דור בוגר של צלמים מקבל את אור הזרקורים ביריד האמנות העצמאי של ניו יורק

עוד לפני שהמבקרים נכנסים ליריד האמנות הבלתי תלוי, שחזר לאולפני האביב של טרייבקה, הם מקבלים טעימה מאחת היתרונות הגדולים של היריד השנה: תצלום בן עשרות שנים של אמן פחות מוכר, במקרה זה האמנית מרטין באראט, צלמת צרפתייה מניו יורק, כעת בשנות ה-80 המאוחרות לחייה, שתצלום בשחור-לבן שלה משנת 1982, של 'חוגג' עוזב את מועדון הלילה "הארלם" באמסטרדם מוקדם בבוקר, הודפס על אחד החלונות החיצוניים של המבנה.

ממש בתוך היריד, לגלריה נינה ג'ונסון ממיאמי, יש דוכן סולו של תמונותיה של באראט (במחיר של בין 12,000-32,000$), רובם לוכדים סצנות רחוב בניו יורק בתחילת שנות ה-80. לרבות מהתמונות יש קומפוזיציה, כנות וספונטניות של צילומי רחוב קלאסיים, אבל יש גם מידה של היכרות, הוד ואפילו ביצועים שמזכירים את סדרת הארלם, ארה"ב, של דאווד ביי, כמה שנים קודם לכן. או, כפי שאמר פעם איב סן לורן על עבודתה של באראט, "לצלמת הזאת יש עין מיוחדת, עין שרואה מהלב. היא יודעת לתפוס את הרגע הייחודי שאומר הכל".

הדוכן של נינה ג'ונסון הוא אחד מתוך יותר מחצי תריסר ביריד Independent המוקדש בחלקו, או כולו, לעבודות צילום שנעשו לפני עשרות שנים על ידי אמנים שאינם (עדיין) שמות מוכרים. כפי שרואה זאת המייסדת-שותפה של היריד, אליזבת די, מצגות מסוג זה, המוסיפות ומסבכות את הנרטיבים ההיסטוריים של האמנות, אפשריים בין השאר מכיוון שקהל היריד מגיע כבר מעודכן ביותר. "אנחנו מניחים שכולם יודעים הכל, והאתגר שלנו הוא להראות להם משהו חדש", היא אומרת.

הדוכן Higher Pictures Generation, ה"חדש" הוא רשת של 35 דיוקנאות עצמיים בשחור-לבן משנת 1977 (במחיר של 25,000 דולר) מאת הצלמת והסוחרת הבריטית מניו יורק ג'ניס גאי. רבים בעולם האמנות בניו יורק מכירים את גאי בצורה הטובה ביותר מהגלריה של צ'לסי, Murray Guy שנסגרה מאז ושייצגה צלמים פורצי דרך כמו מוירה דייבי ואן-מיי.

"כשהיא עברה לניו יורק היא שינתה את המדיום שלה לגלריה", אומרת קים בורוס, הבעלים של Higher Pictures Generation. הרשת הגדולה, שמעולם לא הוצגה בפומבי לפני כן, נשמרה במשך שנים יחד עם רוב היצירה הצילומית של גאי על ידי האמן תומס סטרוס, חברה לכיתה באקדמיה לאמנות דיסלדורף, שם למדה עם קלאוס רינקה וברנד והילה בכר. הנטייה שלהם לסדרתיות ניכרת בתמונות של גיא כאן, שרובן מותקנות כרשתות או סדרות, למרות שהיא מעדיפה דיוקנאות עצמיים על פני אדריכלות תעשייתית.

לאמנית צילום אחרת שנשארה מזמן מחוץ להיסטוריה הרחבה יותר של דור התמונות, ג'ניפר בולאנדה, יש דוכן סולו עם Magenta Plains. עבודותיה המוצגות משתרעות מתחילת שנות ה-80 עד 2014 ומשקפות עניין רעיוני בצילום ובדימויים מותאמים. העבודות המוקדמות ביותר, מסדרת הפורנו שלה (1982-83), הן דימויים קטנים וגנריים של מה שקורה בתוך הבית. הם מבוססים על פריימים מסרטי וינטג' למבוגרים שהוקרנו במהלך הקרנות לילה מאוחרות בקולנוע שבו עבדה בולנדה, אותם גזרה מהסרטים ופיתחה כמיניאטורות צילום. הם מספקים הקדמה ליצירות האחרונות והגדולות יותר המוצגות בקרבת מקום.

"היא הייתה קשורה לדור הצילום, אבל לא זכתה לרמת תשומת הלב של רבים מהאמנים האלה", מסביר חבר מצוות הגלריה, ומוסיף שלמבקרים באינדיפנדנט יש רמת הבנה בצילום שאינה מובנת מאליה. בכל יריד. "יש ידע רב בטכניקות הצילום בקרב האספנים ביריד הזה, קיבלנו שאלות על מצלמות, מהדורות וטכניקות הדפסה".

שני דוכנים אחרי, Galerie Sultana, שבסיסה בפריז, שילבה בדים של הציירת הבריטית המתהווה סיליה המפטון עם תצלומים של הצלם השוויצרי וולטר פייפר החל משנות ה-80 ועד השנה הזו (מחיר בין 5,000 ל-9,500 אירו). התמונות שלו, הכוללות טבע דומם ודיוקנאות מעורפלים חלקית של דמויות גבריות, משלבות היטב את הבדים הפיגורטיביים האניגמטיים של המפטון. עבור מייסד הגלריה גיום סולטנה, המצגת באינדיפנדנט ותערוכת פייפר גדולה שנפתחה זה עתה במכון השוויצרי מהווים הזדמנות להציג את תפקידו המשפיע של האמן ברגע מעבר בעולם צילום.

"הוא התחיל בשנות ה-60 וה-70, באמצע המעבר מצילום בשחור-לבן לצבע, והוא התכתב עם הדור הקודם", אומר סולטנה. "אבל הוא גם שימש השראה עבור הרבה מהצלמים שעבדו בצבע שבאו אחריו".

יצירות ישנות יותר של צלמים משפיעים אחרים, חלקם מוכרים יותר מאחרים, מוצגות ברחבי ה-Independent. למורין פיילי יש מיצב בסגנון סלון הכולל תמונות של פיטר חוג'אר ווולפגנג טילמנס. גלריית איוואן, שבסיסה בבוקרשט, מציגה תמונות משנות ה-70 של האמן הרומני יון גריגורסקו. והדוכן של גלרי הוברט וינטר, שבסיסה בוינה, כולל מצגת סוחפת של יצירות של האמנית הפמיניסטית האוונגרדית המנוחה בירגיט יורגנסן. הוא כולל צילומים של מופעים וניסויים חתרניים ושובבים, כמו Nest (1979/2002, במחיר של 15,000 דולר), שבהם האמנית מופיעה עירומה עם קן ציפור המכיל שתי ביצים קטנות מעורסלות במפשעה.

עבור די, השכיחות של הצילום ההיסטורי ביריד השנה היא סימפטום להתעניינות אספנים המתחדשת במדיום - שהיא מייחסת, בין השאר, לגורם מפתיע. "שוק הצילום היה בקיפאון ברובו בעשור האחרון, אבל המטוטלת מתנדנדת כל הדרך חזרה בכיוון ההפוך", היא אומרת. "אני חושבת שזה נובע בחלקו מ-NFTs (אסימונים חסרי תחליף), שגרמו לאספנים להרגיש הרבה יותר בנוח עם הרעיון של מהדורות - אנשים שקונים NFTs מסתכלים דרך העדשה של פריטי אספנות, במקום חפצים ייחודיים". היא מסכמת

Independent, Spring Studios, ניו יורק, עד 8 במאי.