום של כולם.
חלק מאירועי "שומר חומות" היו מלווים בהתנגשויות אלימות, והתחוללו, בין היתר, במושבה הגרמנית שבחיפה, סמוך מאוד למיקומו של המרכז האקדמי ויצו. לכן, גם למיקום הפיזי של התערוכה יש משמעות בעיניי. אני חושב שדווקא במקום הזה חשוב להראות שיש מקום לחיים משותפים ואני שמח על כך שהאוצרים בלו-סימיון פיינרו ואביטל בר-שי בחרו בי, להציג את עבודותיי ואת האמרה שלי דרכן".
איך אתה מציג בעבודותיך את השאיפה לרב תרבותיות זו? "אני מאמין שלאמנות יש כוח לגשר בין תרבויות ובין עמים. בעבודותיי אני לוקח פסוקים מהקוראן המתייחסים לאנושות באשר היא ומשלב אותם באמצעות קליגרפיה בעבודות השונות".
בתערוכה "מרקמים של זהות" מוצגות עבודות שחלקן תלויות על הקיר וחלקן ריהוט המושפע ממסורת הדיוואן המזרחית
קרדיט: אביטל בר-שי
גם בחייך ניתן לראות את רצונך להעשרה רב תרבות. איך הגעת ללמוד אצל הרב עובדיה יוסף?
"כחלק מדרישות התואר במכון הממשלתי להכשרה טכנית, הייתי חייב ללמוד לימודי יהדות וכך הגעתי ללימודים אצל הרב עובדיה יוסף, זה היה לפני יותר מ-50 שנה, עוד הרבה לפני שמפלגת ש"ס קמה ונכנסה לתודעה הציבורית. למרות זאת התעניינתי בהם מאוד, אני מאמין שלימודי דת הם חשובים וזה לא חייב להיות רק הדת שלי, שבה אני מאמין ולפיה אני חי, אלא חשוב להכיר ולדעת את בסיס האמונה גם בדתות אחרות ושל עמים אחרים, אמונות שקרובות אליי ורחוקות ממני, זה מאוד חשוב. בסופו של התהליך אתה מבין שגם אם הדתות שונות זו מזו, לכולנו יש אל אחד, ובסיס האמונה של כל הדתות הוא היחס לבני אדם, גם לאחר וגם לשונה. הציונים שלי היו טובים ואני חושב שהלימודים הראו לי עד כמה הדת היא עניין אישי ולבסוף הכי חשוב שאנו, בני האדם, נלמד לחיות ביחד".
מה יש לך לספר על התערוכה הנוכחית?
"אני מציג בתערוכות בארץ ובחו"ל, בין היתר ברשות הפלסטינית, בירדן ובמרוקו. התערוכה "מרקמים של זהות" היא תערוכת היחיד המקיפה ביותר של עבודותיי. רציתי לחשוף את יצירתי ששואבת את מקורותיה מהכתובים בקוראן ומהערבסקה המוסלמית.
בתערוכה "מרקמים של זהות" מוצגות עבודות שחלקן תלויות על הקיר וחלקן ריהוט המושפע ממסורת הדיוואן המזרחית. אני עובד במגוון רחב של טכניקות, ביניהן עבודה בעץ ובזכוכית. כאמור, התערוכה מוצגת בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה, ומשולבים בה קטעים מתוך הביוגרפיה הפרטית שלי המחברים בין המקום, לצד הרוחני ביצירת הקליגרפיה והערבסקה הצורנית, עולם שהסימבוליקה מבטאת יחסי גומלין בין האדם לעולם ולאל ולבית בו גדלתי".
איזו עבודה אהובה עליך או מרגשת אותך במיוחד?
"בשבילי כל עבודה שלי מבטאת אותי בצורה מובהקת. כל עבודה משקפת אותי במאה אחוז. קשה לבחור עבודה אחת שאהובה עליי, כי "כולם היו בניי". אני מתרשם ממה שאני כותב ולכל עבודה יש יחס מיוחד.
יחד עם זאת, יש עבודה שמאוד קרובה אליי שמדברת על החיים באיסלאם בעקבות רצח רבין. כשרבין נרצח היו לי מחשבות אם הרוצח היה מוסלמי איך זה היה משפיע על הציבור האיסלמי?כשרבין נרצח אני בכיתי ומה שהביא אותי ליצור הוא שהתחילו להביע רגשות על הרצח. הרצח כאב לי, האמנו באיש ובדרך שלו. העבודה, שנקראת "היום והלילה" עשויה מזכוכית ומספרת את הסיפור הזה. היא תלויה בחדר המורים של המרכז האקדמי ויצו חיפה, כחלק מהתערוכה.
עצם העובדה שניתן לשבת על חלק מהיצירות שלי ולהיפגש סביב השולחן נועדו כדי לתת מקום לדו שיח בין אנשים, ליצור קרבה והרבה פעמים ליישב מחלוקות. דבר זה חשוב לי מאוד, גם בחיי וגם ביצירתי האמנותית. למעשה, זה המסר שאני רוצה שיעבור באמצעות היצירות בתערוכה – שאפשר וחשוב לדבר, באמצעות הדיבור אפשר גם להגיע להישגים חברתיים".
אוצרי התערוכה בלו-סימיון פיינרו ואביטל בר-שי אומרים, "אנו מבקשים להציע חלל למפגשי תרבות יצירת מרחב משותף, מקום לדו-שיח, ודיון באמצעות האמנות והחוויה האמנותית. מהות התערוכה היא לתת ביטוי לחזון של פעילות משותפת ושוויונית עם יצירת מרחב קיומי למען חיים ערכיים, אנושיים וסביבה טובה יותר באמונה שחברה צריכה להיות קשובה לצרכי הקהילות שחיות בתוכה במטרה לעורר דיאלוג רחב ומעצים, ליצירת תשתית לחברה סובלנית ודמוקרטית".
התערוכה מוצגת מתאריך ה-7.3.22 בגלריה של המרכז האקדמי ויצו חיפה, רח' הגנים 21, בין השעות 20:00-10:00