הקורונה הרסה כל כך הרבה בשנת 2020 עד שביטולן של רוב התערוכות לציון 500 שנה למותו של רפאל עברו כמעט בלי לשים לב. בעוד שהגלריה הלאומית דחתה את חגיגות הצייר עד עכשיו, התערוכה Raphael 1520-1483 ב- Scuderie del Quirinale ברומא התמודדה עם המגיפה בשנת 2020. כפי שהכותרת מרמזת, התערוכה הפכה את הקריירה של רפאל על פיה החל בקבורתו ברומא ולאחר מכן עוברים אחורה לתקופת נערותו וילדותו כבנו של צייר חצר באורבינו.
בעוד שההיפוך הזה הציע נקודת מבט חדשה למי שמכיר את עבודתו של רפאל, אוצרי התצוגה של הגלריה הלאומית, דיוויד אקסרג'יאן וטום הנרי, לא יכלו לערוך בצורה כזו והיא תעקוב אחר נרטיב ליניארי מסורתי. למעשה, הפשטות של תפיסת התערוכה היא להתמקד בחייו ובקריירה של רפאל עם-89 יצירות שלו או שעוצבו על ידו מסוף שנות ה-1490 ועד מותו, בגיל "מבוגר", רק בן 37, באפריל 1520.
עבור מופע מונוגרפי על רפאל, ההדרה של יצירות של פרוג'ינו, ליאונרדו ואחרים שעיצבו את סגנונו, או כל דבר שעוצב ובוצע כולו על ידי רשימת התלמידים המוכשרים שלו, היא יוצאת דופן. אבל זרקור זה מתאים לחלוטין לאדם שכשרונו הקדום נרתם לשאיפה עזה שהניעה אותו לחפש קידום באומבריה, פירנצה ובסופו של דבר ברומא, שם תוך פחות מחמש שנים הוא ביסס את עצמו (למרבה זעמו של מיכלאנג'לו) כאמן הבכיר בעיר.
המופע כולל רישומים לפיסול, אמנות דקורטיבית, שטיחי קיר, הדפסים ואדריכלות המדגישים את הרבגוניות של רפאל, אך זה לא היה נדיר בקרב בני דורו. מה שמייחד את רפאל היה העין הבלתי פוסקת שלו לזהות את האמנים והיוצרים המוכשרים ביותר, לשתף איתם פעולה ולאחר מכן לדחוף את היצירתיות שלהם לגבהים חדשים באמצעות כוח ההבעה והאינטליגנציה של העיצובים שלו.
אחת הדוגמאות לגאונות השיתופית שלו המודגשת בתערוכה היא סדרה של ארבעה תחריטים שנעשו על ידי יוצר התחריטים מבולוניה, מרקנטוניו ריימונדי שיצר רישומי רפאל. אחד מהם, Massacre of the Innocents, הושאל מהאלברטינה בווינה. האוצרים מדגימים בחוכמה את גישתו המעשית של רפאל לעיצוב שעמדה בבסיס הפרודוקטיביות שלו (נכס מרכזי בעלייתו) על ידי כך שהם מראים כיצד התפתחה דמותו של החייל המתהווה בתחריט מתוך רישום מעט מוקדם יותר שנעשה עבור the Judgement of Solomon בציור שנמצא על הכספת של ה-Stanza della Segnatura בוותיקן.
רפאל - ציור עט ודיו של מלאך
© מוזיאון אשמולאן, אוניברסיטת אוקספורד
בתערוכה יהיו הרבה רגעים כאלה שיספקו תובנה מרגשת לגבי האופן שבו כושר ההמצאה התוסס של רפאל תמיד נותב בקפדנות לשכלל את ההזמנות המגוונות שהוא ג'נגל באמצעות רתימת כישרונות המומחים של הסטודיו המאורגן היטב שלו. משמעת זו ובהירות מחשבה, כמו גם יכולת ההגשה והארגון, היא שאפשרה לרפאל לשמור על האיכות הגבוהה של תפוקתו המגוונת, בין אם בצבע, צמר או ברונזה. באופן בלתי נמנע, התערוכה תסתמך במידה רבה על מחקריו של רפאל כדי לעמוד על עבודותיו הבלתי ניתנות לתנועה, כמו יצירות מזבח שעדיין נמצאות באתר ומחזוריות פרסקו, אבל עבור כל מי שמתאמץ לראות את הפיתוי שלו, הגאונות היצירתית שלו היא ללא ספק מוחשית וחיה על הנייר.
הטעם של רפאל בקרב אספנים בריטיים במאות ה-18 וה-19 פירושו שלאוצרי הגלריה הלאומית היה גרעין של יצירות סופרלטיב בהישג יד כבסיס לתערוכה, לא מעט מאוסף המוזיאון עצמו. אבל הם גם הצליחו להפתיע בהוצאת יצירות באיכות שווה מחו"ל: ציורים כמו La Madonna del Granduca (בסביבות 1506-07) ו-La Donna Velata (בסביבות 1512-15) מהגלריה degli c, ה- Alba Madonna (בסביבות 1510) ו- Bindo Altoviti (בסביבות 1515) מהגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה; מזבח Santa Cecilia (1518) מה-Pinacoteca Nazionale, בולוניה; La Fornarina (1518-19) מפאלאצו ברבריני, רומא; וממוזיאון הלובר, שניים מהפורטרטים הגדולים שלו Baldassare Castiglione (בסביבות 1514-15) ומה שנקרא Raphael and his Fencing Master (1518-20).
The Virgin and Child with the Infant Saint John the Baptist של רפאל, הידוע גם בשם Alba Madonna (בסביבות 1509-11)
באדיבות הגלריה הלאומית לאמנות, וושינגטון הבירה
ההתכנסות של כל כך הרבה יצירות מופת היא סיבה מספקת לקרוא להמונים, אבל התערוכה מציגה גם יצירות יוצאות דופן הרבה פחות מוכרות, כמו המחקר של האפיפיור ליאו העשירי בגירים צבעוניים ממוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון, או שני כדורי ברונזה, אולי מעשה ידי סזרינו רוסטי. התערוכה תכלול גם יצירות שרק מבקרים בחדרי המכירה היו רואים לאחרונה: דיוקן השמן של Lorenzo de’Medici שנמכר על ידי כריסטי'ס ב-2007; הדיוקן המיניאטורי העגול של מדליסט וחורט אבני החן ולריו בלי שנמכר במכירה פומבית בסותבי'ס ב-2016; והמחקר המשפר את נקודת המבט והלבן של Holy Family with the Infant Baptist שנמכר במכירה פומבית בפריז ב-2019 כ"מיוחס לג'ובאני פרנצ'סקו פני".
באמצעות התמקדות בלעדית בקריירה בת 20 השנים של רפאל, התערוכה הלאומית של הגלריה מעלה את הטענה החזקה ביותר לראייתו בעיניים רעננות כאמן רדיקלי ובעל כושר המצאה חסר רחמים. על ידי כך, זה מזכיר לנו שרפאל היה חף מפשע בהעלאת יצירותיו למעמד קנוני שהוביל לכל כך הרבה סטריליות וקהות במסורת האקדמית של האמנות האירופית. וכאשר הם נראים ללא המטען הזה, יצירותיו פועמות באנרגיה, בהתבוננות חריפה, בהברקה טכנית על נייר ובצבע, ונוצרות באנושיות המחיה את צופיו, בין אם ברוך של המדונה כלפי בנה, או באינטימיות החמה של ידידות שמתפשטת בדיוקנו של Baldassare Castiglione.
גם אחרי 502 שנים, הכישרון של רפאל נשאר רענן להפליא ועדיין שווה מאוד להעלות על נס.
• Raphael- רפאל, הגלריה הלאומית, לונדון, 9 באפריל-31 ביולי