התערוכה “חד גדיא” מספרת על המחזוריות הטרגית, שהיא בבסיס הוויית החברה האנושית. המבט הנבחן בא לידי ביטוי בשיר חד גדיא, שכתבה אלברשטיין ב-1989, בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, ובשאלת המפתח שהוא מעלה, שלמרבה הצער אינה מאבדת מתוקפה גם בחלוף השנים.
השיר עורר סערה גדולה בשל הביקורת הנוקבת המובעת בו, שחרגה מן המרחב הצר של שאלות דת וביטחון לעבר מחוזות המוסר והאתיקה, הסובלנות וקבלת האחר. התערוכה החדשה, 'מעגל האימה', בוחרת להתמודד עם הנושא הטעון והמורכב הזה.
בתערוכה משתתפים כ-20 אמנים ומוצגות בה עבודות המביאות לידי ביטוי את ההתמכרות האנושית להשתלשלויות אירועים הרסניות. הייצוג החזותי משקף את העיסוק בשאלת המחזוריות הטרגית.
מקבץ העבודות פורש תמונה עמוקה ורחבה המאירה היבטים של הנושא, העולים מתוך החוויה האישית הטעונה של כל אמן. הנרטיב של התערוכה נסמך על סבבים חוזרים ונשנים של אלימות במרחב הציבורי והפרטי, הן בין לאומים, משפחות ושבטים והן בתוך המשפחה ומאפשר רגע של אמפתיה, או, לכל הפחות, רגע של חסד.
צופיה דקל כספי
צילום: עמית שעל
"מקור ההשראה המרכזי לתערוכה הוא השיר שכתבה והלחינה חוה אלברשטיין ב – 1989, תקופת האינתיפאדה הראשונה. השיר זמזם במוחי מחדש בכל אירוע של טרור", אומרת האוצרת, צופיה דקל כספי, "עם הזמן התווסף לשיר המחזה של חנוך לוין, הילד חולם, שבו השתמש לוין בתפאורה מרהיבה על מנת שהקהל יצליח לבלוע את המסר הטרגי. המשולש נסגר בעת שנתקלתי באוסף הקבוע של מוזיאון ישראל בירושלים בעבודה של שריף ואכד "יריחו תחילה". פה נפל האסימון והבנתי שצריך לבחון את הנושא, על גווניו, באמנות הישראלית העכשווית".
דקל, בוגרת תואר שני בפקולטה לאמנות של אוניברסיטת תל אביב בהצטיינות. אימצה בעבודתה גישה אינטרדיסיפלינרית הנעה בממשק שבין אדריכלות, עיצוב ואמנות. בין התערוכות שאצרה: "חפץ/אובייקט: (1994) במוזיאון הרצליה לאמנות, "אובייקט ישראלי: עניין של זמן" (2002/3) ו"שמ-לה: מחשבות על כסות" (2011) בבית האמנים בירושלים; והתערוכה החדשה (28.5.2022), "חד גדיא: מעגל האימה" בבית האמנים בירושלים.
חד גדיא - מעגל האימה
צילום: שלמה סרי
הכנת התערוכה החלה עוד קודם לאירועים המתרחשים בימים אלו הן על אדמת אירופה והן במחוזותינו, אירועים המנכיחים את מחזוריותו של מעגל האימה והדם ואת אפסות האדם לנוכח הדברים המתחוללים לנגד עיניו, מבלי שתהיה לו יכולת להשפיע עליהם. הדיאלוג החזותי מציב שאלות ומחשבות, המחדדות את התופעה ברמה הלאומית והן ברמה האישית.
המבט הנבחן הנו מבט אישי, כפי שהוא בא לידי ביטוי בשיר חד גדיא, שכתבה אלברשטיין ב־1989, תקופת האינתיפאדה הראשונה, ובשאלת המפתח שהוא מעלה, שלמרבה הצער אינה מאבדת מתוקפה גם בחלוף השנים.
העיסוק במעגל האימה באמנות הישראלית אינו חדש, גם אם ביטויו החזותי הוסווה מתוך רצון לשמר את האוטופיה שנדרשה לשם מימוש האתגר הציוני. "יוצרים, שפעלו בארץ בראשית המאה ה-20, ימי הקמת בית המדרש למלאכת האמנות בצלאל, הלכו שבי אחר החזון הציוני וההבטחה האצורה בו.
יצירתם נטענה באיקונוגרפיה מקומית מרובת סימנים וסמלים, מעין פנטזיה הממזגת עבר, הווה ועתיד, מערב ומזרח, בבחינת "וגר זאב עם כבש" ו"איש תחת גפנו ותחת תאנתו" – חלום שסופו להתנפץ.
פסי גירש, 'לאן את נוסעת', 2017, הדפסת דיו על נייר ארכיבי
שלא במקרה, הנרטיב של חד גדיא על שלל משמעויותיו הודר מסצנת האמנות המודרנית הנשגבת ונדחק לתחומי יצירה עמלניים, ששויכו למדרג נמוך יותר בהיררכיית האמנות-אומנות, כגון איור, ריקוע מתכת, כיור, חיתוך עץ ועוד, כדוגמת 'לוח חד גדיא' (1914) של זאב רבן," אומרת צופיה דקל, אוצרת התערוכה, "המנעד שבין "אמנות מטעם", בהשראת החזון הציוני ואתגריו, לבין אמנות חווייתית, חפה מקבוצות לחץ – הצטמצם לכדי שלילת הגלות ודחיקת המורשת לטובת כור היתוך ממושטר ואחדות תרבותית מתוזמרת במחצית הראשונה של המאה ה-20. עבודות האמנות, שנוצרו באותה תקופה, היו ברובן שיר הלל ריאליסטי לישראלי החדש: הצבר, שבידו האחת רובה ובאחרת מעדר; דימויים, שהתפצלו בסגנונם בין מקורות השפעה, שהגיעו באותה עת מצרפת ומגרמניה".
אילו מסעות חוזרים ונשנים של אלימות במרחב הציבורי והפרטי השפיעו עליך במיוחד?
"הבנתי שלי אישית, ולאנשים שנולדו אחרי מלחמת העולם השנייה היה המזל לגדול עם ערכים ואידיאלים של בנייה, של צמיחה, של אחריות חברתית והדדית. בשלב מסוים בגין ההתפתחות המהירה של המדינה ושגשוגה, החלה החתירה להעצמה והגשמה אישית והאידיאלים המשותפים נזנחו לטובת הפרט והישגיו שהכתיבו את קצב האירועים והגבירו את רמת האטימות שלנו כלפי חשיבותה של אחריות חברתית בסוגיות של הפלייה על רקע עדתי, מגדרי, חברתי, כלכלי, תרבותי... נראה היה שאנחנו משאירים לדורות הבאים אדמה חרוכה. מחשבות אלו השפיעו על הצורך בהנכחת המחזוריות הטרגית – האישית והציבורית, בתערוכה".
רונן סימן טוב, מתוך הסדרה 'תיאום כוונות', 2022, שמן על עץ לבוד
צילום: רונן סימן טוב
איך בא לידי ביטוי, ומשתלב בתערוכה השיר חד גדיא של אלברשטיין?
"המבט שנבחן בתערוכה, הינו אישי והוא חולץ מתוך הבית המרכזי בשיר חד-גדיא, של חוה אלברשטיין.
ובכל הלילות בכל הלילות
שאלתי רק ארבע קושיות
הלילה הזה יש לי עוד שאלה
עד מתי יימשך מעגל האימה
רודף הוא נרדף מכה הוא מוכה
מתי ייגמר הטירוף הזה".
היא ראתה את התערוכה? איך הגיבה?
"חוה אישרה לנו להשתמש בשיר שלה בתערוכה (השיר מופיע בתערוכה בצמוד לכותרת התערוכה) וגם בקטלוג. עדיין לא הגיעה לתערוכה למיטב ידיעתי, מקווה מאד שתגיע".
צילום: שלמה סרי
התערוכה מבקשת לומר כי כולנו - כולנו ציידים וניצודים, טורפים ונטרפים, האם יכול להיות אחרת?
"כן! ראה מקרה סוקרטס הפילוסוף היווני שלא הסכים להצטרף לציידים ובחר להשאר ניצוד ויש מספר דוגמאות בהיסטוריה.. לא רבות לצערי אבל יש".
אז עד מתי לדעתך ימשך מעגל האימה?
"בעולם הציני בו אנו חיים... אני לא רואה פתרון קרוב".
איך הגיבו המבקרים בתערוכה לציורים המדממים?
"הם הביטו בעניין רב במגוון המצוקות שבאו לידי ביטוי בחללים. ונראה שנשבו, כל אחד, במחוזות שאיפשרו לו הזדהות או קתרזיס - עבודות שדיברו את העולם הפנימי שלו.."
בשלב המחקר פנתה דקל לאמנים שנושא הציד והרדיפה הקמאית היו נוכח ביצירתם. אמנים כמו דפנה שלום, אריק בוקובזה, יונתן הירשפלד, צוקי גרביאן, מורן קליגר, יוסי קריספל, אסי משולם, רונן סימן טוב, תמיר צדוק ועם הזמן פנתה לאמנים שעניין אותה מעגל האימה האישי שלהם כמו ז'וזף דדון, ראפת חטאב, פסי גירש, שרון בלבן ועדי עוז-ארי, אתי אברג'ל. "כן פניתי לאבי גנור שהצד הפילוסופי של הטריפה מעניין אותו, לשלמה וזאנה האקטיביסט החברתי, לגבי קריכלי שעסק במחזוריות האלימה שבטבע, לאסף גרובר שהביא לנו את הניחוח הזר בנוסח האיטלקי של הפיוט, ולערן הדס (מדיה דיגיטלית) וקרן כץ (קומסיקאית) שניהם מהדור הצעיר של היוצרים, שנוכחותם הייחודית במחזוריות האלימה נעה בין הרציו לרגש. כל אחד מהמשתתפים מציג את מעגל האימה שלו", הוא אומרת.
צילום: שלמה סרי
אמנים משתתפים: אתי אברג'ל, אליהו אריק בוקובזה, שרון בלבן, פסי גירש, אבי גנור, צוקי גרביאן, אסף גרובר, יוסף ז'וזף יעקב דדון, יונתן הירשפלד, שלמה וזאנה, ראפת חטאב, קרן כץ וערן הדס, אסי משולם, רונן סימן טוב, עדי עוז-ארי, תמיר צדוק, מורן קליגר, גבי קריכלי, יוסף קריספל, דפנה שלום
פתיחה: שבת, 28.5.22 בשעה 12:00
נעילה: שבת, 13.8.22
בית האמנים ירושלים שמואל הנגיד 12, ירושלים. טל' 02-6253653 -הכניסה חופשית