"כל אות מערכה מעוצב באמצעות פסי צבע מאונכים השונים בצבעם ועוביים, באופן סימטרי ופלינדרומי. העיצובים מייצגים את אופי, רקע, סיבות ותוצאות המערכה". משתפת אותנו האמנית, הדר גיברלטר.
גיברלטר, סטודנטית במגמה לתקשורת חזותית ועיצוב גרפי במרכז האקדמי ויצו חיפה, לקחה את אותות המלחמה, ויצרה פרויקט בשם ״אותות מערכה״. במבט ראשוני נראים אותות המערכה מרשימים, יפים ושלמים, אך היא מבהירה, "בפרויקט בחרתי לתת מקום גם למה שאיננו שלם, לשבר, לכך שיש מאחורי אותות המערכה, מלחמה - שהשאירה חיים פצועים, פגועים, וגם לקחה חיים".
הפרויקט בנוי מתשעה אריגים, בהתאם למספר אותות המערכה שחולקו עד היום במדינת ישראל. כל אריג מתחיל מהצגת האות המקורי ועם התקדמות האריג מטה מתחילים השיבושים כשלבסוף מופיעים פרטים על האות.
מדוע בחרת לעסוק באותות המלחמה?
"הכל התחיל מהבריף שקיבלנו בקורס "עיצוב בתהליכים מורכבים" בהנחיית פרופ' טרי שרויאר בו היינו צריכים לבחור דימוי חזותי אייקוני כנקודת מוצא לפרויקט הסמסטריאלי. התחלתי לחפש רעיונות בנוגע למה יהיה הדימוי שעליו אתבסס. בזמן שאני יושבת ליד השולחן עבודה שלי הבחנתי בסיכה ישנה ומאוד יפה של סבא שלי ז"ל, סיכה שהיא בעצם אות מערכה ממלחמת העצמאות אותה הוא קיבל בזמן שירותו. מערכת היחסים עם סבא היא מעט מורכבת מכיוון שלצערי לא יצא לי להכיר אותו. האמת היא שגם אמא שלי בקושי הכירה אותו. באחת הפעולות הצבאיות בהן השתתף, הוא נפצע קשה, הפך לנכה צה"ל ולאחר כמה שנים הידרדר מצבו הרפואי, הוא נפטר מפצעיו, והוכר כחלל צה"ל. כך שאמי היא יתומת צה"ל מגיל תשע. לאורך חיי הרגשתי חיבור כלשהו לסבא, חיבור שאני לא יודעת להסביר במילים, אבל ממש ריגשה אותי המחשבה שאני יכולה להקדיש לו פרויקט בסדר גודל כזה.
הדר גיברלטר
בהתחלה עלו קצת חששות להתעסק בנושא הזה בגלל המורכבות שלו, אבל לבסוף הבנתי שיש לי זכות להתעסק בנושא ולהראות שמעבר לסיכות המרהיבות, הצבעוניות והשלמות יש מקום של שבר של מי שהיו ואינם עוד ובזכותם אנחנו חיים פה וכמובן להקדיש אותו לסבא שלי, למשפחה שלי ולשאר המשפחות השכולות".
את מכירה עוד אנשים שקיבלו סיכות כאלה? מה המחווה עשתה להם?
"למעט סבי שקיבל כמה סיכות כאלו, מספר ממכריי קיבלו גם הם סיכת אות מערכה. המחווה הזאת העלתה מגוון רגשות ומחשבות סביב הסיכה שנמצאת אצלם החל מהתרגשות התפעלות ורגשות מעורבים, לראות פתאום את הפרשנות של הסיכה פי כמה וכמה בגודל ואז לראות את הצד השני מבחינת המשמעות של הסיכה גורם לחשוב ולהסתכל על הסיכות בצורה טיפה שונה מסיכה יפה שתלויה על המדים".
דרך פירוק האותות ואריגתם מחדש נתנה גיברלטר מתזכורת לשבר הגדול ולצלקות שהמלחמות השאירו אחריהן.
האותות הארוגים בעצם בוחנים מחדש את האתוס הציוני?
"האתוס הציוני נבנה על הבנה עמוקה שאנחנו זכאים למולדת משלנו, שלטון עצמאי על כל מרכיביו, הכולל בניית צבא מגן. לצערי במערכות ההגנה על חיינו, ישנן תוצאות שוברות לב ואבדות קשות. פרויקט אותות המערכה הארוגים בא לידי ביטוי בכך שאם אות המערכה כמו שהיא נראית כיום כסיכה מרהיבה, צבעונית ושלמה המראה את זה שאנחנו כאן ממשיכים לחיות בזכות, אנחנו מתבוננים בסיכה ואנחנו כמעט לא רואים וזוכרים את הצד השני שלה. דרך האריגים רציתי להראות את הצד הקשה יותר, הכואב והפחות יפה, את האבדות שזה גבה מאיתנו. להזכיר לנו שאנחנו לא רוצים ולא שואפים למלחמה, אנחנו לא רוצים מוות וגם לא מקדשים את המוות, אלא מקדשים את החיים וכואבים וזוכרים שבזכות אותם אלו שמסרו נפשם במערכות השונות אנחנו כאן".
איך האריגה מייצגת את השבר?
"האריגים בנויים בצורה כזאת שהם מתחילים מהנראות של האות המקורי ועם התקדמות האריג מטה מתחילים להיווצר שיבושים. האות מתחילה להישבר נראה וזה קצת כמו גליצ'ים של מסך רק בתוך האריג כשבסוף מופיעים שמות המלחמות/ מערכה/ מבצע, השנים בהם התקיימו ומספר החללים. את הפרויקט בחרתי להגיש במצב לא גמור שלא כמו בתכנון הראשוני. כך שרק אריג אחד הוא אריג שלם. בכל שאר האריגים בחרתי לעצור בנקודה מסוימת ומשם החוטים נשארו פרומים. בצורה זו השבר נראה לעין בכמה דרכים: בדרך אחת, לראות פיזית את דוגמת השברים הארוגים באריג והדרך השנייה היא בעקבות הקצוות הפרומים".
מה היו תגובות הקהל?
"הפרויקט פרוס על קיר שלם, תגובות הקהל היו מאוד מרגשות וחיממו את הלב, הפרויקט זכה להערכה רבה, הרבה אנשים אמרו שהפרויקט היה עוצמתי ונגע בהם, לראות את האריגים ושניה לחשוב גם שמעבר לצבעוניות יש פה סוג של אנדרטה".
הדר גיברלטר
ירון שין, ראש המחלקה לתקשורת חזותית ועיצוב גרפי במרכז האקדמי ויצו חיפה: "הדר גיברלטר, סטודנטית שנה ג במחלקה לתקשורת חזותית מציעה נקודת התבוננות בקורתית, המאתגרת את מיתוס ה- ישראלי הלוחם והגיבור. היא בוחנת את המושגים הללו דרך הטיפול באותות ההערכה הצבאיים שנמצאים במקום הקרוב מאוד ל״קדוש״ בחברה הישראלית ומעמידה סימני שאלה לגבי הדרך בה אנו תופסים את עצמנו ואת הערכים שלנו לאורך ההסטוריה ובהווה".