איך מסכמים 2,000 שנים של אמנות ותרבות בריטית בשמונה שעות של טלוויזיה? זו המשימה המופלאה שה-BBC הציבו לעצמם עם Art That Made Us, הסדרה החדשה שלהם שמטרתה להעשיר את קהל הטלוויזיה עם ההישגים התרבותיים הגדולים של האי הבריטי.
כפי שמציינת הכותרת, הגישה כולה עוסקת בהשפעה ההיסטורית והחברתית של האמנות: כשהיא מתפתלת לאורך מאות שנים. הסדרה מדגישה יצירות הקשורות לאירועי ציון דרך כמו: המוות השחור, פירוק המנזרים, המהפכה התעשייתית, מלחמת העולם הראשונה ושלל אירועים היסטוריים אחרים.
אבל Art That Made Us היא בהחלט לא אוסף הלהיטים הגדולים ביותר: לא תמצאו כאן את The Hay Wain של Constable, דיקנס או אפילו את הביטלס. עבור המפיק ראסל בארנס, סדרת הטלוויזיה נועדה "לאתגר דעות קדומות", לבנות ציר זמן שמתאפס על "הרגעים שמטלטלים את החיים, שבהם התרבות מקבלת כיוון חדש".
כפי שמעיד המופע עצמו, זוהי היסטוריה אלטרנטיבית: החפץ הקדום ביותר שמוצג הוא הדמות האנגלו-סקסית מהמאה החמישית הידועה כאיש הספוג, והאחרונה היא הופעתו של הראפר סטורמיזי ב-2019 בפסטיבל גלסטונברי.
בין לבין אנחנו מקבלים מערך של עבודות, מהבשורות של לינדיספארן ועד ל-The Wilton Diptych. מ-Paradise Lost של מילטון ועד Rain, Steam and Speed של טרנר, מאוניית קווין מרי ועד לאוהל של טרייסי אמין ששמו Everyone I Have Ever Slept With.
בשורות לינדיספרן, שריצ'רד קולס בוחן עבור הסדרה. "זו יצירת אמנות מהמאה השמינית, והיא ממש קופצת מהעמוד", הוא אומר. "לחקור את זה היה פשוט נהדר."
ClearStory/Menace
בהתאם לרוח המהפכנית שלה, Art That Made Us מאמצת גישה שיתופית, כאשר למתרגלים ולפרשנים מומחים ניתן מקום להעריך יצירות בודדות ולהתווכח עליהם בהתלהבות.
"בעבר היה לך מגיש כללי יחיד - נגיד, סיימון שאמה או מרי בירד – שלוקחים אותך בדרך מסויימת. אבל רצינו לעשות את ההיפך", אומר בארנס. הוא מתאר את ההצגה כ"אנטי-רייתיאנית" - במובן של חינוך "האדונים" של הטעם הציבורי. "בעיניי, רייתיאן הוא סגנון מיושן, מלמעלה למטה", הוא אומר. "אצלינו זה מלמטה למעלה, אני מקווה. אנחנו לא אומרים, 'תראה את זה ותדע הכל על אמנות בריטית'. זה לא ככה. מה שאנחנו אומרים זה: 'הנה מבחר של יצירות מדהימות מרגע מסוים של שטף היסטורי, וזה משהו שאנחנו יכולים להתווכח עליו ולנתח אותו'".
יש הרבה חשיפות בתוכנית: אמן הקומיקס וודרו פיניקס, למשל, מביט בעין רעננה על שטיח באייה, ומצביע על השוליים שרובנו לעולם לא היינו שמים לב אליהם. אנחנו גם מגלים שאביו של אדי איזארד בתור תלמיד בית ספר, היה בהשקה של יצירת המופת המודרניסטית של בקסהיל, De La Warr Pavilion. ריצ'רד קולס, לשעבר חבר בצמד הפופ The Communards הוא כיום כומר קהילתי של כנסיית אנגליה ומגיש רדיו ב-BBC, הוא קיבל את התפקיד לבחון את בשורות לינדיספרן (ההעתק, מכיוון שהמקוריות שבריריות מדי) ואומר שהוא מעריך את ההזדמנות לבקר במקום שבו הוא הופק. "זו יצירת אמנות מתחילת המאה השמינית, והיא ממש מזנקת מהדף", הוא אומר. "הצומח והחי, רסס המלח והאור מצפון מזרח. לחקור את זה שם היה פשוט נהדר."
צורות ודוגמאות
תרומתו של קולס היא גם תזכורת לכך שהכוחות שמעצבים את התרבות הבריטית הם לא תמיד אלו שהכי נוכחים בהלך הרוח העכשווי; הדת עומדת בבסיס שישה מתוך שמונת הפרקים. "הנצרות הייתה נוכחות פעם; עכשיו היא יותר רוח רפאים", אומר קולס. "אבל זה רודף אותנו, והעובדה שהדת הייתה מעצב כל כך חזק בחשיבה שלנו פירושה שגם כשהמחויבות של אנשים לדת דעכה או נעלמה, הצורות והדפוסים האלה עדיין נשארים איתנו".
גישה מהסוג הזה עשויה להוביל את הקהל לחשוב ש-Art That Made Us תבטא את מלחמות התרבות המשתוללות כעת, אבל בארנס אומר שעבורו היה יותר חשוב לייצג כמה שיותר נקודות מבט: את כל האומות (כולל אירלנד) ואת קהילות המהגרים המרכזיות.
"באמת היינו זהירים לאורך כל הדרך וניסינו להביא כל מיני קולות", הוא אומר. קולס מביא כדוגמה "היסטוריונים טובים באמת" כמו א.נ. ווילסון ודומיניק סנדברוק, אבל מקבל את זה ש"אנשים מגיעים לזה עם מטען ודעות משלהם".
בהשקת התוכנית, אומר בארנס, הדיון על החלטה לבחור לסקר את אנגליה הרפורמית דרך אליזבת הראשונה על פני הנרי השמיני הוביל לכתבות בתקשורת שהתוכנית הוציאה מהסיפור את "הנרי הנורא".
משתתפים אחרים בסדרה אינם רואים זאת כך. הסופרת, השדרנית והקולנוענית בידישה, שמופיעה בפרק האחרון, המסקר את העשורים שלאחר המלחמה, נלהבת להתמודד עם הנושא. "בשבילי, זה היה מאוד חשוב להסתכל על אנשים כמו [הסופר] חניף קורישי ו[הצלם] צ'רלי פיליפס, כי אם לא נעשה זאת, הם ייפלטו מההיסטוריה הרשמית", היא אומרת. "זה תמיד קורה עם אמנים בעלי צבע(לא לבנים): הם כל הזמן בתהליך של צורך להחזיר אותם להיסטוריה. למרבה הצער, אף אחד לא רואה את המרחב השלילי הזה אלא אם כן מישהו כמוני מעורב. הקפדנו לטפל בכל הנושאים ולנסות להתמודד עם הביקורות מראש. אבל אני כן חושבת שמלחמות תרבות צריכות להיות בבעלות האנשים שהם רלוונטיים להם - זה בסדר מבחינתי לדבר על גזע ומין בניואנסים, אבל זה הופך פוגעני כאשר מישהו עם פה גדול שאוהב את אור הזרקורים יותר מדי עושה זאת, במיוחד שהוא לא יודע על מה הוא מדבר."
באשר לצופים שאינם בריטים, בארנס מקווה שהם גם יתעניינו. "למעשה לא קבענו את המונח 'כוח רך' בסופו של דבר, בעיקר דנו בזה", הוא אומר. "בריטניה הייתה טובה בלשחרר אינדיבידואליזם ונעורים. יש משהו מזה באמנות שלנו שהופך אותה לייחודית וחשובה בעולם".
• Art That Made Us משודרת כעת ב-BBC iPlayer. היא תוצג מחוץ לבריטניה בחודשים הקרובים