בשבוע שעבר פרסם ארגון התקשורת Politico, טיוטה שהודלפה ובה חוות דעת בת 98 עמודים שנכתבה על ידי השופט סמואל אליטו, המצביעה על כך שבית המשפט העליון בארה"ב עשוי לבטל את פסיקת רו נגד ווייד, התיק פורץ הדרך שקבע שהפלות הן זכות חוקתית ב-1973.
ההחלטה, אם היא תישאר ללא שינוי כפי שהיא מנוסחת בטיוטת המסמך, תוביל למעשה לאיסור הפלות במדינות רבות בארה"ב ויהיו לה השלכות רחבות יותר במונחים של אמצעי מניעה, בריאות ורבייה ברחבי ארה"ב. ההדלפה נתקלה בביטויי זעזוע וזעם על ידי רבים בעולם האמנות, אם כי הקולות החזקים ביותר הגיעו מאמנים.
האמן והאקטיביסט Dread Scott פרסם תמונות, סרטונים והצהרות רבות באינסטגרם שקוראים לאנשים לתרום, למחות ולפעול נגד "פסיקת בית המשפט העליון הממשמשת ובאה שמבטלת את פסיקת רו נגד ווייד והיא פגיעה אלימה בזכויות נשים. נשים ייאלצו להפוך לאמהות ואחרות ימותו. אסור לתת לזה לקרות, תילחמו עד הסוף כדי שהפסיקה הזו לעולם לא תהפוך לחוק", כתב באינסטגרם.
סקוט, יוצר אמנות שלא חושש להביע דעות פוליטיות, היה גלוי לגבי הנושא מאז ההדלפה בשבוע שעבר. "זה לא מפתיע, אבל זה מזעזע לחלוטין. המדינה הזו עובדת שעות נוספות כדי לאכוף מין סגר פשיסטי נוצרי על חשבון גופן של נשים והם משתמשים בבית המשפט כבר כמה עשורים כדי לעשות זאת", הוא אומר ל-The Art Newspaper.
"אנשים חייבים להילחם ולמחות כדי לוודא שהמסמך שהודלף לא יהפוך לחוק. זו באמת פשוט תקיפה אלימה על נשים. אם הטיוטה אכן תהפוך לחוק, זה אומר שנשים רבות ייאלצו להביא ילדים בניגוד לרצונן ואחרות ימותו בניסיון לא להביא ילדים בניגוד לרצונן".
האמנית הפמיניסטית מרילין מינטר פנתה גם היא לאינסטגרם כדי להביע את זעמה עם פסיקת בית המשפט העליון הקרבה. "יש לי כמה תגובות. במובן הרגשי קשה לעבד את כמות החיים שיושפעו מההחלטה ועתידם של אותם חיים, בגלל דעה של גברים לבנים זקנים. מי ששם לב, הבין שזה עומד להגיע, אבל זה לא מקל על תחושות הבטן הקשות", היא אומרת. "התגובה השנייה שלי היא שאנחנו צריכים להתגייס בקלפיות, לבחירות אמצע הקדנציה בחודש נובמבר. אנחנו צריכים לעבוד ללא הרף כדי להצביע לכל דמוקרטי שאנחנו יכולים. זה לא הזמן להתלונן על הדמוקרטים - אנחנו צריכים לעבוד במלוא המרץ כדי להצביע לדמוקרטים לכל מושב פתוח. הרפובליקנים צריכים להרגיש את מלוא הכוח של הרצון האמריקאי - הם לא יבינו מה פגע בהם".
מינטר מוסיפה, "אנחנו צריכים לעגן את פסיקת רו, כדי שזה לא יקרה שוב בעתיד. בית המשפט העליון הוכיח את עצמו כעוד אגף מפלגתי בממשלה. אנחנו צריכים להגן על זכויות האזרח - זכויות רבייה, הזכות להפלות, שירותי בריאות, שוויון נישואין, זכויות להט"ב. זכויות הצבעה - באמצעות חוקים בקונגרס ולא בבתי המשפט, כי ברור שלא ניתן לסמוך על בתי המשפט כבורר אובייקטיבי, זה יתאפשר רק אם נכניס עוד דמוקרטים לתפקיד".
מינטר מאמצת בעבודתה נושאים פוליטיים ורואה ביצירה שהיא יוצרת חלק משיחה גדולה יותר על פוליטיקה וצדק. "אני רואה בעבודתי שיקוף של הזמנים שבהם אנו חיים. אין שום הפרדה עבורי", היא אומרת. "עבדתי ברציפות, במשך עשרות שנים, כדי לוודא שלנשים תהיה הזכות לבחור ולבצע הפלות אם הן רוצות או צריכות ולהיות מסוגלות לחיות את סוג החיים שהן רוצות לחיות. העבודה שלי חוגגת את היותי אנושית ואת כל המורכבויות המבולגנות והיפות שבזה."
בנוסף למינטר, אמנים רבים אחרים יצרו יצירות רבות עוצמה בנושא צדק רבייה, כולל בבארה קרוגר, פאולה רגו, ג'ודי שיקגו, נאן גולדין, סינדי שרמן וה-Guerrilla Girls. קבוצת הציורים של רגו, The Abortion Series (1988), חוקרת את הצד האפל יותר של הפיכת הפלות לפשע.
"העשירים ימצאו דרך בטוחה אבל הנשים העניות הן אלו שיסבלו הכי הרבה", אומרת רגו. "בכפר שבו גדלתי היו באות אליי נשים לעזרה. אמהות עם משפחות גדולות שלא יכלו להאכיל עוד ילדים או ילדות צעירות שנפלו על ידי קרובי משפחה. זו הסיבה שהכנתי את "סדרת ההפלות" שלי, כדי להראות לאנשים איך זה. להראות להם את האמת כדי לשכנע אותם להפסיק את הסבל. נשים היו אסירות תודה שסיפרו את סיפוריהן והעם הפורטוגלי הצביע בעד הפלות בטוחות. אני מקווה שהאמריקאים רחמנים באותה מידה".
רגו מוסיפה, "קשה להאמין שאמריקה, מכל המקומות, תחזור לאותם זמנים חשוכים ומסוכנים. תמיד הייתה הפלה ותמיד תהיה. נשים נואשות נוקטות באמצעים נואשים. אם הם לא יכולות לבצע הפלות חוקיות ובטוחות, הם יחפשו הפלות לא בטוחות ברחוב, כמו שאני עשיתי בצעירותי. לא הכרתי אף חברה מהמכללה שלא עשתה גם. אפילו בת דודה שלי מתה בתהליך".
אמנים אחרים שהגיבו לסוגיה זו באמצעות מדיה חברתית כללו את ניקול נדאו, דבורה קאס וקלידה רולס. התערוכה המתוכננת של גאדה אחמר, My Body, My Choice, המוצגת בגלריה מריאן גודמן, בלונדון, עוסקת בנושאים גדולים יותר של אוטונומיה גופנית, זהות תרבותית ומינית וכיצד נוצרות עמדות בנושאים אלו. "
בחברות מערביות, יש הנחה, במיוחד בקרב הדורות הצעירים, שמאבק המינים הושג, שנשים שוחררו ושזכויותיהן בטוחות", אומר עאמר בהצהרה. "ועם זאת, אנו עדים היום לנסיגה חדה של זכויות נשים ועלייה חדה של אלימות כלפי נשים. יחד עם זאת, במדינות שבהן מניחים שזכויות הנשים מוגבלות או נעדרות, כמו במצרים, איראן, אפגניסטן או מקסיקו, נשים מהדור הצעיר יודעות שיש להן הרבה מה להרוויח מהמאבק למען אותן זכויות שהולכות ונשחקות במדינות המערב. אז הן ממשיכות להילחם בחירוף נפש".
בעוד שמוזיאונים בארה"ב שמרו בעיקר על שתיקה בנושא, המכון לאמנות עכשווית בסן פרנסיסקו הציע את המקום שלו לקבוצות הדוגלות בגישה להפלות. גלריית מנהטן, Sargent's Daughters, השיקה מכירה פומבית לגיוס כספים התומכת בארגונים Keep Our Clinics ופרויקט הסיוע לזכויות רבייה של נשים.