האמן גלן קיינו תמיד נהנה מתעלול קסמים טוב. הוא אהב במיוחד את הקטע הזה שבו הקוסם קרע עיתון לחתיכות, ואז החזיק את החלקים יחד, ו...פתאום פרש עיתון שלם! שנים לאחר מכן, חבר של קיינו, גם הוא קוסם, הסביר לו מה מיוחד בשיטת זריזות הידיים הזו.
"הוא אמר שהתעלול הזה עוסק בתחיית המתים", מספר האמן, בזמן שהוא עומד מחוץ למחסן בלוס אנג'לס, עליו השתלט עם המיצב האמנותי האחרון שלו A Forest for the Trees. הוא אומר ש"היצירה הזו עוסקת בתקווה".
תקווה, במיוחד תקווה ליכולת שלנו לראות ולשנות, באה לידי ביטוי ב- Forest for the Trees, תערוכה חוויתית גדולה וסוחפת בעלת נושא אקולוגי חזק. היא הופקה על ידי כתב העת Atlantic Monthly, דרך החטיבה שלה Atlantic Ventures, ו-Superblue, המתמחה בהתקנות סוחפות של אמנים מפורסמים(עבודות של ג'יימס טורל ו-Teamlab מוצגות כיום במיאמי).
תערוכה זו היא הצעד הראשון של כתב העת אטלנטיק לתוך עולם החוויות הסוחף והגיחה הראשונה של Superblue ללוס אנג'לס.
"אנחנו באטלנטיק תמיד התלהבנו מההשתתה הטרנסנדנטליסטית של המגזין שלנו, ומהיחסים בין בני אדם לטבע", אומר בראד גירסון, מנכ"ל Atlantic Ventures. "זה כל כך דחוף עכשיו, בזמנים שאנחנו חווים את הסיפור האדיר הזה של שינויי אקלים."
הם הביאו את Superblue כדי לעזור להם ליצור את הפרויקט.,Kathleen Forde האוצרת הראשית ב-,Superblue חשבה במהרה על קיינו, איתו כבר עבדה בעבר והיא מודעת לדאגות הסביבתיות העמוקות שלו.
תמונה מתוך, A Forest for the Trees
תמונות מאת אהרון מנדז
"מזמן התעניינתי בצדק חברתי ובצדק אקלימי", אומר קיינו. בעשור האחרון הוא גם "מתנסה בפורמטים לא מסורתיים להפקות אמנותיות". לאחר שהוא חתם על הפרויקט, הוא הכיר בעמים הראשונים על יבשת זו וצירף אליו מספר אינדיאנים כדי לעזור לו לעצב את הנרטיב של הסיפור. אחת הראשונות איתה יצר קשר הייתה הפעילה החברתית Laundi Keepseagle משמורת Standing Rock בצפון דקוטה, ואחריה היה ביל טריפ, מנהיג שבט Karuk מצפון קליפורניה.
החלק הראשון של התערוכה מודרך. המבקרים נכנסים לחדר חשוך, מתחילה קרינות ולוחות קיר תואמים נדלקים. מספרים להם סיפור מאנשי 'קארוק,' על האופן שבו הם עיצבו את הסביבה באמצעות שריפה מבוקרת. זהו נוהג שבא לחסוך במים על ידי הסרת צמחים קטנים יותר והנחת ציפוי זמני על העלים של העצים שנותרו, ובכך לצמצם את צריכת המים שלהם.
האיורים הם של האמן האוקראיני קיריל ירצקי, בסגנון חיתוך עץ דרמטי המדמה את איורי ספרי האגדות הישנים. בסיום אומר הקריין, "אתם עומדים להיכנס ליער סמלי שבתוכו נוכל להמציא מערכות צדק אמיתיות עבור כוכב הלכת שלנו ביחד, זה לזה, ולהחייאת הפרקטיקות והעקרונות שיצרו עמים ילידים במשך אלפי שנים לפנינו".
בחדר השני, מדריך בשר ודם מבקש מהמבקרים לבהות בדיסק בדוגמת ספירלה על הקיר הרחוק. הוא מסתובב ומסתובב, ועד מהרה אתה מרגיש כאילו מושכים אותך לתוך מנהרה. לאחר דקה אתה מתבקש להרים את כף ידך ולבהות בה - הקווים ביד שלך נראים כאילו הם פועמים. כן, זו אשליה אופטית, אבל די מהנה, בכל זאת.
תמונה מתוך, A Forest for the Trees
תמונות מאת אהרון מנדז
כאשר מגיעים לחדר הראשי, המבקר נמצא על שביל מוגבה מוקף גזעי עצים משוחזרים. ניתן ללכת לשלושה אזורים צדדיים. הראשון הוא באר "אינסוף" שניתן להסתכל לתוכה. נראה שהיא יורדת לנצח, באמצעות אפקט שנעשה עם מראות. האזור הבא הוא עץ אורן דמיוני שהיה עתיק אך נכרת בטרם עת בשל חוסר זהירות אנושי. הסיפור האמיתי הזה מסופר על ידי אחד הראשים הרובוטיים שהורכב על גזע עץ סמוך. הרובוטים האלה מספרים לך עובדות נוספות על העצים בשילוב, בדיחות רעות בעקבותיהם אומר אחד מהם "אל תתעצבני עלי". באזור השלישי יש שולחן דמוי מזבח שנראה כאילו הוא בוער, אשליה שנוצרת מאדי מים ואורות צבעוניים.
בקצה השביל קרחת יער גדולה בה יכולים המבקרים לשבת על בולי עץ ענקיים מסביב לעץ תאנה גדול. מדובר בעץ בן 140 שנה שהורכב מחדש מעץ ממשי שעיצב זה מכבר את 'אל פואבלו דה לוס אנג'לס', המרכז ההיסטורי של העיר, לפני שנפל ב-2019.
קיינו נתקל בו בצורה הזויה למדי, במהלך ביקור במחסן עצים מקומי. כששמע מאיפה העץ הגיע, מהמקום שבו צמחה העיר, מהרחבה שבה מתקיימות באופן קבוע חתונות וחגיגות - הוא ידע שהוא חייב אותו בתערוכה, הגזע הוצב זקוף, מתהדר בענפים ועלים המורכבים על מסגרת רשת עם לוחות מקיפים במגוון צבעים.
העבודה, כראוי, נקראת 'תחיית המתים'. "הקהל, בשנתיים האחרונות, באמת חיפש יותר חוויות, רצו חוויה משותפת כקולקטיב", אומרת פורדה, שהיתה חלק מהצוות שהקים את החלל של Superblue במיאמי. התפקיד שלה, היא מציינת בגאווה מסוימת, הוא למצוא פרויקטים שהם "משמעותיים ומתחשבים, אך בו זמנית מרהיבים".
המופע יימשך לפחות שישה חודשים, והם מתכוונים למשוך קהל רב, הרבה מעבר לעולם האמנות. "אתה יודע, התערוכה מרהיבה וסוחפת ומושכת קהל רחב", היא אומרת, "ואז ברגע שהם במרחב, אנשים מבינים שיש סיפור יותר מורכב שעומד להתפתח".