בכל פסח, כשבני הזוג כהן היו עורכים את שולחן סעודת הסדר המסורתית, הם הוציאו משהו שמור לשולחנם בלבד - כיסוי מצה שרקמה עבורם אמנית הטקסטיל אנני אלברס. "זה ישב על השולחן ליד אבא שלי, או אמא שלי אחרי שאבי נפטר", אומרת תמר כהן, בתם של איליין לוסטיג וארתור כהן, שהעניקה את החפץ המסורתי במתנה למוזיאון היהודי בניו יורק ב-2021. "היינו שמים בו את האפיקומן עטוף במפית".
עם כיסוי המצה עוטפים באופן מסורתי שלוש חתיכות מצה במרכז שולחן הפסח, אבל כפי שהשתי וערב המופשטים של היצירה הזו של אלברס עשויים לרמוז, הדברים נעשו קצת אחרת בבית העירוני של לוסטיג כהן. היא מעצבת גרפית ואמנית, הוא מבקר אמנות ותיאולוג (כשהכיסוי לא היה בשימוש, הוא ישב על המדף העליון של ארון מודרניסטי שלוסטיג כהן עיצבה בעצמה).
לוסטיג כהן הכירו את אלברס דרך בעלה לשעבר, המעצב אלווין לוסטיג, שהוזמן על ידי יוזף אלברס ללמד בבלק מאונטיין קולג' בשנת 1945. הם נשארו חברים ובשנת 1959 הזוג ביקש מאלברס להכין כיסוי למצה. התוצאה הייתה ריבוע כחול-ירוק משולב צלופן מתכתי עם סיבי באסט - אופייני לשילובים הבלתי צפויים של חומרים סינתטיים ואורגניים שהחלה אלברס לייצר בבית הספר באוהאוס. המילה "מצה" רקומה באותיות זהב בעברית.
"יצירות יודאיקה של אלברס הן די נדירות", אומרת אביגיל רפופורט, אוצרת יודאיקה במוזיאון היהודי. אלברס, שנולדה למשפחה יהודית גרמנית אך מזוהה כחילונית, יצרה גם וילונות לארון ספרי התורה התורה עבור 'בית הכנסת עמנו-אל' בדאלאס (1957) ו'בית כנסת בית ישראל' ברוד איילנד (1961). "זה יותר עיצוב רהיטים מאשר יצירת יודאיקה שהשתמשו בה, נגעו בה, שבעצם היו בה חתיכות של מצה".
כיסוי המצה של אלברס בולט גם משום שתפקידה מתיישב עם מחשבותיה על טקסטיל, המדיום שבחרה. "אם טבעה של האדריכלות הוא המבוסס, הקבוע, אז הטקסטיל הוא עצם האנטיתזה שלה", כתבה אלברס ב-1957. "שתיהן מלאכות עתיקות... האחת לחיים קבועים, השנייה לחיי נדודים, חיי נוודים." המצה, שהכיסוי של אלברס תוכננה להכיל, מסמלת לחם שלא יכול היה לתפוח בגלל החיפזון להימלט מהשעבוד במצרים, ולשוטט במסע נוודים בן 40 שנה לעבר החופש.
אנני אלברס, Six Prayers(1965-66), כותנה, פשתן, חוטי באסט וחוטי כסף
המוזיאון היהודי, ניו יורק. מתנת משפחת אלברט א. ליסט. © 2022 קרן יוסף ואנני אלברס / האגודה לזכויות האמנים (ARS), ניו יורק
המוזיאון היהודי התרגש לקבל את חפץ היודאיקה המודרניסטי הזה לא רק בגלל שהוא דוגמה נדירה של אלברס המתייחסת למורשת היהודית שלה, אלא גם בגלל שהיא ולוסטיג כהן היו חלק מהמרקם של המוזיאון. המוזיאון היהודי הזמין את אלברס להכין אנדרטת זיכרון לשואה, Six Prayers(1965-66) , והעלה רטרוספקטיבה של עבודתה בשנת 2000. במקביל, לוסטיג כהן עיצבו את הזהות המוסדית הגרפית של המוזיאון בשנות ה-60 על ידי עיצוב קטלוגים של תערוכות, חוברות וחומרי דפוס אחרים. העיצובים והציורים שלה נחגגו בתערוכת יחיד של המוזיאון בשנת 2018-19.
"המוזיאון היהודי היה בחירה ברורה", אומרת כהן על ההחלטה להעניק למוזיאון את כריכת מצות ילדותה. "אני שמחה שאנשים אחרים זוכים סוף סוף לחלוק את השמחה שהייתה למשפחה שלי."