עבור נור עמאר בת ה-25 ואבן עימאד בת ה-26, פרויקט Revive the Spirit of Mosul של אונסק"ו הוא משהו שהם באמת יכולים לקחת בו חלק. העיר העיראקית ההיסטורית, שהייתה ייחודית בתמהיל המגוון שלה של תושבים יהודים, נוצרים ומוסלמים שחיים זה לצד זה ולא ברבעים נפרדים, נפגעה קשות מהפצצות אוויריות של הצבא העיראקי ובעלי בריתו בזמן שביקשו לסלק את דאע"ש בין השנים 2014-17. התוכנית הגדולה של אונסק"ו במימון האיחוד האירופי לשחזור בתים מהתקופה העות'מאנית שניזוקו במהלך שחרור מוסול, נושאת כעת פרי, עם השלמת 44 בתים בחודש שעבר ועוד 75 בתים שאמורים להיות מוכנים עד סוף השנה.
עמר ועימאד נמנות יחד עם 119 נשים מקומיות ו-670 גברים שעברו הכשרה בטכניקות מסורתיות של בניית אבן עם "שיש מוסול" - מעין בהט גבס שמקורו באזור - כחלק ממאמץ גדול יותר של אונסק"ו לעודד השתתפות קהילתית בשימור המורשת. תוכנית הכשרה נוספת בעיר מוסול בשיתוף 'המרכז הבינלאומי למחקר שימור ושיקום רכוש תרבותי' מתמקדת באדריכלים צעירים ומהנדסים אזרחיים. במקומות אחרים בעיראק, קרן Madad של האיחוד האירופי מערבת פליטים סורים ועקורים עיראקים בשיקום מצודת ארביל, תל העתיק עם מבנים עות'מאניים שהוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
עמר ועימאד למדו את האומנות העדינה של צביעה ותיקון בהט פגום. הן החלו לעבוד באתרים עתיקים בעיר לאחר ארבעה חודשי הכשרה. "זה לא מקצוע רגיל לאישה", אומרת עמר, בעלת תואר בהיסטוריה מאוניברסיטת מוסול. עימאד, נוצרייה מהעיירה הסמוכה ברטלה, בעלת תואר במנהל עסקים, מסכימה. "אבל אחרי שישבנו בבית כל כך הרבה שנים במהלך הכיבוש של דאע"ש, אנחנו באמת שמחות לעבוד על פרויקט כל כך חשוב שעוזר לשחזר את מה שנהרס", היא אומרת.
תושביה היהודים, הנוצרים והמוסלמים של מוסול חיו זה לצד במקום ברובעים נפרדים
הדני דיטמרס
ארבע שנים לאחר שאונסק"ו השיקה את יוזמת השיקום השאפתנית של העיר מוסול, השתיים אומרות שיש כעת שוק עבודה גדול יותר לאלה שהוכשרו בטכניקות שימור מורשת מאשר לבוגרי אוניברסיטאות. "עכשיו, כשהבנייה מחדש החלה ברצינות, יש כל כך הרבה עבודה", אומרת עמאר, גם עם ארגונים לא ממשלתיים וגם עם ממשלת עיראק,
למרות שהחניכים מקבלים כיום רק מלגה של 20 דולר ליום לכיסוי ארוחת צהריים ותחבורה, הם יכולים להרוויח למעלה מ-500 דולר לחודש לאחר שיסיימו את תוכנית אונסק"ו. שימור הוא "מיומנות מבוקשת", אומרת עימאד, "וכזאת שתבטיח תעסוקה עתידית".
היוזמות המקצועיות של אונסק"ו במוסול הן לא רק שיקום מונומנטים ותשתיות אלא גם החייאת צורות אמנות גוססות ומלאכות מסורתיות. "לפני שהתחלתי את ההכשרה הזו, מעולם לא ידעתי שסוג כזה של עבודה אומנותית עדיין קיימת", אומרת עימאד. "אלה היו רק סיפורים ששמעתי מסבא שלי." היא מקווה שהמאמצים שלהם יתרמו גם לצמיחת התיירות התרבותית במוסול, שכן אונסק"ו ממשיכה לשחזר בתים לאורך שני "שבילי מורשת" המקשרים אותם עם ציוני דרך כמו מסגד אל-נורי.
כאשר בתי העיר הישנים חוזרים לחיים, החצרות המרווחות שלהם ומרתפי הבהט הקרירים כבר משכו ארגונים לא ממשלתיים להתחיל עבוד במוסול, רבים שוכרים נכסים ממשפחות מוסלאווי. השווקים נפתחו מחדש ובית הספר אל-אחלאס, מעטפת שרופה רק לפני שנתיים, נבנה מחדש כמתקן למידה לילדי העיר.
"יש לי תואר בהיסטוריה", אומרת עמר, "אבל כאן זה כמו לעבוד עם היסטוריה חיה. אני גאה להיות חלק מהבנייה מחדש של העיר שלי".