אנטוני גאודי היה בן 31 כשהחל לעבוד על סגרדה פמיליה בברצלונה. הוא עדיין עסק בזה בגיל 73, כשנפגע מחשמלית ונהרג. השנה הייתה 1926 והבזיליקה הפנטסטית, עם המגדלים המחודדים והפנים שמזכיר מערה, כבר הייתה ניצחון.
היום, עדיין בבנייה, היא ממשיכה למשוך קהל עצום. אבל כפי שאומרת אליז דוברויל, אוצרת משותפת של תערוכה חדשה המוקדשת לאדריכל הקטלוני במוזיאון ד'אורסיי: "יש עולם שלם לגלות מעבר לעבודתו הידועה ביותר".
יחד עם האוצרים האחרים חואן ז'וזה להוארטה ואיזבל מורין לוטרל, דוברויל החלה לעבוד על רטרוספקטיבה סוחפת זו בשנת 2017. התערוכה תמקם את יצירותיו הייחודיות של המאסטר הגדול של המודרניזם הקטלוני בתוך ההקשר האמנותי, החברתי והפוליטי של סוף המאה בברצלונה, שהתעשייה הפורחת שלה סיפקה במה (ושפע של פטרונים עשירים) לאמנים ואדריכלים שאפתניים. התערוכה מעבירה את הצופים משנות הפעילות המעצבות שלו דרך בתי הארחה האקסצנטריים שבנה בשכונת אישמפלה ועד לפרויקט הגדול ובעל החזון שלו, הקתדרלה החדשה של העיר, שאותה כינה "המקדש".
"השם מפורסם ברחבי העולם, אבל אנחנו רוצים שאנשים יכירו את גאודי ואת עבודתו על כל המורכבות שלה", אומרת דוברויל. "אנחנו רוצים שהם יבינו את המניעים שלו ואת המורשת שלו ומדוע האדריכלות הייתה כל כך חשובה לו". חיוניים להבנה זו הם השרטוטים והדגמים האדריכליים שנעשו על ידי גאודי וצוותו, המספקים תובנה לגבי תהליך היצירה שלו והקסם שלו מצבעים נועזים וצורות מעוקלות. ביניהם שני רישומים מקוריים של כנסיית Colònia Güell, התוכניות היחידות ששרדו את הרס בית המלאכה שלו במהלך מלחמת האזרחים בספרד. "הם העדות הישירה היחידה שיש לנו מידיו, אז הם יקרים מאוד", אומרת דוברויל.
מוצגים לראשונה לוחות עץ שעיטרו חדר בתוך קאסה מילה, הידועה גם בשם La Pedrera (מחצבת האבן). "הצלחנו למצוא אותם ואנחנו הולכים לשחזר את פנים החדר, בתוך התערוכה", אומרת דוברויל. "הרעיון הוא שאנשים יכולים לעבור בחדר ולהיכנס לעולמו של גאודי." לאורך התערוכה, העולם הזה יתבטא ביציקות גבס, רהיטים, צילום ואפילו סרט קצר שמציג את סלבדור דאלי מול הסגרדה פמיליה.
המופע הגדול הראשון הזה של יצירתו של גאודי בצרפת מזה חצי מאה יזמין את הצופים להסתכל מעבר לנקודת הציון האגדית המתנשאת ולהכיר את האמן הייחודי אשר, כהומאז' להיסטוריה הקטלונית, קיבל השראה מסגנונות גותיים ומוריים ושילב אותם עם מוטיבים של ארט נובו כדי לעצב את הזהות החזותית של ברצלונה. למעשה, מעט מאוד ידוע על חייו האישיים, מעבר לעובדה שהוא מיעט לטייל והיה מסור מאוד לתרגול שלו ולאמונתו. כפי שדובריל מציינת ביושר, "חייו היו העבודה שלו".
• Gaudí, מוזיאון ד'אורסיי, פריז, 12 באפריל-17 ביולי