בימים אלה מציגה האמנית רונית קרת שתי תערוכות חדשות, האחת בביאנלה בונציה (תערוכת לוין) והשנייה במכון ויצמן. יוצגו שם שני מיצבים גדולים תלויי מקום ועבודות וידאו העוסקות במשברים האקולוגיים שמייצרים קטסטרופות על פני כדור הארץ. קרת מתרכזת בקרחוני העד והסכנות הצפויות מהמסתם, החל מהצפות ובצורות ועד לאפשרות שמיליוני פליטי אקלים יאלצו לעזוב את מקום מושבם. במקביל היא מקיימת דיאלוג עם תולדות האמנות ועם החוויה האמנותית, על הציר שבין ציור, פיסול ומיצב, בין הדימוי הפיגורטיבי להפשטה.
קרת עוסקת בשאלה, מה יישאר כשה"יש" ייעלם. הכוונה היא ל"יש" של החיים, כפי שאנו מכירים אותם על פני כדור הארץ: הטבע על משאביו ונופיו, על שבריריותו וסכנת הכליה המאיימת עליו. התעניינותה במשבר האקלים החלה לפני 15 שנה כאשר טיילה בארגנטינה ובצ'ילה וחזתה בקרחון העד המפורסם, פריטו מורנו (בספרדית: Glaciar Perito Moreno), נשבר ונופל לתוך האוקיינוס. זאת הייתה חוויה מכוננת כיוון שלוותה ברעש עצום (הוא מוקלט ומופיע בעבודות הוידאו שלה), היא חזתה בהתפעמות אך בלב כבד התנפצותם והתמוססותם של הקרחונים, היא הדוגמא הכי מובהקת להתחממות כדור הארץ.
מה הרגשת כשראית את הקרחון פריטו מורנו נשבר מול עינייך?
"יצאתי לטיול לארגנטינה וצילה, לפני כ 15 שנים, לעולם אזכור את הפגישה שלי עם קרחון הפריטו מורנו, שבארגנטינה הנקרא גם הקרחון המתנפץ. גודלו של קרחון הפריטו-מורנו, כ-250 קמ"ר של קרח דחוס שנשחק אל הים במהירות בלתי נתפסת. לא אשכח את "בנייני" קרח המתנפצים ומחליקים בעוצמה אל המים שתחתיהם. המראה היה מפעים ביופיו ובת בבת מפחיד ומכאיב . עמדתי נפעמת וללא יכולת להתנתק מהמראה במשך כ3 שעות. האנשים סביבי צרחו. הייתה תחושה שסוף העולם קרב. המראה לא מרפה ממני עד עצם היום הזה. אין לי ספק שאלו היו רגעים מכוננים בחיי ששינו אותי הן כאדם והן את המהלך האומנותי שלי".
לאחר הטיול היא החלה לחקור את נושא שינוי האקלים - ובעיקר איך האנושות מזיקה לכדור הארץ. ככל שהתעמקה בחומר כך גדלה הבנתה והיא גם החלה להיות פעילה בעמותות שונות בנושא.
"מרגע הגעתי ארצה לאחר הטיול בדרום אמריקה התחלתי לחקור את נושא הקרחונים והנמסותם. אני קוראת דוחות מידי יום באתרים ובעיתונים בארץ ובעולם. חקר זה אימת אותי עם העובדה שאנו חיים בעידן האנתרופוקן. להבין שאנו חיים בעידן המתאפיין בהשלכות ההרסניות של בני האדם על כדור הארץ. אחד מדוחות האום משנת 2021 קובע חד משמעית ששינויי האקלים הם תוצאה ממעשה בני האדם. הקרחונים מכילים את מרבית המים המתוקים הנמצאים על כדור הארץ. כמות מי התהום בנסיגה. כיום רק רבע אחוז מן המים בעולם ראויים לשתייה. שליש מ-37 האקוופירים הגדולים בעולם בתהליך של התייבשות ומתרוקנים בקצב מהיר מכפי שהם מתמלאים.
אנו בפתחו של אסון כשתקופות יובש יגרמו למחסור קיצוני של מי שתיה. לפי הערכות האו"ם ,רבע מאוכלוסיית העולם נמצאת בתקופות יובש ומחסור קיצוני במים. ברחבי הגלובוס אנו צפויים להצפות קשות ומצד שני ליובש ובצורות. מדענים צופים שמיליוני פליטי אקלים ינועו ברחבי הכדור כדי למצוא מקלט מפני הקטסטרופות שכבר כעת מתרחשות עלינו. אני חשה שאינני יכולה לעמוד מנגד. המידע מחלחל וגורם לי לפעול כאומנית. כל עוד אמשיך לקרוא ולהתעניין בנושא אני מאמינה שלא אצליח להתעלם מהנושא בעבודת האומנות שלי".
קרת בחרה להשתמש בקלקר, או בשמו המדעי, פוליסטירן מוקצף – חומר בלתי מתכלה, הקשור כל כולו לתעשייה ולסחר הבינלאומיים, שהם מן המקורות העיקריים לזיהום כדור הארץ. פולימר זה מיוצר באופן מסחרי מנפט גולמי, ומשמש, בין השאר, למארזים ולבידוד תרמי – מתוך הבנה שזהו החומר הנכון ביותר, "האנלוגיה הראויה והצורבת ביותר", למיצבי הקרחונים בתערוכות משום שהקלקר הוא חומר זול שעוטף מוצרים יקרים שאנו צורכים להנאתנו. חומר "מגונן" עבור בני האדם אבל מסוכן לכדור הארץ – בהיותו חומר סינטטי מזהם שאינו מתכלה, ועד היום לא נמצא פתרון לאיסופו לשם מחזור או להכחדתו.
בעבודותיה היא מעניקה לקלקר הילה וייחודיות. היא בוחנת את החומר ואת צורתו, ואת החלל שהוא יוצר: הופכת את הנוקשות ואת הפונקציונליות של הקלקרים, המרפדים מארזים, ארגזים ומכולות, לחומר פלסטי־ אמנותי, היוצר מבנים פיסוליים חדשים, פנטסטיים ומסעירים, הלוכדים את המבקר בחללים שכמו שקועים מתחת למים.
איך החלטת להשתמש בקלקר בעבודותיך?
"כשחזרתי מהטיול התחלתי לרשום ולצייר קרחונים. עד שבוקר אחד כשהלכתי ברחוב נתקלתי באריזת קלקר משומשת. את הקלקר כבר "גיליתי" בעת לימודי במדרשה כשיצרתי מיצבי קיר. מאותו רגע המפגש היה לי ברור מה אני מתכננת לעשות. החלטתי להגן על הקרחונים בעזרת הקלקר. בחרתי בקלקר בגלל העובדה המצמררת שבניגוד לקרחונים הקלקר הוא חומר בלתי מתכלה ויישאר במשך מאות שנים. הקלקר ישרוד קטסטרופות ויישמר גם לאחר שהאנושות תייעלם. באופן אירוני, הקלקר מעשה ידי אדם, הוא חומר האחראי לזיהום כדור הארץ שעמיד בפני חמצון ובזמן יצורו נפלטים רעלים רבים מנפט. הקלקר הוא האנלוגיה הראויה והצורבת ביותר. חומר הבידוד האולטימטיבי, המשמש לשמירה על דברים יקרי ערך, דווקא הוא זה שפוגע במשאב היקר הזה. מעל הכול בחרתי בקלקר להגן על הקרחונים שלי כי הוא בעל מסה קלילה בניגוד לכובד המים הקפואים".
המיצב הראשון, שאורכו 7 מטר, יוצג מכון ויצמן למדע, ומיצב נוסף מוצג בביאנלה לאמנות 2022 בוונציה, עיר שהיא דוגמא עצובה לבעיית ההתחממות הגלובלית הסובלת מהצפות ומתקופות של יובש.
בוונציה, במיצב האימרסיבי, פסלי הקרחונים ממלאים את החלל מהרצפה עד התקרה, לצד עבודות ווידאו העוסקות אף הן בהיבטים הקשורים לאיום האקולוגי ומלוות בפסקול -הקלטה אותנטית של קולות שבר של קרחונים נבקעים וקורסים מטה. בשתי עבודות ווידאו נוכחים סוסי פרא שחורים אציליים, כמייצגים את עולם החי שכבר נמצא בהישרדות מול שינויי האקלים. הסוסים דוהרים בסערה על רקע ערבות קרח, כמי שבורחים בדחיפות מפני אסון קרב, קרחוני הענק מתרסקים ונופלים, ועדר הסוסים, נופל איתם לתהום.
מה החוויות שלך מהביאנלה בוונציה?
"כשהחלטתי להציג בוונציה, ידעתי שברצוני להציג את החלק השלישי של הטרילוגיה בשם TEARS עבורי, זה צעד מאוד מרגש להציג את הנושא שבו אני עובדת כעשור. שמחתי להקים מיצב דווקא בוונציה, העיר אשר סובלת מתהפוכות אקלימיות. העיר שתייעלם אם הקרחונים ימשיכו להימס בקצב העולה ומתגבר מידי יום. ההתארגנות להקמת המיצב הייתה מיוחדת כי הפעם בניגוד לפעמים ששלחתי עבודות וידיאו או צילומים, נעזרתי בהובלה ימית של עשרות שקי קלקר וציוד. גם ההקמה הייתה מיוחדת. המיצב מוצג בארמון בוונציה. ב PALAZZO MORA שקירותיו כוסו בקיר מגן מפני הדבקים, המסמרים והברגים שתקעתי. המיצב הבוהק, הלבן והמבריק של הקלקר, אשר לא ניתן להתיק ממנו את המבט, מתנשא אל על, והצופים מוזמנים להתקרב אליו ובכך 'נאלצים' להתבונן בו מקרוב, דבר השואף להדגיש את גודלה הפיסי של תופעת הטבע המדאיגה של הנמסות מסיבית של הקרחונים שתשפיע בסופו של דבר על כלל מערכות החיים על פני כדור הארץ.
המיצב מלווה בשתי עבודות סאונד ווידיאו שיצרתי בעזרתו של יבגני רומנובסקי. עבודות הווידאו עוסקות אף הן בהיבטים שונים הקשורים באיום האקולוגי ובשיווי המשקל האקלימי ומלוות בפסקול שמעצים את תחושות האימה, חוסר האונים, אל מולהאסון הקרב. באחת מעבודות הווידאו קולות שבר של הקלטה אותנטית של קרחונים נבקעים, מפשירים וקורסים מטה.
בשתי עבודות נוכחים סוסי פרא שחורים, באחת, דוהרים הם בסערה על רקע ערבות קרח, כמי שבורחים בדחיפות מפני אסון קרב. בווידאו השני, קרחוני הענק מתרסקים ונופלים, ועדר הסוסים, נופל איתם לתהום. הסוס מייצג עבורי את עולם החי. הוא מלווה את בני האדם והאנושות משחר ההיסטוריה. ואנו בני האדם דנים גם אותו עם שאר בעלי החיים לאבדון. טסתי פעמיים עם אוצרת התערוכה ורה פלפול כדי להקים את המיצב. הכרתי אומנים מכל קצות העולם. בימי הפתיחות הגיעו מבקרים ממדינות רבות. היה מעניין ומרגש לשמוע את תגובות המבקרים, האוצרים ואנשי התקשורת השונים על המיצב ועוד יותר לשמוע את דעתם וחוויותיהם של הצופים בנושא משבר האקלים. אנשים שיתפו במקרים שקורים בגלל אי יציבות אקלימית כבר היום בארצותיהם. זכיתי לתמיכה בפועלי ובמחמאות על עבודת האומנות. מקווה שאולי גם עבודה זו תהווה קריאת השכמה..."
Palazzo Mora הביאנלה לאמנות בוונציה 2022:
רונית קרת / Personal Structures 2022
אוצרת : ורה פלפול
החל מתאריך 20.4.2022 באפריל עד 27.11.2022
מכון ויצמן למדע, בניין מדעי כדור הארץ והסביבה על-שם משפחת זוסמן:
רונית קרת / TEARS
אוצר : יבשם עזגד
החל מתאריך 21.4.2022 עד 15.6.2022