לשמוע את הצבעים של יעקב אגם

גם אנחנו לקחנו חלק, בהתרגשות רבה, באירוע הפתיחה אליו הגיע גם אגם בכבודו ובעצמו, נשא ברכה, ניגן בספונטניות בחליל וגם התהלך בין המיצגים בתערוכה והדגים לנוכחים איך צריך לחוות את האומנות שלו. בעוד שבביקור רגיל במוזיאון הצופה מתבונן מהצד ומחכה למדריכה שתגיע עם כפפות לבנות על מנת להזיז בעדינות את המייצגים שדורשים תזוזה, הביקור במוזיאון יחד עם אגם הוא חוויה אחרת לחלוטין.

יעקב אגם בן ה-94 מהאמנים הישראלים הידועים ביותר בעולם, ניגש ללא יומרה ליצירותיו שמוצגות על הקיר ומשחק בהן, מזיז אותן ואף קורא לילדה מהקהל להזיז את הרכיבים בעצמה וליצור את הפרשנות שלה. כולם משתהים מולו ומנסים להתחקות אחר הלך מחשבתו. מהקהל נשמעים לחשושים "הוא גאון... אי אפשר אפילו להתחיל להבין איך הוא חושב".

אבל אפשר לנסות, כי מנהלת ואוצרת המוזיאון, רות מקבי, מגישה לו את המיקרופון והוא נעמד ומסביר על תהליך היצירה של המייצגים בתערוכה החדשה. כל יצירה זוכה לשינוי תחת ידיו, האוצרות כמעט ולא נושמות כשהוא מרים חלק מהתצוגה ופשוט לוקח אותה בידיו, ואז מחזיר אותה בזווית קצת שונה. לידי אני קולטת את הילדה שהזיזה חלקים ביצירתו חוזרת ומנסה שילוב חדש.

מעניין לראות איך בעיניו של אגם, בגימטריה - 'ילד', הוא מגלה, הכל בעצם משחק, מקום להתבוננות מחודשת. הוא מעיד על עצמו שיש בו סקרנות, רצון לחקור, לנסות, לחוות, האומנות בעיניו היא יצירה מתמשכת. לכן, בפתיחת התערוכה הוא מרשה לעצמו לגעת, לשנות ולהזיז את היצירות בנות עשרות השנים למרות עיניהן הפעורות של האוצרות שמתייחסות לכל יצירה ביראת כבוד.

יצירתו נחשבת פורצת דרך. הוא ממייסדי זרם האמנות הקינטית המבוססת על תנועה של צורות בחלל. יצירותיו דורשות מהצופה לנוע סביבן, איתן ובתוכן. הן משתנות בהתאם למיקום ולמבט של הצופה בהן ומשקפות את ההתהוות המתמדת של המציאות.

אגם נולד בראשון לציון ב 11 במאי, 1928 שם גדל והתחנך. כבן לרב, בילדותו למד ב"חדר" והוא הושפע עמוקות ביצירתו מזרמים מיסטיים ביהדות, מאוחר יותר למד אמנות באקדמיה בצלאל בירושלים ובאירופה. אגם יוצר בפיסול, ציור, תבליט, יצירות דיגיטליות אינטראקטיביות, חפצים ומייצבים. בהרבה מיצירותיו שילב אגם אור וקול וגם מים, אש וצלילים. עבודותיו מוצגות בתערוכות ובאוספים של המוזיאונים החשובים בעולם, בין השאר במוזיאון לאמנות מודרנית MOMA וגוגנהיים בניו יורק, מרכז פומפידו בפריז ועוד. עבודותיו מוצבות באתרים מפורסמים כגון ארמון האליזה בפריז והבית הלבן בוושינגטון. בין יצירותיו המפורסמות בישראל: מזרקת "מים ואש" בכיכר דיזנגוף , חזית מלון דן בתל-אביב, "ח"י מעלות" - פסל קינטי בגן הפסלים במוזיאון ישראל ועוד.

התערוכה "שומעים את הצבעים" במוזיאון אגם, מזמנת לקהל המבקרים חוויה ייחודית, מפתיעה ומרתקת הממזגת בין החושים השונים. צלילים של ממש משתלבים בין יצירות האמנות בעבודת הסאונד לחלל המוזיאון שיצר האמן אביעד סינמנס. לדברי האוצרות, רותי מקבי וטל בכלר, הצופים מוזמנים לגלות את המוזיקה באמנות, להתבונן בקולות ולהאזין לצבעים.

המוזיקה שמלווה את התערוכה "שומעים את הצבעים״, מלווה את המבקר כבר מהכניסה למוזיאון, דרך העלייה לקומת התערוכה ובמהלך הביקור בתערוכה.

אגם, אפשר לשמוע צבעים?

"החוויה היא לא פיזית היא יותר רוחנית, העיניים מובילות ללב, את רואה דבר שעליו את מרחמת, שמחה, הקשר שלנו עם העולם החיצוני מתוך העולם הפנימי, הרגשות. פה העין מובילה ללב. אם הצלחתי לעורר משהו בלב האנשים אז הצלחתי. האוזן לא קולטת בפני עצמה, היא לא מנתחת, היא מעבירה לתודעה הפנימית של הראש. זה העיניים, החוויות, המגע, זה הכל עניינים של תקשורת. כדי להגיע לתקשורת רוחנית מעל המציאות הגשמית של מילים ומושגים מילוליים אני צריך לעבור הרבה גדרות. אני יכול להגיע לרגש, אפילו מעל לרגש הלב, זו הרגשה קיומית".

ככל שיש יותר חושים שמופעלים ביצירה,האם זה מקצר את הדרך לתודעה של הצופה?

"אני רוצה להשתמש בחושים הרוחניים, עיניים, תודעה חוויה – לא גשמי. הדבר היחידי הגשמי זה הצבעים והצורות".

מעניין שבחרת במדיום גשמי כדי להעביר רעיונות רוחניים.

"היצירה היא לא גשמית, זה לא אוכל או בירה או יין, היצירה היא לא לגוף היא לנשמה. בכניסה למוזיאון, ישנם 'עמודי קלילה', על שם רעייתי שנפטרה, זה עמודים שעומדים ובכל זווית נראים אחרת, את נשטפת שם כמו במקלחת של צבעים וצורות מכל הזוויות, זה מלווה אותך מהכניסה ועוזר להראות את התמונות והיסודות של העמודים. כי כל תמונה מורכבת מצבעים. יש יצירה מצד ימין לאורך הקיר שבה אני מפרק תמונה אחת לכל הצבעים שלה".

איך הצופה שמגיע לתערוכה צריך להכין את עצמו?

"תהיו פתוחים לחוויות, כל עמוד צבוע בכל מני צבעים. אתם נכנסים לתוך יצירה. היא ממלאה אתכם. היא מספיק חזקה מכל הצדדים. רואים את הקולות והצבעים וזה חזק מאוד. אחר כך נכנסים למוזיאון ויש מושגים שמתפתחים ולכל מושג הרבה אפשרויות. כל יצירה ניתן לראות מכל זווית, וכל צעד מסמל את המהות שלה, וזה נותן מקום להתגלות חיצונית שמפנה מקום להתגלות פנימית".

לדברי אורית אגם, בתו, התערוכה מדברת לכולם משום שהיא לא כופה תוכן, לא כופה סיפור, מבט. "היא מכלילה את כולם. הצבעוניות היא חלק מהעניין. בטבע, באור, יש את כל הצבעים. החיבור עם האור חשוב בחלק מהיצירות. גם מים ואש הם חלק וזה לא עניין של פירוטכניקה, זה איך אתה משתמש בניגוד לחומרים הקבועים באלמנטים של הטבע שאין להם צורה והם תמיד משתנים. זה החיפוש. הוא חיפש להשתמש בחומר הזה שתמיד נמצא בתנועה".

התערוכה היא הזמנה לראות מעבר למילים, אגם בנה תכנית לחינוך חזותי, על פיה אנחנו אנאלפביתים ויזואליים. על כל דבר מלמדים אותנו, מגיל צעיר, לשים תגית מילולית שמצמצת את החוויה ומנוונת את היכולת לדמיון חזותי. אך למעשה זו יכולת שקיימת אצל כולם, לא רק אצל אומנים ויזואליים או מהנדסים שיכולים לזכור את המבנה החזותי של העולם. היכולת קיימת אצל כולם אבל לא באה לידי ביטוי בחינוך. "אם אנחנו רואים זה לא מספיק, זה כמו להגיד שלא צריך ללמד ילד לשון והבעה כי הוא יודע לדבר", אומרת אורית אגם.

"הרמה הוויזואלית בדרך כלל נשארת ברמה של ילד בן שמונה כי אתה לא מפתח אותה. חלק מהעניין זה להזמין את הצופה להסתכל אחרת בעולם חזותי, איך צורות מתפתחות לצורות דקדוק ומבנה מסוים. אתה לא יכול להשתמש בתווית מילולית אלא לחוות את זה בצורה יותר נקייה. בגלל זה גם ילדים מתחברים לזה".

באיזה יצירה אפשר להתרשם מהחינוך החזותי שאתה מנסה ללמד את המתבונן?

"כל יצירה היא חוויה של היסודות האלה. הצבעים הם דרך וכמו דרך יש שרוצים ללכת בשביל האיטי ויש בשביל המהיר כמו אוטובוס. מפה אפשר לבחור באחד מהשבילים, המהיר או האיטי, להסתובב ולגלות. מדובר על התהליך של הלב, על הביטוי, על החלק התקשורתי שאנחנו משתמשים בו והצורות – היות וזה לא מילים, זה לא פועל בחשיבה הזאת. אם כי כדי להגיע אליהם, נצטרך לעבור דרך הביטוי הפורמלי".

יצירתך מדברת לאוצרים הכי גדולים בעולם וגם לפעוטות – האם זה מכוון? איך יוצרים אומנות כזאת?

"ילדים יכולים להבין יותר טוב את העולם הזה? משום שאצלם הדימויים במציאות לא התקבעו?

ילדים יכולים לפתח דמיון, והדמיון זה מה שהם יודעים מהעולם שלהם. אני מבקש לפתוח את העולם הפנימי של האדם, להגיע לרגשות שלו ולחוויות שלו, לעורר אצל האדם גלים שפונים ללב, לתודעה ולרגש. כשאת מסתכלת בעיניים, כל עין רואה משהו אחר ואח"כ את גם שומעת. החוויה היא תמיד יותר מורכבת ומתפתחת בזמן, לא קבועה.

מאיפה אתה מקבל השראה?

"אנחנו בשר ודם, אוכלים ישנים ועושים צרכים. כדי לקבל משהו מעל זה כמו יצירתיות או התגלות זה עניין של נביעה, זה עניין שבא בעיקר מתוך תפילה לבורא עולם. אני רואה דברים אבל אני רוצה לראות מעבר, פתח את עיני ותן לי לראות מה שבדרך כלל אני לא רואה - משמעויות יותר ראשוניות יותר עמוקות יותר אמיתיות מאשר החיצוניות של הדברים. וזה תהליך, אחרת אין יצירה.

יצירה צריכה לבוא מהעולם הפנימי שלך שתגלה זווית מסוימת בעולם החיצוני וזה גורם להרבה השראה, זה לא דבר שנלמד. אחרת זה היה פשוט. זה דבר שאני חייב לחוות אותו מתוך הבלתי נודע ולגלות לך, לחוות תודעה אחרת מעל המודע. תגלית של נוף פנימי, יוצרת חוויה. זה לא עניין של צורך שאת קונה בסופר מרקט. זו חוויה אישית וביטוי אישי שאומן מצליח להעביר, גשר. במקום מוזיאון אגם הייתי אומר גשר לעולם של צבעים צורות, חוויות ומושגים".

העבודות שלך מאופייניות בצבעוניות? מה זה מבטא?

"צבעים הם השפה של הבורא. האור שבא מהשמיים ואם תשימי פריזמה אז תקבלי את כל הצבעים שאני משתמש בהם. אם אשתמש בכל הצבעים בהצלחה אקבל את האור הפנימי. כל אחד יכול לקחת את האור ולשבור את האור למבנה הפנימי שלו ולקבל את כל הצבעים. זה לא פונה רק לחשיבה זה פונה לחוויה. במוזיאון עוברים בין עמודים מלאי צבעים וצורות, את סופגת את האלמנטים שראית בכניסה".

אם כך למה לא צובעים מחדש את המזרקה בדיזינגוף?

"כנראה שאצטרך לחכות לראש עיר אחר שיש לו הבנה לחשיבות האומנות, מבחינתי אני מוכן אבל יש לי קשיים עם האדמיניסטרציה של העירייה. מקווה שנמצא דרך להבנה. עשיתי דבר שמשך קהל והיה יפה, יצר מרכז עולמי שלא היה בשום מקום. אני חושב שהם צריכים לתת אפשרות לעשות מרכז עולמי ליופי וחן ומציאות חדשה שלא הייתה קיימת. האש והמים היו אחת החוויות החזקות בעיר תל אביב".

במידה ואומרים לך מחר לחזור למזרקה. היית עושה אותו דבר? היית משנה משהו?

"אני אף פעם לא עושה אותו דבר. תלוי איפה מקימים. הייתי רוצה לתת ביטוי לעיר המתפתחת, התוססת. האש והמים יתנו את הביטוי הזה, האש והמים מסמלים שמיים. אז הרבה אנשים שראו את המזרקה הם ראו ממש נס שמרחש. הכנסתי חמצן והאש דלקה בתוך המים וזה היה פלא פלאים. הצלחתי לעשות אש בתוך מים ומים בתוך אש. אני מחכה להזדמנות של שת"פ אמיתי ויצירתי ולא סתם בערך".

זו אחת העבודות שאתה הכי גאה בהם?

"וודאי, זה שני הניגודים הגדולים ביותר? לשלב אותם. אם אני יכול לשלב אש ומים אז אפשר לעשות בישראל הרבה דברים שאין באף מקום בעולם. ניסים ונפלאות. אומנות יכולה לעשות את זה".

את המוזיקה בתערוכה, הלחין אביעד סימנס. היא מייצגת את האופי השונה של עבודות התערוכה אל מול העבודות המוצגות בתערוכת הקבע. במהלך הביקור בתערוכה המוזיקה המלווה את המבקר בזרימה מלודית, משתנה בהדרגה ונהיית יותר איטית ומינימליסטית. בחלל התערוכה המוזיקה מגיעה עד למצב מדיטטיבי תואם לאופי של העבודות המוצגות בה.

צלילים מעבודת המזרקה מים ואש האיקונית של אגם המוצבת בכיכר דיזנגוף בתל אביב כמו עולים ומופיעים בין עמודי כלילה, העבודה המונומנטלית של אגם המוצבת בחזית המוזיאון והינה סימפוניה חזותית המורכבת משלושת אלפים מוטיבים צורניים. במעבר חד מן הצבעוניות, החושנית והאנרגטית של תצוגת הקבע במוזיאון, מוזמן הצופה להמשיך לחלל העליון בעקבות המוזיקה אל סאונד בהיר, מזוקק ומינימליסטי המאפשר התבוננות קשובה בעבודות בתערוכה. משם, הסאונד מתפזר בחלל כך שבכל נקודה ונקודה המבקר חווה רק חלק ממנו. כמו מקטעי המבטים בעבודות של אגם, מן הזוויות השונות, כך גם כל צליל וצליל מתפרק במרחב ומתאחד תוך כדי תנועה ליצירה אחת שלמה.

סימנס מפיק מוזיקה בסגנונות מגוונים ועבד עם אמנים רבים (זואי פולנסקי, חן יאני). בנוסף, סימנס מתמחה בהפקת מיצגים אודיו-ויזואלים. עבודותיו הוצגו בשנים האחרונות במוזיאונים רבים בארץ ובעולם. בקיץ האחרון הוציא את תקליט הבכורה שלו, Apart.

מוזיאון אגם בראשון לציון, משתרע על פני כ-3,200 מ”ר, של מרחב מעורר השראה. במוזיאון המוקדש ליצירתו של יעקב אגם, מוצגות עבודות פורצות דרך משישה עשורים של עשייה אמנותית. האמנות של יעקב אגם מפעילה את כל החושים ומרתקת צופים מכל הגילאים, מפעוטות סקרנים ועד אוצרי אמנות וחוקרים מכל העולם. מוזיאון אגם מאפשר לראות “מעבר לנראה” ולחוות אמנות שמשקפת מציאות כ”תנועה תמידית” שהמאפיין הקבוע היחיד שלה זה שינוי.

גם כיום בגיל 94, ממשיך אגם לחדש כל הזמן, מתוך שאיפה לבסס את המוזיאון בראשון לציון, מהיחידים בעולם המוקדש לאמנות קינטית, כמרכז לתפיסת העולם האמנותית שמפעילה אותו ולמתודולוגית החינוך החזותית זוכת הפרסים שלו.

מוזיאון אגם, רחוב מיש"ר 1, ראשון לציון 8.4.22 – 8.9.22