ההתמודדות של עמנואל מקרון ומארי לה פן בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות ב-24 באפריל, מעמידה את צרפת בפני אתגר היסטורי שישפיע עמוקות על אירופה והעולם.
כל כותבי הטורים מסכימים: התרבות והאמנות נעדרו כמעט לחלוטין ממסע הבחירות, שנשלט בעיקרו על ידי המלחמה באוקראינה, משבר הקורונה ואחרון חביב, עליית יוקר המחיה.
זה לא אומר שהמגזר לא יהפוך למטרה אם ייבחר מועמד הימין הקיצוני. לה פן אולי נהנתה מהקמפיין המרושע של המועמד הקיצוני יותר נגד ההגירה, אריק זמור, מה ש"ריכך" את הטון שלה וטיפח תדמית מכובדת יותר, אבל התוכנית שלה נשארה ללא שינוי, ומעוררת פחדים מחידוש מלחמות תרבות וחוסר אמון בעיתונאים, אמנים , מרכזי אמנות עכשווית ומוזיאונים, כמו גם שוק האמנות.
בשנת 2017, במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות, 500 אמנים וחוקרים מהעיר Fréjus שבדרום צרפת חתמו על "מניפסט" המזהיר מפני "מדיניות ההפחדה מעוררת האימה" שיישמה ראש העירייה חברת החזית הלאומית, שנבחרה לאחרונה, ותיארו את העיר כ"מעבדה למדיניות תרבות לאומית".
כמו בארה"ב, ערים צרפתיות בראשות הימין הקיצוני טיהרו ספריות ציבוריות ובתי ספר מספרים "בלתי הולמים". במהלך הקמפיין שלה, לה פן שתקה לגבי הצעותיה לאסור מכירת "אוצרות אמנותיים לגורמים זרים" או להוריד את רוב הסובסידיות לתיאטראות ולמוסדות תרבות אחרים. במקום זאת, היא בחרה להדגיש את "המורשת הלאומית", תוך הבטחה להכפיל יותר מהתקציב לשיקום המונומנטים ההיסטוריים עד למיליארד אירו. אבל הרעיון המרכזי שמבדיל אותה ממקרון הוא הצעתה להפריט את השידור הציבורי הצרפתי, ובכך לפגוע באגרת הטלוויזיה.
עבור עולם האמנות, מקרון, שבחר להגביל את התקשרותו עם יריביו הפוליטיים, בהסתמך במקום זאת על הרקורד שלו בחמש השנים האחרונות ותפקידו כמנהיג לאומי בעת משבר, הציע רק לפתח “a European metaverse” – מטוורס אירופי - כדי לתמוך ביצירתיות ובבעלות של האמנים.
הוא גם התחייב להאריך את יוזמת "כרטיס התרבות" שלו, המספק לכל ילד בן 15 עד 18 300 אירו. התוכנית הזו כבר תחת אש. רק השנה היא עלתה כ-200 מיליון אירו, יותר מהתקציב של הלובר או האופרה הלאומית. מחקרים גם הראו שהכסף משמש בעיקר לרכישת חוברות מנגה במיליונים (מה שהופך את צרפת לשוק המוביל בעולם לחוברות האלה אחרי יפן). אז נותר לראות כמה זמן הוצאה כזו תוכל לשרוד את המשבר הפיננסי הנוכחי, שפגע קשות במוזיאונים ובמקומות תרבות אחרים. עתידו המיידי של המגזר ייקבע גם על ידי שר התרבות הבא, שזהותו עדיין לא ידועה.
מקומה של התרבות בדיונים בקמפיין בא לידי ביטוי בבירור בהצעות המבולבלות בתוכניות הבחירות השונות של המועמדים. זמור רוצה "להעלות" את תקציב המונומנטים ההיסטוריים ל-400 מיליון אירו, שזה פחות או יותר רמתו הנוכחית. בדומה, יאניק ג'אדות (מפלגה הירוקה) וניקולס דופונט איניאן (מועמד לאומני נוסף) הציעו להעלות את תקציב התרבות ל-1% מתקציב המדינה, רמה שהושגה לפני שנים. מועמדי השמאל ז'אן-לוק מלנשון ופביאן רוסל פשוט בלבלו את תקציב המדינה עם התוצר המקומי הגולמי, והציעו 1% מהתמ"ג, ללא כל הסבר.
בדרך כלל, לכל אחד מהמועמדים הראשיים יש קבוצת אמנים שתומכת בהם, אבל, בפעם הראשונה, זה לא היה המקרה. אף אחד מהמתמודדים לא הופיע במפגש הארצי של אנשי מקצועות התיאטרון לפני ההצבעה. היו התייחסויות חולפות לתרבות בסרטוני הווידאו השונים שלהם, אבל גם אז היו בעיות. הסרטון של לה פן, שנעשה מול הלובר, נאלץ להתבטל מכיוון שהיא לא כיבדה את זכויות היוצרים המכסות את המוזיאון ואת אדריכל הפירמידה, I.M Pei. אותו דבר קרה לסרטון של זמור, שעשה שימוש בתמצית מסרטים ושירים ללא הסכמת המחברים.
מלנשון נשא את נאומו מול מדפי הספרים שלו. "התרבות מסתכמת כעת כרקע דקורטיבי", סיכם בעל הטור של עיתון לה מונד, מישל גרין.