London Gallery Weekend הוסיפה קטגוריה חדשה - מערב לונדון - ולמרות שהוא דליל בהרבה מבחינת גלריות משמעותיות, חללים כמו Harlesden High Street מוסיפים איכות ייחודית לאירוע השנה. כמובן, הווסט אנד במרכז לונדון הוא המקום שבו ממוקמות רבות מהגלריות ה"בלו צ'יפ" הבולטות ביותר: במייפייר, נמצא כעת המרכז הגדל בהתמדה סביב רחוב קורק המתחדש; בגלריות המובחרות המועטות שנותרו בפיצרוביה, מצפון לרחוב אוקספורד; ומעלה עד Edgware Road, שם גלריית Lisson ממשיכה לשגשג.
הגלריות כאן הן מהחללים המבוססים ביותר בלונדון והן ממשיכות להציע הפתעות לצד הלהיטים הגדולים שאי אפשר להתעלם מהם.
Doppelkopf (Blau) (2022) של תומס שוטה
צילום: Mareike Tocha. באדיבות האמן וגלריית Frith Street, לונדון
תומס שוטה - Thomas Schütte
עד 25 ביוני, גלריית Frith Street, כיכר הזהב 17-18, W1F 9JJ
גלריית Frith Street מציגה פסלים חדשים של האמן הגרמני תומס שוטה, שתיאר את עבודתו המגוונת כמשקפת את "הדקדוק של האופי". בליבה של הקומה הראשונה נמצאת הגרסה של שוטה לבתולת ים: ברונזה עצומה שלחוסנה מזכיר באופן מובהק את עבודותיו של יעקב אפשטיין. הפסל הפנטסטי האחרון של הגרמני, מתכתב עם הדרקונים המוזרים והגבשושיים שלו. בקומה התחתונה, תמצאו מספר יצירות של שוטה בזכוכית, המשקפות את יכולתו לייצר צורות אניגמטיות משפע של חומרים.
Ghader Amer בגלריה גודמן
צילום: ג'ני גורמן
גאדה אחמר : הגוף שלי הבחירה שלי - Ghada Amer: My Body My Choice
עד 1 ביוני, גלריית גודמן, 26 Cork Street, W1S 3ND
הופעה ראשונה בלונדון מזה 20 שנה עבור Ghada Amer ילידת קהיר שחיה היום בניו יורק. היא מציגה עבודות חדשות, כולל דוגמאות לסדרת הציורים הידועה ביותר שלה, שבהן טקסט תפור, לרוב על ידי מבקרים פמיניסטיים, עומד בבסיס סידורי חוט המסודרים בדפוסים או מבנים ייחודיים. עאמר מקשרת את היצירות הללו להיסטוריה של הציור, ולדומיננטיות הגברית של המדיום - העבודות מפתות בעזרת צבע ואז מתחרות במילים. היא גם מציגה "גן" של צמחים המפרטים את כותרת התערוכה.
Hawazin Al-Otaibi’s Watermelon (2021)
חוואזין אל-אותיבי - Hawazin Al-Otaibi
נפתח ב-14 במאי, Harlesden High Street, 57 High St, NW10 4NJ
החלל הזה בצפון-מערב לונדון מציג יצירות של אמנים מגזעים שונים והוא מוטמע היטב בקהילה שלו, עם אירועים וסדנאות כמו גם תוכנית מגורים לאמנים. לקראת 'סוף השבוע של גלריות לונדון', המקום מציג עבודות מהסדרה Softboi של האמן הסעודי Hawazin Al-Otaibi. הציורים שלה יחד עם יצירות מדיה משולבות, מלאים בצבעוניות בהירה, בדימויים פרחוניים וברומנטיות בדגש רך (אל-אוטיבי משתמשת במברשת אוויר כדי ליצור את האפקטים שלה), שהם, באופן מצער ייצוגים של גבריות בעולם הערבי.
Deconstructed Cube SS (2021) של לארי בל
© לארי בל. באדיבות האמן והאוזר אנד וירט. צילום: ג'ף מקליין
לארי בל; לוצ'יטה הורטאדו - Larry Bell; Luchita Hurtado
13 במאי עד 30 ביולי, Hauser & Wirth, 23 Savile Row, W1S 2ET
שני אמנים שונים מאוד בחוף המערבי בארה"ב מוצגים ב-Hauser & Wirth. לארי בל היה חלק מרכזי בתנועת האור והחלל והוא מציג עבודה חדשה בזכוכית מצופה בצבעים ייחודיים, שזה הסימן המסחרי שלו כולל יצירת סביבות מונומנטליות המביאות לשיבוש אופטי ומרחבי.
לוצ'יטה הורטאדו, שמתה ב-2020, נחשבה רק לאחרונה לדמות מרכזית, וסדרת Sky Skin שלה משנות ה-70, המבוססת על חוויותיה בטאוס, ניו מקסיקו, מציגה שמיים כחולים עם עננים לבנים ונוצות מרחפות ברקע, כאילו מביטים בהם מהקרקע ופסגות הרים ממסגרות את התמונה. ה"עור" מתייחס לצורה שהיא נותנת לשמים: הוא דומה לעורות מתוחים של בעלי חיים.
The Model Falling Apart [Yermilov] (2017) של ניקיטה קדן
באדיבות גלרי פוגי, פריז
שטחי ההפשטה -The Territories of Abstraction
6-23 במאי, Galerie Jérôme Poggi, No. 9 Cork Street, W1S 3LL
בין המופעים האחרונים בחלל של קורק סטריט ב-Frieze נמצאת תערוכה קבוצתית החוקרת את הנוף ואת ההקשרים החברתיים-פוליטיים שלו. בין האמנים ניתן למנות את Kapwani Kiwanga, שהמיצב שלו בביאנלה של ונציה השנה בוחן את ההתפרקות ושינויי האקלים באמצעות ציורי טקסטיל שקופים ופסלים מופשטים ואניגמטיים, ואת סופי ריסטלהובר, שצילומיה המדהימים חקרו זה מכבר את השפעות הסכסוך על גופים וטריטוריות, תוך השוואת הצלקות שנשארו על הנופים עם אלו שעל בשר.
Melanie Manchot's Alpine Diskomiks (2020)
מלאני מנצ'וט: דיסקומיקים אלפיניים - Melanie Manchot: Alpine Diskomiks
עד 25 ביוני, Parafin, 18 Woodstock Street, W1C 2AL
המיצב Alpine Diskomiks של מלאני מנצ'וט (2020) יוצר נוף נשגב עשוי מ-50 עטיפות אלבומי תקליטים הכוללים הרים, שאותם היא מסדרת לשורת פסגות לא אחידה, סביב קירות הגלריה. מתחתיהם פטיפונים שמנגנים את התקליטים, זה מתחיל בצליל אלקטרוני בודד ואז הופך לקקופוניה - מפולת של סאונד, כהגדרת הגלריה.
בקומה למטה נמצא Snowdance (2019) שבו מכונות מצולמים על ידי מזל"ט שמייצר תבניות בשלג עם תנועות המבוססות על ריקודי עם אלפיניים מסורתיים.
אמי סיגל: Bloodlines בגלריה תומס דיין
© אמי סיגל. באדיבות האמן וגלריה תומס דיין. צילום: ריצ'רד אייבי
אמי סיגל: קשרי דם - Amie Siegel: Bloodlines
עד 23 ביולי, גלריית Thomas Dane, 3 Duke Street, SW1Y 6BN
מופע זה בן שני חלקים משקף את עבודתו של הצייר הבריטי בן המאה ה-18 ג'ורג' סטאבס. הסרט המצולם להפליא Bloodlines (2022) עוקב אחר מסעם של כמה ציורים מקירות בתים כפריים ואריסטוקרטיים בדרכם לגלריה ציבורית, תוך יצירת קשרים בין נושא העבודות של סטאבס, האנשים שרכשו את הציורים והחללים שבהם הם מוצגים כיום. בנוסף לסרט, סיגל מציגה את Cloude, Clot and Cloot (2022), סדרה של הדפסים בהזרקת דיו שסיגל שילבה בהם פרטים מתמונותיו של סטאבס.
The Art Newspaper הוא שותף מדיה רשמי של London Gallery Weekend