כבר ביום השני שלו בארה"ב וביום הראשון שלו במוזיאון קורנינג לזכוכית בניו יורק, אליוט ווקר כבר היה עסוק ביצירת חוליות מזכוכית.
האמן מהרטפורד, אנגליה, הגיע לניו יורק להתמחות כולל מגורים - כחלק מהפרס שלו על זכייתו בעונה השנייה של Blown Away, תחרות הריאליטי לאמנות הזכוכית של נטפליקס.
יותר משני תריסר עצמות הזכוכית שהכין ווקר יתמזגו בסופו של דבר לחוט שדרה בעל לולאות שיוחבר לעצם העצה ולעצם הזנב, גם הם מזכוכית, בדרך שנראית בלתי אפשרית. עבור האמן, שהמיצב המנצח שלו ב-Blown Away דמה לאסון סדנא דמיוני. הרזידנסי היה הזדמנות ליצור סדרה חדשה על מלאכה וכיצד היא עיצבה מחדש את הגוף האנושי ואת החברה האנושית.
"רציתי להתמקד ברעיון של עבודה ומלאכה - עבודה אנושית, עבודת שכר - ובהשפעות הפסיכולוגיות והפיזיות שיש לנו כמין", אומר ווקר. זה נעשה פשוט יותר בזכות השהות במתקנים המתקדמים של מוזיאון קורנינג, ששחררו אותו מחלק מהמטלות של ניהול סטודיו שיתמקד בניפוח זכוכית. "בתור בעל סטודיו, זה חלק עצום מהיכולת המנטלית שלך. אתה נשוי לדבר הזה, החפץ הבוער הזה ששומר על העסק שלך, אבל גם שואב ממנו את כל האנרגיה - זה נהדר לא להתמודד עם זה לזמן מה".
לאחר הביקור בקורנינג בצפון מדינת ניו יורק, ווקר ושותפתו, האמנית הזכוכית בת'אני ווד, יצאו למסע זכוכית ברחבי ארה"ב, כולל שהייה במרכז הזכוכית של פיטסבורג (עוד פרס מפוצץ) והם גם ישתתפו בכנס Glass השנתי, כנס אגודת האמנות בטקומה, וושינגטון (18-21 במאי).
על הדרך הם גם הדביקו את האמנים דבורה צ'רסקו ואלכסנדר רוזנברג, הזוכה והמסיימת במקום השלישי של העונה הראשונה של Blown Away. כמוהם, מאז השתתפותו בתוכנית, ווקר היה עד לעלייה בעניין ביצירתו ובאמנות הזכוכית בכלל.
"החשיפה הגלובלית הזו עשתה ממש טוב לתפיסת החומר", אומר ווקר. "עכשיו אנשים רואים בו מדיום לפיסול, לביטוי, כמו גם לכל שאר הדברים שאפשר לעשות אתו." השינוי הזה בתפיסה בא לידי ביטוי ב- studio amphitheatre המרווח אך העמוס לעתים קרובות במוזיאון קורנינג, שבו התאספו מבקרים כדי לצפות בווקר מממש את יצירותיו יחד עם ווד וצוות המקום.
בכל פעם שהמבקרים נשאלו כמה מהם צפו ב-,Blown Away הידיים עלו תמיד על פני היציעים - כמה צופים אף הריעו מעצם אזכור התוכנית.
בנוסף לחשיפה בתוכנית הריאליטי ובמקומות אחרים - האו"ם הכריז על שנת 2022 כשנת הזכוכית הבינלאומית - ווקר אומר שזכוכית עדיין נושאת סטיגמה בעולם האמנות. "כשפונים לכמה גלריות לאמנות, זה כמו, 'אוי לא, אנחנו לא מראים זכוכית'. לא משנה מה זה, אתה פשוט לא מראה זכוכית כחומר, רק בגלל שזו זכוכית", הוא אומר. "אבל ככל שאמנים יעבדו עם זה כחומר לפיסול, כך זה ישתנה הרבה יותר מהר".