קבוצת אמנים סוריאליסטים שהמתינה לאשרות כדי להימלט מאירופה שסועת המלחמה, התאספה בטירה ליד מרסיי במהלך החורף של 1940-41. מייסד התנועה, אנדרה ברטון, ואמנים כולל מקס ארנסט וויקטור בראונר פנו למשחקים ולפרויקטים משותפים כדי להעביר את הזמן ויחד שיתפו פעולה ביצירת חפיסה חדשה של קלפי טארוט הנושאת את הסמלים המועדפים עליהם. המלך, המלכה והנסיך הפכו למכשף, הסירנה והגאון, וקלפים הוקדשו לדמויות כמו זיגמונד פרויד, הלנה סמית-מגידת העתידות והאלכימאי פאראצלסוס.
ארבעה מהעיצובים המקוריים של החפיסה הזו מופיעים בחדר הראשון של Surrealism and Magic: Enchanted Modernity, תערוכה מרכזית באוסף פגי גוגנהיים בוונציה הבוחנת את העניין העמוק של הסוריאליסטים בקסם ובתורת הנסתר, למרות שנוטים להתעלם מכך. התערוכה מאורגנת בשיתוף עם מוזיאון ברבריני בפוטסדאם, גרמניה, לשם היא תגיעה בצורה מורחבת בחודש אוקטובר.
סוריאליסטים רבים, המחוברים זה מכבר לחלומות ולתת מודע, אימצו גם את הקסם - כולל מושגים ודימויים הקשורים לאלכימיה, תורת הנסתר וכישוף - כ"סוג של מהפכה והתנגדות", אומרת האוצרת המשותפת של התוכנית בוונציה, Gražina Subelytė. "מה שהם רצו לעשות במונחים פשוטים מאוד זה לשנות את העולם בתקופה שבה זה היה נחוץ נואשות".
54 היצירות בתערוכה הן בעיקר מתקופת מלחמת העולם השנייה ומאוחר יותר - שנים שבהן סוריאליסטים אירופאים רבים יצאו לגלות בארה"ב (שם פגי גוגנהיים טיפחה אותם באהבה) ומקסיקו. הראשון להגיע לניו יורק היה קורט זליגמן יליד שוויץ, דמות עלומה כיום, אך חבר בולט בקבוצת המהגרים בשנות הארבעים וחוקר קסמים. חדר אחד בתערוכה מוקדש לציוריו.
התפקיד ה"פרוטו-פמיניסטי" של הקסם
ה'קסם' חלחל לתערוכות סוריאליסטיות באותה תקופה, והציע "כוח של אמנציפציה בהקשר של דיכוי", אומרת סובליטה. היא מילאה תפקיד "פרוטו-פמיניסטי" מעצים באופן דומה בעבודתן של נשים אמניות המזוהות עם הקבוצה, כולל ליאונורה קרינגטון, רמדיוס וארו, ליאונור פיני ודורותיאה טנינג, המיוצגות בכבוד בתערוכה. הציורים שלהם מלאים ביצורים פנטסטיים ובדמויות נשיות אחרות כמו: ספינקסים, אלות ומכשפות.
Portrait of Max Ernst של קרינגטון (בסביבות 1939), המתאר את אהובה כשאמאן
© העזבון של ליאונורה קרינגטון/ARS, ניו יורק ו-DACS, לונדון 2018
הסוריאליסטים גם הגדירו את עצמם כקוסמים מודרניים וכ"חוזים".
זיווג של "פעם בחיים" בתערוכה, אומרת סובליטה, הוא השילוב של Portrait of Max Ernst (בסביבות 1939), של ליאונורה קרינגטון, המתאר את אהובה כ"שאמאן" שמתכתב עם דמות הנזיר שעושה חשבון נפש בטארוט, ובן לוויתו של הציור, היצירה Attirement of the Bride (1940), שהיא חלק מאוסף פגי גוגנהיים. הדמות העירומה במרכז הקומפוזיציה פורשה כמייצגת את קרינגטון, אותה כינה ארנסט "כלת הרוח" שלו.
על רקע התחדשות העניין בנשות הסוריאליזם, קרינגטון מהווה השפעה מרכזית על הביאנלה של ונציה 2022, ששאלה את הכותרת של ספר הילדים שלה "The Milk of Dreams ". המנהלת האמנותית ססיליה אלמני תיארה את זה כ"עולם קסום שבו החיים נראים כל הזמן מחדש דרך פריזמה של הדמיון ושבו כל אחד יכול להשתנות ולהפוך למשהו ולמישהו אחר". יצירות של קרינגטון, וארו וטנינג יופיעו באחת מכמה תצוגות "קפסולת זמן" בביאנלה, ויציבו את תולדות האמנות בדיאלוג עם העכשווי.
המינון הכפול של סוריאליזם בוונציה מדגיש את הרלוונטיות המתמשכת של התנועה כיום, אומרת סובליטה. מול המציאות חסרת ההיגיון של שתי מלחמות עולם, אמנים אלה "פנו פנימה, חיפשו דרכים חלופיות להבנת היקום" - מהפכה של הנפש. עשרות שנים מאוחר יותר, יש הקבלות לעידן שלנו של חרדה מהקורונה, קטסטרופה אקלימית והפלישה הרוסית לאוקראינה, מסכמת סובליטה. "הסוריאליזם לא מת", היא אומרת. "הוא ממשיך קדימה."
• Surrealism and Magic: Enchanted Modernity אוסף פגי גוגנהיים, Palazzo Venier dei Leoni, ונציה. 9 באפריל - 26 בספטמבר
במוזיאון ברבריני, פוטסדאם, 22 באוקטובר עד 29 בינואר 2023